היית פעם בבאר-שבע?
"לא, אף פעם. אבל ראיתי תמונות, פעם נסעתי לאילת וראיתי שזה בדרך".
זה רחוק.
זהו קטע מראיון שפורסם השבוע בספורט "ידיעות אחרונות" עם השוער טברטקו קאלה, שחתם בהפועל באר-שבע. המראיינים, עמיר פלג ואמיר אפרת, הם חלק מהברנז'ה התל-אביבית, זו שמתגוררת בעיר הגדולה, עובדת בעיר הגדולה וכותבת בעיקר על קבוצות העיר הגדולה. באר-שבע נמצאת במרחק נסיעה של פחות משעה ורבע מרח' מוזס 2, אבל עבור עיתונאי תל-אביב זה רחוק, מאוד רחוק.
ניכור, התנשאות, סטיגמות – זהו לרוב היחס של תקשורת הספורט לקבוצות הפריפריה. תל-אביב היא מרכז העולם ואין בלתה, חיפה היא קו הגבול הצפוני, אשדוד הקו הדרומי, וכל מה שמעבר להן נתפס כסוף העולם ימינה. היחס הזה של התקשורת התל-אביבית בולט במיוחד בספורט. כתבות על באר-שבע, עכו או קריית-שמונה נתפסות במערכות התל-אביביות כהישג. בעיתונים ישמחו להבליט את העובדה שכתביהם החרוצים הרחיקו נדוד שעה וחצי מהעיר הגדולה וזרקו עצם לדפוקים ולמסכנים.
עיתונות הספורט הארצית נראית בדרך כלל כמו מקומון תל-אביבי. הקבוצות הגדולות שמקבלות אוטומטית כותרת פותחת הן מכבי והפועל תל-אביב, בית"ר ירושלים ומכבי חיפה. כתב של קבוצה מרוחקת יכול לחלום על כותרות פותחות. ההייררכיה ברורה.
ליגת-העל שהוגדלה תכלול בעונה הקרובה גם קבוצות מבאר-שבע, עכו ונצרת. אף שבשנים האחרונות מסתמן שינוי לטובה ביחס לקטנות, הן עדיין משתרכות בשולי המדורים. את ההתנשאות והסטיגמציה אפשר לגלות בעיקר כשהקטנות מגיעות לשחק במרכז: רוב הכתבים המקומיים מגייסים את כל כשרונם כדי לתאר את יכולת המשחק של קבוצת הפריפריה בעזרת סטריאוטיפים שחוקים.
את הטאץ' הסופי לטקסטים כאלה מעניקים העורכים, שידגישו את השונה והמוזר לעומת המנטליות התל-אביבית, המכתיבה את הנורמה. צילומי כתבות גדולות על אותן קבוצות יהיו בהתאם: מאמן חדש בבאר-שבע ירכב על גמל. שחקן בעכו יחייך על רקע גבעת נפוליאון, השחקנים והאוהדים בסכנין יעשנו נרגילות בבית-קפה, ושחקנים בקריית-שמונה יצולמו ליד שלט "גבול לפניך". מיותר לציין ששחקנים מתל-אביב לא יצולמו על רקע מקומות מזוהים כמו עזריאלי, הירקון או הטיילת. בעיר הזו הדברים הרבה יותר מובנים מאליהם.
הפועל באר-שבע נחשבת לקבוצה החמישית בגודלה במספר האוהדים. פרסום כתבה על הקבוצה בעיתונות הארצית הוא לפעמים הסיבה היחידה של אוהדיה לקנות את העיתון. לא שזה מזיז למרבית מדורי הספורט, שמעדיפים להישאר תקועים בדל"ת אמותיהם התל-אביביות, פלוס מכבי חיפה ובית"ר.
דודו עזריה, אוהד הפועל באר-שבע ומהלוחמים הגדולים למען עירו בתקשורת, כתב לי: "לקורא העיתונים הבאר-שבעי ולשאר אלו שאינם מסתופפים בגזרת גדרה-חדרה אין יותר מדי ברירות מלבד לצרוך מקומונים תל-אביביים במסווה של עיתונים ארציים. כשייכתב בעיתון שמישהו הלך ב'איבן גבירול', תהיו בטוחים שזה לא קרה כמה רחובות מביתי, זה גם לא קרה בעפולה. כי איבן גבירול יש אחד, וכשיגידו בטלוויזיה 'מכבי', זו בוודאי מכבי תל-אביב. ו'הפועל'? זו לבטח האדומה מתל-אביב. הגישה הזו של אנשים שגרים רובם ככולם באזור תל-אביב, נפגשים עם אנשים דומים שחולקים דירות דומות ואהדות דומות, גורמת להם לחשוב שזה גם מה שיעניין את הקוראים. על הדרך הם שוכחים שרוב קוראיהם לא נמצאים ברחובות הסמוכים להם ולא חולקים את האהדות שלהם".
