תצלום שער מבוים

האירוע העיתונאי המרכזי של הבוקר מתרחש על שער הטבלואיד "ידיעות אחרונות". על פני רובו המוחלט של השער מודפס תצלום [אבי רוקח]. במרכזו של התצלום, לפי הכיתוב, "נעל של פעוטה ספוגה בדם וקרועה מרסיס, אחרי הפיגוע בקניון". ובאמת, הנעל, שהיתה פעם לבנה, צבועה בדם אדום, ובמרכזה קרע גס. למראה התצלום אפשר ממש לדמיין – תיקון: אי-אפשר שלא לדמיין – את הרגע שבו נוצר הקרע שגרם לנעל להיצבע אדום.

מה שלא מצוין בכיתוב התצלום הוא כי הנעל מונחת על כף יד של אדם כלשהו, לא ברור מי, ומוגשת לצלם (ולקוראי העיתון) כאילו היתה מנה במסעדת יוקרה או מכשיר טכנולוגי המתהדר במידותיו הזעירות. יש להניח כי לפני שהוגשה לצלם הונחה איפשהו על הרצפה, בין הריסות המרפאה שנפגעה מהרקטה. היא הרי לא נחתה על ידו של אדם. מבחינה זו, זהו תצלום מבוים.

במלחמת לבנון האחרונה נשמעו טענות רבות, שהחלו בבלוג בריטי והגיעו גם לכלי התקשורת המרכזיים בישראל, על בימוי תמונות של נפגעים וזירת נפגעים מירי הצבא הישראלי, על שינוי מיקומם של צעצועי ילדים במקום וכדומה.

ההבדל בין שני המקרים: בעוד שבלבנון הבימוי נועד להיות מוסתר, ולכן תוצאתו אפקטיבית יותר, כאן אין ניסיון לשוות לצילום מראה אותנטי; הבימוי גלוי לכל.

לפני שנעבור לכותרת הראשית ולידיעה עצמה, הערה קטנה נוספת על התצלום וכיתובו. האירוע, נחיתת רקטה, או קטיושה, תלוי באיזה עיתון, בקניון אשקלוני מוגדר בכיתוב התמונה כ"פיגוע". נמתין לראות עוד כמה הפצצות יידרשו עד שהמינוח הזה ישתנה.

הכותרת הראשית בעמוד השער של "ידיעות אחרונות" מכריזה "כך הסתיים ביקור בקניון", ומבליטה את העובדה כי הפגיעה התרחשה במקום שאמור להיות הסביבה המוגנת  מכל: מרכז קניות. כותרת הגג מספקת במקרה זה את המידע החדשותי הרלבנטי ("קטיושה באשקלון; אם ובתה הפעוטה במצב קשה").

הידיעה עצמה מופיעה בעמ' 2 [מתן צורי, אדוה כהן ונעם ברקן], מתרכזת ברובה המוחלט בילדה הפצועה תאיר עפג'ן, בת שנתיים וחצי, ואינה מזכירה כלל את הנעל (דווקא בידיעה ב"מעריב" [ירון ששון ואילן מציק] מוזכרת הנעל הלבנה-אדומה, ועוד בפסקת הפתיחה: "[...] כשהרקטה התפוצצה בלבה של העיר והשאירה אחריה 100 נפגעים, הרס רב ונעל קטנה, מיותמת, מכוסה בדם").

בידיעה של "ידיעות אחרונות" מרואיינים חמישה: ד"ר סימון מלצר, שהיה במרפאה בעת הפגיעה, פרמדיק של מד"א שהגיע למקום, אחת מקרובות משפחתה של הילדה, סבתה ואביה. כל אחד מביא את זווית הראייה שלו. "זה היה מראה מזעזע"; "היה מאוד קשה להחזיק דבר כל-כך קטן וחסר אונים"; "רק אתמול הסתכלה מהחלון והסבירה לילדה אחרת כיצד להגיע לביתה"; "הנכדה שלי בכלל לא היתה צריכה להיות שם"; "אני חושב שאין תגובה מספיקה". רק בפסקה האחרונה עוברת הידיעה לעסוק ביתר הפצועים ומספרת לקוראים כי "מפגיעת הרקטה בקניון נפצעה קשה גם אחת הרופאות בקופת-החולים. עוד 24 אנשים נפצעו קל", וגו'.

