תהליך השלום
כל העיתונים מדווחים היום בהבלטה על ביקורו הצפוי של נשיא ארצות-הברית ברק אובמה בישראל, לראשונה בשנות נשיאותו. "הנשיא אובמה יבוא לביקור דחוף בישראל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "אובמה יבוא לחדש את התהליך המדיני", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות". "אובמה יגיע לישראל במרץ, ילחץ לחידוש תהליך השלום", בזו של "מעריב", ו"אובמה: בדרך לביקור בישראל", ב"ישראל היום".
רוב הדיווחים והפרשנויות בעיתונים השונים דומים, ועיקרם: הביקור לא היה יוצא לפועל לולא נקבעו תוצאותיו מראש בתיאום בין הצדדים, מטרתו היא התנעת "תהליך השלום", והוא ישפיע על המשא-ומתן הקואליציוני בכך שיספק לנתניהו שוט נגד השותפות האפשריות ממחנה המרכז-שמאל (מה, יש תהליך שלום ולא תבואו?). יוצא דופן הוא דן מרגלית, שדווקא ב"ישראל היום" כותב את דעת המיעוט ולפיה הביקור מועיל ללפיד.
יש, אם כן, ניואנסים, במיוחד בסיקור הפוליטי מסביב לדיווח על הביקור, אבל דווקא כעת, הבולט הוא הדמיון. ב"ישראל היום" ממשיכים להקדיש מקום בולט לסיקור מחלוקות לכאורה בבית-היהודי סביב החיבור עם לפיד, שהוא איום מרכזי על נתניהו בתקופת המשא-ומתן הקואליציוני. ב"ידיעות אחרונות" מבליטים דווקא את החיבור בין הפוליטיקאים הטריים (תמונת שניהם "מפגינים אחדות" מכסה מחצית מעמ' 5). ב"ישראל היום" מדגישים את האפשרות שיחימוביץ' תצטרף בכל זאת לקואליציה (שוב, אפשרות המסייעת לנתניהו במו"מ), ואילו ב"ידיעות אחרונות" מקדישים ידיעה לכך ש"רה"מ שוקל לבטל את הפריימריז" ולעבור לשיטה הרודנית של "ועדה מסדרת".
אבל, ב"ידיעות אחרונות" מפרסמים גם את הכותרת "נתניהו: 'להתאחד למען המדינה'", וב"ישראל היום" מדגישים את ה"הסתודדות" של לפיד עם נתניהו ולא את ההתקפה של ליברמן עליו (אותו ליברמן שב"מעריב", הבלתי תלוי, מדווח עליו זאב קם כי לפי "גורמים בש"ס ובליכוד", הוא מרכיב "עם החרדים גוש חוסם ללפיד").
אחרי תקופת הסלמה ארוכה סביב מערכת הבחירות בשני העיתונים הנפוצים, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", שהביאו את ההטיה האישית והפוליטית לשפלים חדשים, נראה כי העיתונים (במיוחד "ידיעות אחרונות", שבניגוד ל"ישראל היום", יש עיתון מסביב להטיה שלו) מחפשים שיווי משקל – או מאזן אימה – חדש בקרב האינטרסים שהם מנהלים.
תחרה ושקיפויות
"עכשיו, בעיצומה של עונת השטיח האדום, מוקדשת תשומת לב רבה לתחום המפתה לכאורה של איפור ועיצוב השיער של כוכבים, על המסך ובמציאות", נכתב בסקירה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" במוסף "גלריה" של "הארץ", המדווחת על מסיבה "נוצצת" של אגודת המאפרים ומעצבי השיער דרך הפריזמה של המשבר בתעשיית הספרות והקוסמטיקה בהוליווד. "היתה תקופה שבה פיסול השיער של כוכבת לכדי גל מושלם או איפור עצמות הלחיים בצורת כנפיים נחשבו לעבודה נחשקת. העבודה הביאה איתה קִרבה לשחקניות ולשחקנים מפורסמים, המולה רווית אדרנלין של אתר צילומים או תוכנית טלוויזיה – ושכר נאה. אך רבים מ'לוקאל 706', שעובדים ברוב הפקות התיאטרון, תוכניות הטלוויזיה וסרטי הקולנוע החשובים בלוס-אנג'לס, מגלים שהם מתקשים להסתדר". "לרבים כאן אין עבודה", מצטטת הכתבת אחד מהנוכחים בחגיגה.