מחאות המוניות של אוהדי הקבוצות הגדולות זוכות תמיד לסיקור נדיב. אוהדי הפועל באר-שבע נאבקו והפגינו במשך תשע שנים נגד שלטונו של אחד הבעלים, אבל התקשורת הארצית, סליחה התל-אביבית, התעלמה כמעט לחלוטין. אותה מעניין יותר מצבם של שחקני ספסל פצועים בהפועל ובמכבי.
חוצים את הקווים
התביעה שהגיש השבוע אבנר קופל, יו"ר מינהלת ליגת הכדורסל, נגד אתר ONE והעומדת בראשו אופירה אסייג חריגה מאוד בשגרת התביעות נגד כלי תקשורת.
קופל טוען שהאתר רודף אותו באופן שיטתי באמצעות פרסום ידיעות רכילות שקריות עליו ועל הקרובים לו, ותובע מיליון שקל. כתב התביעה חושף לכאורה שיטות של לחץ וסחיטה על מקור כדי שישתף פעולה: "לתובע נודע כי הנתבעים, ואופירה אסייג בפרט, פועלים שיטתית בדרך של איומים על בכירים בעולם הספורט. הם מייצרים באמצעות צוות צלמי פפרצי ובדרכים אחרות בנק של תמונות ומידע, אשר לדעתם אמור להביך בכירים מעולם הספורט, ומביאים לידיעתם של אותם בכירים את דבר קיומם של תמונות ומידע מביכים במטרה להלך עליהם אימים".
בהמשך מפרט כתב התביעה דוגמה להתנהלות של ONE: "בחודש מרץ פירסמו הנתבעים ארבע ידיעות רכילות זולות אודות התובע ובני משפחתו, אשר כולן רצופות בעובדות שגויות ושקריות. לאחר פרסום הידיעות פנה התובע טלפונית לגב' אסייג והפנה את תשומת לבה לידיעות הממוחזרות והשגויות בעליל. הגב' אסייג ענתה לתובע: 'שמרתי עליך במשך תקופה ארוכה, אך בגלל שאתה עובד עם ערוץ 5 בלעדית, אין לי אפשרות אחרת'".
התביעה חושפת צד אפל נוסף במלחמה המרה והאכזרית (אין הגדרה אחרת) בין ONE לערוץ הספורט: מלחמה על זכויות שידור וכמובן הרבה כסף. ובכל זאת, גם במלחמות בין גופי תקשורת יש גבולות שלא נחצים. בהתמודדות של עיתונאים על שמירה בלעדית של מקורות יש מדי פעם נקמות קטנות בכאלה שהעדיפו לעבוד עם המתחרים: תוקעים פה ושם סיכות, לא מפרגנים, יוצרים לחץ סמוי, הכל בדרכים שקטות ו"אלגנטיות". בסך-הכל, לא ידוע על עיתונאים שחצו קווים אדומים, איימו בצורה מפורשת או סחטו באמצעות פרסומים מביכים, כפי שעולה לכאורה מכתב התביעה.
קופל אף צירף לתביעה כתבה שפורסמה לפני כשנתיים במוסף "הארץ", שעסקה בקשריה של אסייג עם עבריינים ושיווקם כגיבורי תרבות.
במדינה שבה הספורט מתנהל כמו שכונה, לא מפתיע שהשכונה זולגת לתקשורת. באותה מידה ניכרת ההשפעה של כניסת גורמים עברייניים לקבוצות כדורגל. פעילות לא לגיטימית, שהופכת לנורמטיבית. גם הסממנים האלה כבר נראים בחלק קטן מהתקשורת.
אם הטענות של קופל יוכחו, זו דוגמה למקרה של גוף תקשורתי המוכר על-ידי לשכת העיתונות הממשלתית, אבל אינו מתנהל כמצופה מכלי תקשורת. אולי זו ההזדמנות לקבוע שרק גופים המתנהלים בסטנדרטים מקצועיים יהיו זכאים לתעודות עיתונאי. מישהו חייב לנצל את המקרה הזה כדי לעשות קצת סדר ולבלום תופעות חריגות בעולם פרוץ, שחלק ממנו מוציא למקצוע שם רע במיוחד.