לא מיותר לציין כי עמוד השער הזה, על התצלום וכותרתו, הוא נקודת שיא זמנית במידת ההצהבה של "ידיעות אחרונות".

כותרת ראשית כקדימון

בבקרים כאלה נוהג קורא העיתונים המתנשא לפנות ל"הארץ" כדי לשוב אל מידת הריחוק שהוא מורגל בה. הבוקר, בעמ' 3 ב"הארץ", מופיעה ידיעה על שתי הפצועות מנפילת הטיל, האם ובתה התינוקת, בלא מידה גדולה של ריחוק. כותרת הידיעה היא: "האם והפעוטה שכבו מחובקות על הרצפה, פצועות קשה" [יגאל חי ופאדי עיאדאת]. הכותרת אינה מופיעה כציטוט, אך מקריאת הידיעה עצמה עולה כי היא תמצית ציטוטו של ד"ר סימון מלצר, גינקולוג במרפאה, ששיחזר עבור הכתבים את האירוע וסיפר בין היתר כי "רצנו לעבר החדר של ד"ר סידר, ובמסדרון שכבו על הרצפה ליד ספסל ההמתנה אם ובתה. שתיהן נפגעו, הילדה בכתה והאם חיבקה את הבת".

בעמוד השער של העיתון, ממש כמו בעמוד השער של "ידיעות אחרונות", כותרת הגג מספקת מידע, ואילו הכותרת הראשית עוסקת בדבר-מה אחר. במקרה זה כותרת הגג קוראת "תינוקת ו-3 נשים נפצעו קשה מפגיעת גראד בקניון באשקלון", ואילו הכותרת הראשית שאובה מראיון שערך ארי שביט עם ראש אגף המודיעין בצה"ל, אלוף עמוס ידלין, המתפרסם ב"מוסף הארץ" ונעשה, יש להניח, לפני נחיתת הטיל באשקלון: "ראש אמ"ן: בתוך שנתיים רקטות גם בבאר-שבע". הערכתו של ראש אמ"ן רלבנטית, כמובן, אך היא תחזית לעתיד ולא דיווח עובדתי על שהתרחש אתמול באשקלון.

הידיעה המופיעה תחת הכותרת הראשית [ארי שביט, פאדי עיאדאת, מיכל גרינברג, עמוס הראל, ברק רביד ויובל אזולאי] פותחת בציטוט של ידלין, שלפיו "כל יישוב בטווח של 40 קילומטר מרצועת עזה עלול להיכנס לטווח הרקטות של חמאס" עד 2010, ואז מבשרת בשני משפטים כי "אתמול פגעה רקטת גראד פגיעה ישירה", וכו'. אחר-כך חוזרת הידיעה לראיון ומספרת מה עוד כלול בו ("מעמדה האסטרטגי של ישראל מול איראן, חיזבאללה, סוריה, הרשות הפלסטינית וחמאס"), כוללת עוד כמה ציטוטים ממנו, ורק אז, למעשה, מתחיל הדיווח על מה שאירע אתמול: הטיל, הפגיעה, מערכת האזעקה, נטילת האחריות ותגובות המערכת המדינית והצבאית.

למעשה, באותה המידה שבה נועדו כותרת העיתון והידיעה שתחתיה למסור לקוראים את הערכותיו של ראש אמ"ן, הן מפנות את תשומת לב הקוראים לראיון שנערך עימו. למי שאינו מנוי על העיתון, ויוכל להחזיק בידו את הראיון המלא רק מחר, מתפקדת הכותרת הראשית של עיתון "הארץ" הבוקר כקדימון.

