איך משלבים בין גבוה לנמוך

ב"ידיעות אחרונות" חוקרים

זכייתה של המתמודדת "נעמה" בתוכנית הטלוויזיה "הישרדות" לא הופכת היום לכותרת ראשית באף אחד מהעיתונים. הזכייה מופיעה על השערים, כן. כובשת את עמודי האמצע, כמובן. אבל לא בכותרת הראשית. המצב יכול להיות גרוע יותר, וככל הנראה גם יהיה.

ב"ידיעות אחרונות" פורסמה לפני כמה שבועות, וברעש גדול, כתבת מגזין ("תחקיר מקיף") שהתיימרה לחשוף את הבעיות האתיות של הפקת התוכנית. אם למישהו היה ספק באשר למניעים שעמדו מאחורי פרסומה, הוא מוזמן לפתוח הבוקר את גליון העיתון ולהיווכח בכבוד הגדול שהתוכנית זוכה לו. העיתון אינו מתנער מהתוכנית שהוא עצמו טוען כי אינה הוגנת, הוא בוודאי אינו מתעלם ממנה. תמונתה של הזוכה מופיעה במרכז השער, והסיקור, המתפרש על פני שני עמודי האמצע של העיתון, כולל ידיעה חדשותית [רז שכניק] ושני טורי דעה [שלומי לאופר וירון טן-ברינק].

בידיעה החדשותית מוזכר לכל מי שלא מעודכן כי הזכייה של "נעמה" נחשבת הפתעה, וניתן גם הסבר לתפנית בעלילת התוכנית: "אמש, מאחורי הקלעים בהיכל נוקיה ביד-אליהו, עשתה נעמה קמפיין אגרסיבי של הדקות האחרונות בקרב המושבעים כדי להשיג עוד קולות לפני ההצבעה המכריעה". מתמודד אחר המצוטט בידיעה מספר איך שיטה במועמד לזכייה ופעל למען בחירתה של זו שבסופו של דבר ניצחה. במלים אחרות, הידיעה מתייחסת ברצינות למושא הסיקור, ואף מחדשת מידע.

שני טורי הדעה מבקרים בחריפות את התוכנית. טן-ברינק, מבקר הטלוויזיה של העיתון, מתייחס לאירוע כאל "תרמית הגמר הגדולה", מבקר את האיכות הטלוויזיונית של המופע ושואל בסיום דבריו: "מי אלה כל האנשים האלה? יכול להיות שבאמת העברנו חמישה חודשים בבהייה מהופנטת בהם ובכלום האינסופי שסיפקו לנו?". הטור השני, המופיע תחת הכותרת "סתם תוכנית", מלין אף הוא על התנהלות ההפקה ועל רמתה של התוכנית.

הימור: כשתוכניות הבידור יכבשו סוף-סוף את הכותרות הראשיות בעיתונים, הכותרות לא תעסוקנה בדיווח על ההתפתחויות האחרונות בעלילה, בדרמות שבין הדמויות המשתתפות בתוכנית או בגילויים על חייהם האישיים של המתמודדים (כפי שניתן לראות בצהובונים בריטיים למשל), אלא באמצעות ביקורת. הכותרות תחשופנה מחדלים בהפקת התוכנית ומקרים של הונאה. כך תשמור העיתונות הישראלית על פופולריות בלי לוותר על חזות של חופש פעולה. כלב השמירה של הבידור הטלוויזיוני.

מנופי ארצנו: עץ בודד על חוף ים המלח (צילום: חן לאופולד)

ב"מעריב" לא מחדשים

גם העיתונים האחרים מדווחים בהרחבה יחסית על תוכנית הבידור. ב"מעריב" מופיעה תמונתה של הזוכה בשליש התחתון של עמוד השער, ושני עמודי האמצע מוקדשים לסיקור האירוע. ערן סויסה מספק ידיעה חדשותית בלי שיהיה בה אפילו קמצוץ מהמידע המופיע בדיווחו של שכניק ומגלה את שהתרחש מאחורי הקלעים, ואילו מבקר הטלוויזיה של העיתון, אסף שניידר, יוצא נגד התוכנית וכותב על השקר הגדול הטמון בבסיסה. בידיעה חדשותית נפרדת, המופיעה באותה כפולת עמודים, מדווח סויסה על שתי תוכניות מציאות חדשות שאמורות לעלות בקרוב בערוץ 10, ועל שלוש שיועלו בערוץ 2.