כל העיתונים מקדישים מקום נרחב לעיסוק במושב הפתיחה של הכנסת ה-19. "ידיעות אחרונות" מקדיש את הכפולה האמצעית שלו ל"אלבום תמונות" מהאירוע: "מיכל בנט נצמדה לאבא, שהביא 12 מנדטים, דוריס שפיר התגאתה בנכדה שהפכה מדיירת אוהלים לח"כית בכירה, והרעיה הגאה ליהיא לפיד הנציחה בטלפון האישי את הבעל שכבש את המדינה. השבעת הכנסת ה-19: התמונות שייכנסו לאלבום המשפחתי". שליש מכפולת העמודים מוקדש ל"אופנת בית-הנבחרים" ומתמקד במיוחד בלבושה של שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, שהיה ללעג ולקלס במהלך אתמול ברשתות החברתיות: "גנבה את ההצגה עם בחירה בשני טרנדים בולטים במיוחד העונה: תחרה ושקיפויות", נכתב לצד תמונתה של נתניהו.
תרבות וספרות
"אסף גברון לוקח את קלישאות הייצוג של המתנחלים – חלוצים נחושים או פורעי חוק אלימים – ומשחק בהן כך שאף צד במפה הפוליטית לא יוכל להתמוגג בצדקתו", נכתב בפתיח לביקורתו של עמרי הרצוג על ספרו של גברון, "הגבעה", המודפסת על שער המוסף "ספרים" של "הארץ". נושא הגיליון היום הוא ההתיישבות ביהודה, שומרון וחבל עזה, והוא כולל ביקורות מאת בני מר (עורך המוסף) ועלית קרפ על ביוגרפיות של חנן פורת ונעמי פרנקל, וראיון של מר עם ההיסטוריון והפרופסור אלחנן ריינר והמשורר והעיתונאי אלחנן ניר.
החברה האזרחית
"הפרקליטות החליטה: כתב אישום נגד ג'קי בן-זקן" היא הכותרת הראשית של "גלובס". "מוטי זיסר מצטרף למועדון הסדרי החוב של הטייקונים", נכתב בכותרת מדור שוק ההון. זו גם כותרתו הראשית של "גלובס על הבוקר": "מוטי זיסר מצטרף למועדון הסדרי החוב". "הפרקליטות: להעמיד לדין את ג'קי בן-זקן על הרצת מניות", נכתב בכותרת בצד עמוד השער. "כמו כן יואשמו הפיננסייר איתן אלדר ופעיל שוק ההון צביקה קולנברנר. לטענת הפרקליטות, הם הריצו את מניית מנופים-פיננסיים במטרה להכניסה למדד תל-אביב 100" (חן מענית).
מסגרת מיוחדת בכפולה הפותחת מוקדשת לידיעה תחת הכותרת "אישום נוסף: שתלו ידיעות כוזבות ב'כלכליסט', במטרה להעלות את שער המניה". בשער "כלכליסט" ההפניה לדיווח על החשדות נגד בן-זקן ומרעיו היא הכי פחות בולטת מבין כל עיתוני ומוספי הכלכלה. בידיעה עצמה, של משה גורלי, התופסת את המחצית העליונה של עמ' 8, מוזכר במשפט כי "עוד נאמר בכתב הזימון כי בן-זקן ואלדר השתילו מידע כוזב בכתבה שהתפרסמה ב'כלכליסט'". ב"ממון", המצורף ל"ידיעות אחרונות", שבעליו הוא הבעלים של "כלכליסט", מתפרסמת הידיעה השטחית ביותר. ליטל דוברוביצקי אינה מזכירה את "כלכליסט" במלה.
עוד ב"גלובס": אדריאן פילוט כותב על "תוכנית האוצר לקיצוץ 21 מיליארד שקל: בביטחון, בקצבאות ובשכר במגזר הציבורי". בטור פרשנות קובע פילוט כי תוכניתו של האוצר "טובה, כמו קודמותיה", אך כמו קודמותיה מסוכלת על-ידי "מפלגות, ח"כים, לובסטים, ועדים, קבוצות לחץ וטייקונים". כדי ליישם את התוכנית "נדרשים אומץ לב עצום, יכולת עמידה בלחצים ויכולת פוליטית – כל הדברים הללו חסרו לשר האוצר יובל שטייניץ ולשר-העל הכלכלי בנימין נתניהו".
"הח"כים החדשים מסכימים: צריך לקצץ בביטחון", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של "דה-מרקר", המוקדשת לפתיחת מושב הכנסת.
ובמוסף "ממון", הידיעה הראשית, של עופר פטרסבורג, עוסקת בסימנים לכאורה של פקיעתה של בועת דיור בישראל. "כך איבדנו את הדירה שלנו", נכתב בכותרת הראשית, ומתחת לה: "הם התפתו לריבית הנמוכה, לקחו משכנתא שמנה – וכשמצב המשק הורע והם איבדו את עבודתם, לא הצליחו לעמוד בתשלומים. התוצאה: בשנה האחרונה זינק ב-20% מספר הדירות במרכז שהועברו לכינוס נכסים". כותרת הידיעה עצמה היא "מלכוד מעמד הביניים".