פרשן מאוכזב מהמספר הדל של הנפגעים

עמיר רפפורט, שסיפק אתמול ל"מעריב" כותרת ראשית בדבר נטיית צמרת צה"ל להמליץ (קרי להחליט) על פעולה רחבת היקף בעזה, כותב הבוקר כי "נעשה עוד צעד בדרך שתוביל בקרוב כוחות משמעותיים של צה"ל אל עומק רצועת עזה", ומציין כי "תקיפת נקם לא תפחית במאומה את הירי לעבר היישובים מסביב לרצועת עזה". לדבריו, תגובה נקודתית לא תועיל, ואולי אף תזיק. רק מהלך קרקעי נרחב או הסכם הפסקת אש יפתרו את המצב.

בן כספית ספקן יותר מרפפורט לגבי הסיכוי של הפגיעה באשקלון לזרז את המהלך הקרקעי הנרחב בעזה. לפי כספית, "הגראד שנפל אתמול על אשקלון לא יתניע את הפעולה הצבאית שכולם מדברים עליה בעזה. כדי לייצר פעולה כזו צריך פיגוע משמעותי. הגראד של אתמול היה הטיל הנכון, במיקום הנכון ובעיתוי הנכון, אבל ללא האפקט הנכון". הבה נקרא את המשפט האחרון שנית: "הגראד של אתמול היה הטיל הנכון, במיקום הנכון ובעיתוי הנכון, אבל ללא האפקט הנכון". תענוג. בהמשך מסביר כספית כי "ישראל זקוקה לתמונות זוועה בתקשורת העולמית". שוב אנו עומדים חסרי אונים מול העובדה כי ברחבי העולם לא פותחים את הבוקר עם כוס קפה והשער של "ידיעות אחרונות".

כולם מטעם

במוסף "סופשבוע" של "מעריב", המצורף הבוקר למנויי העיתון, כתבה על צלמי יחידת הסיקור המבצעי של צה"ל [אריק וייס]. הקורס הראשון לצלמים צבאיים בעלי כושר קרבי נפתח בצה"ל ב-2002, אבל רק לאחר מלחמת לבנון השנייה חלה בתחום התקדמות משמעותית. לפי הכתבה, היחידה מורכבת מלוחמים לשעבר שעברו קורס הכשרה בצילום, ותצלומיהם אמורים "לספק תחמושת למכונת ההסברה הישראלית המקרטעת". במלים אחרות, זוהי יחידת העילית של מנגנון התעמולה הצבאי בישראל.

נמשיך לקרוא: "החומרים שהם אוספים נשלחים אל כל כלי התקשורת המקומיים ואל הסוכנויות הזרות בשאיפה שיתפרסמו. הבעיה היא שבמקומות רבים עדיין מתייחסים אל היחידה הזו כצינור להזרמת חומר תעמולה, ולכן נמנעים משימוש בעדויות שמספקים הצלמים במדים". "הבעיה". של מי "הבעיה"? של היחידה המבקשת לגיטימציה. כאן הבעיה מוצגת כבעיה כללית, בעיה של כולנו, של החברה והמדינה.

"במקומות רבים עדיין מתייחסים אל היחידה הזו כצינור להזרמת חומר תעמולה", אבל לא ב"מעריב". שם הצלמים מוצגים בכותרת הכתבה ("הצלם שבטנק ינצח"), ובכותרת המשנה שלה כגיבורים של "מערך ההסברה": "הם רודפים אחרי משגרי קסאם בג'בליה, והראש טרוד בקומפוזיציה. מכתרים בית של מבוקש בשכם, ומפחדים שהוא יברח מהפריים".

אחד הצלמים מסביר בראיון לכתב כי הוא "עיתונאי מטעם", אבל לדבריו "אני רואה את הצלם של איי.פי או כל סוכנות זרה אחרת מסתובב בין המפגינים ומחליק כיפים למחבלים שיורים עלינו. אז מה, הוא לא עיתונאי מטעם?".