מנופי ארצנו: פריחת עצי שקד ליד קיבוץ שפיים (צילום: חן לאופולד)

ב"הארץ" משתדלים לזלזל

ב"הארץ" מופיעה בתחתית שער העיתון תחילתו של דיווח על אירוע הגמר [שגיא גרין], הממשיך בעמ' 11. גרין מדגיש את פניו המגוחכים של האירוע, את המסחריות והפולקלור השולטים בו, ומקפיד לדווח עליו בריחוק מובלט. סיפור המסגרת של הדיווח (שהוא גם סיפור הכיסוי של גרין/"הארץ") – העיתונאי הוא זר הנוחת באי נידח ומתאר את מנהגי הילידים. במלים אחרות, ב"הארץ" מפרסמים את דיווחו של שליח התרבות המערבית, המתאר למען הקהל המתורבת את האקזוטיקה הנחשפת לפניו במקום "שאליו אנחנו נקלענו במקרה" (למי שמעוניין בניתוח סטנדרטי יותר, בעיתון מופיעה הפניה לטורו של גדי להב באתר האינטרנט של קבוצת שוקן). מה נלעג יותר: מאות אלפי בני-אדם הנסחפים אחר עלילת שווא או עיתון המבקש לשמור על שאריות כבודו בכך שהוא מאמץ נראטיב קולוניאליסטי?

גם טור ביקורת הטלוויזיה בעיתון [חגי חיטרון] מוקדש לתוכנית הבידור ומוזכר בו כתב חדשות 10, שבעת מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ, ששודרה ממש לפני תחילת תוכינת הגמר, השווה את המתח לזה ששרר במעמד הכרזת המדינה.

מנופי ארצנו: פארק לאומי אכזיב (צילום: חן לאופולד)

ב"ישראל היום" כמעט שמתעלמים

ב"ישראל היום" היחס לתוכנית הוא המצומצם ביותר. על השער משבצת קטנטנה; הסיקור מופיע רק בעמוד האחורי [מאיה כהן], בלי לספק מידע או סגנון של ממש. מי שמחפש בכל זאת שילוב בין תרבות גבוהה לנמוכה ימצא אותו בטור ביקורת הטלוויזיה [שיר זיו]. ההגיג נפתח בציטוט של הפילוסוף הגרמני ארנסט יונגר ("הגדולה נבנית מחשיפתה לסערות"), ומסתיים בתלונה עממית יותר, על המניפולציות של הפקת התוכנית ("עד אמש השתינו עליכם מהמקפצה, אמש הם עלו על הגג").

מה חדש בפרשת אולמרט-טלנסקי (מעט מאוד)

כאמור, לפי שעה הכותרות הראשיות אינן עוסקות בתוכנית הבידור. הבוקר כולן מוקדשות לפרשת אולמרט-טלנסקי.

ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית היא "הקרב על החקירה", הממוסגרת מלמעלה בדרישת המשטרה שראש הממשלה ייחקר מיד, ומלמטה בדרישת פרקליטי אולמרט שייחקר רק לאחר הדיון בבית-המשפט העליון על העדות המוקדמת. ההאשמה כי "אולמרט מתחמק ומושך זמן", שהופכת הבוקר לכותרת הראשית של "ישראל היום" ו"מעריב", מופיעה ב"ידיעות אחרונות" במקום צנוע בהרבה – כותרת המשנה לידיעה המופיעה בעמ' 2 [טובה צימוקי, יובל יועז ואורון מאירי]. טור הפרשנות של נחום ברנע יוצא נגד ראש הממשלה, שבמקום לקדם את החקירה מעכב אותה (בפועל הניסוח של ברנע מתון יותר: "אסור לראש הממשלה להיתפס כמי שמעכב [את החקירה]"). אבל מיד אחר-כך מעביר ברנע ביקורת גם על הפרקליטות, המשטרה ו"פוליטיקאים ואנשי תקשורת שלבם גס בחקירות, בהליכים משפטיים, בהוכחות".

ב"מעריב" הכותרת הראשית מחולקת לשניים. חציה קורא "אולמרט מושך זמן", בלי שמצוין אפילו מקור ההאשמה (המשטרה), וחציה מביא את האולטימטום של טלנסקי: "עדות תוך שבוע", או שהוא עוזב את הארץ. גם ב"הארץ" הכותרת הראשית מחולקת לשניים. הראשון קובע כי "אולמרט ייחקר השבוע, והשני מביא את גרסת מקורבי ראש הממשלה: "התנהלותה של המשטרה מחפירה".

ב"ישראל היום" הדיווח ביקורתי מאוד, כצפוי, גם בסיקור החדשותי וגם בטורי הפרשנות, שבמסגרתם כותב דן מרגלית עוד טקסט חריף נגד ראש הממשלה. אם יש חידוש בעיתון הבוקר הרי הוא בקריצה של קרדיט ששולח מרגלית לעבר יואב יצחק, כשהוא מזכיר באגביות את פרשת הבית בכרמיה ומוסיף כי זו נחשפה על-ידי יצחק. נראה כי זהו ניסיון פיוס ראשוני בין שני השניים, שנקלעו לאחרונה לעימות חזיתי.