ועוד מספיחי הפרשה: תביעתו של קופל פורסמה במרבית האתרים והעיתונים. גופי התקשורת היחידים שלא פירסמו היו "ידיעות אחרונות", "כלכליסט" ו-ynet. יצוין כי המו"ל והבעלים נוני מוזס מחזיק גם ברוב המניות של ONE.
גילוי נאות: כותב שורות אלו נתבע ע-ידי ONE על דיבה ולשון הרע, ותבע את האתר על פגיעה בפרטיותו.
8 קטנות
למי התראיין ליונל מסי? אחרי שקטף העונה עם ברצלונה את כל התארים האפשריים, זכה ליונל מסי להגשים חלום נוסף: ראיון אישי ל-ONE. גם באתר התרגשו מאוד מהמפגש הבלעדי עם הטאלנט, והעובדה המרגשת הזו הוזכרה לא פחות משבע פעמים בכותרת ובמשנה. אל תיתנו לסיבת המפגש לקלקל: כתב ONE נסע על חשבון חברה המשווקת משחק מחשב שבו מככב מסי. הכתב נכח באירוע השקה יחד עם עוד כמה עשרות עיתונאים, כל אחד קיבל דקה ורבע לשאול שתי שאלות. כך נולד עוד ראיון בלעדי מיוחד ב-ONE.
כולנו אחים. משפחת בוזגלו, האב יעקב והבן מאור, שחקן מכבי תל-אביב, הם מיקירי ONE. ידיעות בעניינם באתר תמיד מפרגנות, מתרפסות ומובלטות. כשאינטרסים אישיים מתערבבים בעבודה העיתונאית זו התוצאה: הבן הצעיר במשפחה זכה במקום השני בריצת 200 מ' באליפות ישראל לנוער באתלטיקה, קיבל כותרת, בעוד שאת הצילום קטף דווקא האח הכדורגלן הכוכב. ומי זכה במקום הראשון באותה ריצה? הקוראים לא זכו לדעת, אפילו לא בידיעה עצמה.
נרדמו בעמידה. שבוע של עשרות משחקים במוקדמות המונדיאל לא הפריע לתרדמת שנפלה על ארבעת הערוצים של ערוץ הספורט, העסוקים בלופ אינסופי של מחזור משחקים ותוכניות.
קרקס בשמים. ב"הארץ" מותחים את גבולותיו של עולם הספורט. את השער האחורי בעיתון יום ראשון הקדישו לתחרות פעלולים אקרובטיים של מטוסים קלים. בקרוב: כפולה על תחרות יריקת חרצני דובדבנים.
בחסות החסות. קיומו של טקס "ספורטאי השנה" היוקרתי של "מעריב" התאפשר בזכות המימון של הווינר (הימורי הטוטו). המחיר: בסיקור האירוע ב"מעריב" הוזכר הווינר בצורה בולטת בכותרת המשנה, ומנכ"ל מועצת ההימורים, עופר פרי, קיבל טור מערכתי, שבו הילל ושיבח את הגוף שהוא מנהל.
פינת הדקדוק. אחי-נצרת עלתה לליגת-העל, והפלא ופלא – כל העיתונים והאתרים כתבו את שמה נכון. אחי, ולא אח"י. אח שלי, ולא ראשי תיבות של אוניית חיל הים, כמו שנוהגים לכתוב בדרך כלל. אפשר להמר שבמהלך העונה כבר יימצא מדור הספורט שיהפוך שוב את הקבוצה לאח"י נצרת.
וואלה יופי. כתבות הווידיאו הסאטיריות של יועד אלפרון (שי נובלמן) חוזרות לספורט וואלה, אחרי שהופסקו מסיבות תקציביות. אלפרון מגלם בסדרת "בראש ובראשונה" את דמותו של שדר נמלץ בסגנון שנות השבעים, המארח דמויות הזויות. בידור ספורטיבי במיטבו. מומלץ. קישור לעונה הראשונה של התוכנית.
אם כבר. "הארץ" יצא ביום רביעי בגיליון מיוחד לכבוד שבוע הספר: רוב העיתון נכתב על-ידי סופרים. משום מה היוזמה המבריקה לא כללה את מדור הספורט. חבל, שום דבר מעניין לא קורה בימים אלה, וזו דווקא היתה הזדמנות מצוינת לשבור את השגרה ולקרוא כיצד ענייני היום בספורט משתקפים בעיני אאוטסיידרים מלומדים.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il