בהמשך מצוין כי "את החומרים הממש טובים, אלה שכל עיתונאי יהפוך עולמות בשבילם, צה"ל שומר לעצמו", ונמסר כי מאות צילומים מצונזרים ולא מחולקים להפצה בכלי התקשורת כי "בהם באים חיילי צה"ל במגע עם האוכלוסייה הפלסטינית ולא נראים כל-כך טוב. בצבא מעדיפים לספק תמונת מציאות שצבועה בשחור-לבן – חיילים מול מחבלים. צילומים שלא מתיישבים עם הנראטיב הזה, מודים שם שלא לציטוט, יישארו בחוץ".

כדוגמה לכך מסופר לקוראים על צילום שהתקבל מהיחידה ונועד להתפרסם ב"מעריב", ובו "פעילות שגרתית של כוחות בשטח, כאשר ברקע פועל דחפור ולצדו חולפת קשישה פלסטינית שמתקשה לצעוד". בדובר צה"ל סירבו שיפורסם. "ניסינו שוב ושוב, תוך הדגשת העובדה שאין בה [בתמונה] שום דבר חריג ושהצבא הוא זה שהעביר אותה לידינו מלכתחילה, אולם כל הנסיונות נהדפו".

ענייני תקשורת

ב"גלובס", כמו גם ביתר העיתונים, מופיעה הבוקר ידיעה [יעל גאוני] על כך שיוסי ורשבסקי ימונה למנכ"ל ערוץ 10. רשמית, ורשבסקי טרם עזב את קבוצת "הארץ". מבחינת "גלובס", הוא עדיין שם גם במובן הרגשי. ורשבסקי אינו אדם בעל חזות של ילדון חביב, אך בידיעה בנושא ב"גלובס" מופיע תצלום שלו כשהוא מפחיד במידה קיצונית [אבשלום ששוני]. ורשבסקי נראה בו כאילו הוא מנסה להרוג אדם במבטו.

ורדה רזיאל-ז'קונט מתראיינת במוסף "סופשבוע" [שרי מקובר-בליקוב] לרגל עליית תוכנית הרדיו החדשה שלה, ואומרת, לפי כותרת המשנה: "לעצות שאני נותנת אין ערך. זאת תוכנית בידור. אם לאנשים יש טיפת שכל, הם מבינים שזו רק תוכנית ברדיו. אני לא לוקחת אחריות". בכתבה עצמה הציטוטים מפוזרים מעט יותר.

בטור אישי במוסף "עסקים" של "מעריב", העוסק במינוי מנכ"ל לחברת החדשות של ערוץ 2, כותב לי-אור אברבך כי "ההחלטה למנות את אבי וייס לתפקיד היא החלטה חברתית מהמעלה הראשונה". הוא מציין כי ההצבעה בדירקטוריון ארכה "שמונה דקות בדיוק".

במדור "דין וחשבון" של "דה-מרקר" מוקדשת ידיעה לתוכנית הטלוויזיה "הישרדות" [עידו באום], ובה מעלים את האפשרות כי כמה מהמתמודדים יפנו לבית-המשפט בטענה שההפקה ביצעה "התערבות שלא כדין" בתוכנית, וידרשו לקבל את הפרס על סך מיליון שקלים. בסקירה מנותח פסק דין שהתקבל בארה"ב במקרה דומה, לאחר העונה הראשונה של הסדרה שם, ומרואיין עורך-דין המעריך כי אם יצליחו להוכיח כמה מהטענות שהועלו בזמנו בכתבת השער של מוסף "7 ימים", יש סיכוי שבית-המשפט יחייב את ההפקה וערוץ 10 להעביר אליהם את הפרס.

ב"מעריב" מצוין כי בשעה 18:00 הערב יתקיים בבית-סוקולוב בתל-אביב אירוע לזכרו של שלום רוזנפלד, עורך העיתון לשעבר, במלאות 30 לפטירתו.