סיכומו של סיקור: הפרשה מופיעה בכל הכותרות הראשיות, אף שלא אירעה בה כל התפתחות דרמטית, רק עוד קרבות מילוליים בין הצדדים. כמעט בכל עיתוני הבוקר מופיעה בעמודים הפנימיים ידיעה שהיתה יכולה לשמש כותרת ראשית אחרת, אשר היתה גם מתייחסת למשהו רלבנטי לחיי הקוראים.

כך למשל בעמ' 9 של "ידיעות אחרונות" מופיעה הבוקר ידיעה תחת הכותרת "תושבי הערבה שותים מים רדיואקטיביים"  [עמיר בן-דוד]. גם אם אין סכנה בשתיית המים, כפי שטוען משרד הבריאות בתגובה, וכל הדיווח בנושא, סלחו נא על משחק המלים, לא מחזיק מים – עיתון שהיה רוצה להיראות כאילו הוא לוחם באומץ למען קוראיו היה הופך ידיעה כזו לכותרת ראשית. נראה שבעיני עורכי "ידיעות אחרונות", טלנובלה פוליטית עדיין מוכרת יותר עיתונים מחדשות חברתיות.

עוד בעיתונים

ב"מעריב" מדווח [אורי יבלונקה], בראש עמ' 8, עם הפניה בשער העיתון, כי העיתונאית אילנה דיין מועמדת להיות שגרירת ישראל באו"ם. הכותרת הקטנה בשער העיתון, "גבירתי השגרירה", כמו קובעת כי הבחירה כבר הושלמה. כותרת הידיעה עצמה מעלה את השאלה "מכיסא המגישה למליאות האו"ם?". את התשובה אפשר למצוא הבוקר ב"ידיעות אחרונות", שם מדווח [שמעון שיפר ואיתמר אייכנר] כי דיין סירבה להצעה. היא מצוטטת כמי שאמרה אתמול: "מבחינתי העניין לא בא בחשבון".

עמית כהן מדווח ב"מעריב" כי החמאס הטיל צנזורה על שירותי האינטרנט ברצועת עזה וחסם לחלוטין את הגישה לכל אתרי הפורנוגרפיה. שר התקשורת בממשלת חמאס מצוטט כמי שאומר: "המטרה שלנו היא להגן על החברה ועל עתיד בנינו מפני הסכנה הזו". הידיעה מתעלמת כמעט לחלוטין מהנושא העקרוני של צנזורה על רשת האינטרנט ומתרכזת באופן שבו היא הוטלה. נטען כי המהלך בוצע על-ידי איומים ולא באמצעות הסכם עם מונופול התקשורת הפלסטיני, כפי שטוענת ממשלת חמאס. הידיעה נקטעת באמצע משפט – "מדובר בחסימה של". הידיעה מופיעה גם באתר האינטרנט של "מעריב", אך בגרסה זו לא נמצא כלל תחילתו של המשפט הקטוע.

ענייני תקשורת

פרופ' מרדכי קרמניצר כותב בעמודי הדעות של "ישראל היום" על ההתנהלות התקשורתית בפרשת אולמרט. לדבריו, "אם אין דרך לגרום לכך שהמשטרה תכבד צו שיפוטי [צו איסור הפרסום], ראוי שהצו השיפוטי יאפשר במפורש התייחסות של החשוד למידע הנמסר לתקשורת על-ידי המשטרה". קרמניצר מבקר גם את הסיקור וטוען כי הוא מתמקד במימד השיפוטי של הפרשה ולא בהיבטים הציבוריים-ערכיים שלה, וכי הראיון שערך ערוץ 10 עם טלנסקי רמס "קווים אדומים של תיחום גבולין בין התקשורת לבין גורמי אכיפת החוק".

גדעון לוי כותב בעמודי המאמרים של "הארץ" על היעלמותם של עיתוני הדפוס, והסכנות הגלומות בכך לדעתו. לדבריו, "הארץ מלאה בבתי-ספר לתקשורת ובהם לומדים אלפי סטודנטים מזן מיוחד: תלמידי עיתונות שלא קוראים עיתונים". לוי טוען כי "עם שלושה-ארבעה עיתונים יומיים בלבד, שחלקם מאיים לקרוס כלכלית, נשקפת עכשיו סכנה אמיתית לדמוקרטיה השברירית שלנו". הוא חושש מהיום שבו ייוותר הציבור הישראלי עם תקשורת לא-מודפסת בלבד, וקורא לקוראי "הארץ" לקרוא יותר עיתונים.

מראשית דרכו של "כלכליסט" ועד לפני שבועיים הופיע בעיתון בכל יום ראשון מדור מיוחד בנושא "בטלה". המדור הציג אנטיתזה לקו היצרני-תועלתני המוביל בעיתון, והגיש לקורא דרכים להתחמקות מעבודה וטקסטים על החשיבות שבחוסר המעש. זה שבועיים שהמדור אינו מופיע.