שר ההיסטוריה ושר הטקס
"הח"כים הערבים יצאו לפני שירת 'התקווה'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הראשית ב"ידיעות אחרונות". דיווח דומה מובלט גם ב"מקור ראשון" וב"ישראל היום". "סקר: רוב הנוער לא מכיר את הסכם אוסלו", נכתב בכותרת דיווח של צביקה קליין ב"מעריב".
ענייני תקשורת
"פרוטליקס מחפשת קונה במיליארד דולר", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", לצד הלוגו "חשיפת 'כלכליסט'" (גולן חזני, שניר הנדלר וניר צליק). כותרתו הראשית של "דה-מרקר" היא "פייזר צפויה לרכוש את פרוטליקס לפי שווי של כ-750 מיליון דולר" (יורם גביזון). מעתה אמרו: מחיר החשיפה: רבע מיליארד דולר.
ענת ביין-לובוביץ' מדווחת ב"גלובס" כי "נשקלת פנייה" של אנשי פרסום לרשות השנייה "לשינוי כללי רכש המדיה, על רקע ההחלטה המסתמנת לא לאשר את המיזוג בין זניט ל-TMF".
באיחור מסוים הגיעה גם ל"ידיעות אחרונות" הבשורה על שיטות הגבייה הבעייתיות של רשות השידור, או שמא הבשורה הגיעה בזמנה ועוכבה מסיבות שונות. כך או כך, הנושא ראוי תמיד וטוב שיעלה לסדר היום של עיתון נפוץ. כותרתו הראשית של המוסף היומי של "ידיעות" היא "בעיות בקליטה": "הם מתחזים לסוקרים ושואלים כמה טלוויזיות יש בבית, מתקשרים להורים תמימים ומבקשים את הכתובת של הילדים למשלוח מתנה פיקטיבית, והשיא: משקרים לאזרחים כאילו קיבלו זימון לבית-משפט במטרה לחלץ מהם היכן הם גרים. שיטות הגבייה היצירתיות מדי של רשות השידור מעוררות זעם אדיר" (איריס ליפשיץ-קליגר).
"בשעה שאתרי התוכן המקומיים בקושי מצליחים להחזיק את הראש מעל המים, משגשגים בישראל אתרים רבים בשפה הרוסית", נכתב בכותרת המשנה לכתבתה של מיה אפשטיין ב"דה-מרקר". "השיטה של האתרים הרוסים דומה: מערכות רזות, גרפיקה בסיסית, קהל יעד גלובלי ותקציבי פרסום נדיבים".
"האם עיתונאית פוליטית יכולה להמשיך בכיסוי התחום בזמן שהיא מפתחת יחסי זוגיות עם שר בכיר בממשלה?", שואלת כותרת המשנה לכתבה של קרן אוחיון במוסף "ליידי גלובס". "הרומן המפתיע של גדעון סער, 46, וגאולה אבן, 40, מסעיר את הרוחות ומעורר דיון אתי". "אני סומכת על היושרה המקצועית שלה", אומרת בכתבה בלהה כהנא, יו"ר ועדת האתיקה של הרשות, על אבן.
אבי שילון, לשעבר עורך הדעות ב"ישראל היום", מפרסם ב"הארץ" מאמר נודף צביעות בעקבות תחקירו של רביב דרוקר ב"המקור" על ההטיה הפוליטית וההשתעבדות לזוג נתניהו בחינמון בעריכתו של עמוס רגב. לפי שילון, ההשחתה העיתונאית שפושה ב"ישראל היום" היא "מחלת ילדות", והכל לכאורה, כמובן, כי שילון הוא האיש שלא היה שם – לא היה, לא ראה, לא שמע, לא לטוב ולא לרע.
"אם העדויות שנחשפו בתחקיר של דרוקר משקפות את המתרחש בדסק, הן, כמובן, חמורות", כותב מי שהיה במשך שנים ומאז הקמתו אחד מבכירי העיתון. מה אפשר להגיד על עורך בכיר הטוען שלא היה מודע להתנהלות השיטתית והיומיומית בעיתונו שלו? או שאינו עיתונאי או שאינו אומר את האמת.
שתי ידיעות הכלכלה המובילות מתפרסמות גם במדור הכלכלה של "ישראל היום": החדשות נגד ג'קי בן-זקן ומנופים והסדר החוב באלביט נדחקות לשתי ידיעות קצרות בשולי העמוד. צמוד להן, בעמוד עצמו, בפרישה רחבה בליווי תמונה, ידיעה על ההחלטה לאסור על סוחרי האלטע-זאכן לנוע על גבי מרכבות סוסים ברחובות הערים.
"רגעי השיא של ישיבת הפתיחה החגיגית של הכנסת ה-19 היו ללא ספק הצהרות האמונים של הח"כים", פותח גדעון אלון את טורו ב"ישראל היום".
המוסף "גלריה" של "הארץ" מדווח על פטירתו של היוצר התיעודי ניר טויב. חנוך מרמרי כתב על טויב כאן אצלנו.