"לצערי, התחום שלנו עדיין לא נמצא היכן שהוא צריך להיות. זה ענף מקסים, וזה פשוט מצער שבישראל עדיין אי-אפשר להתפרנס ממנו". כך אמרה ל"הארץ" ניצן גפשטיין, כדורעפנית הפועל כפר-סבא, לקראת גמר גביע המדינה לנשים. ביום שבו נערך המשחק (יום שני, 4.2.13) אפשר היה לזהות תכונה מעט חריגה במדורי הספורט של העיתונים. "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב" פירסמו כתבות יפות במקומות בולטים יחסית. אלא שההתגייסות הרגעית לענף נשים זניח פסחה על אתרי האינטרנט.
במקומות שבהם העניין נמדד במספר כניסות ותגובות יודעים היטב שעל הכדור הזה לא מרוחה חמאה. הכתבה מ"ידיעות" שפורסמה ב-ynet נותרה ללא תגובה. באתר ערוץ הספורט, שהחביא היטב ידיעה מקדימה לקראת המשחק, נרשמו שלוש תגובות. אחת מהן התעניינה בתצלום שהתלווה לכתבה: מה עושה יד נשית באחוריה של חברתה. הידיעה בערוץ הספורט לא היתה לשם שמים. היא קידמה את השידור הישיר שנועד לאותו ערב. בוואלה וב-one לא טרחו לבזבז אנרגיות אפילו למראית עין.
כדי שכדורעף נשים יזכה לפרסום הוא צריך לייצר עניין. כדי לייצר עניין, צריך תקשורת. אלא שהתקשורת אינה מוכנה לעשות את העבודה השחורה. לאתר כמו one, שניזון מכדורגל ומרכילות, אין אינטרס לבזבז רבע דקה על כתבה שתזכה לצפיות מעטות. עדיף להשקיע בסיפור צהבהב מהסוג שהם וערוץ הספורט הקפידו לעדכן על אודותיו כמה פעמים באותו יום: תקרית אלימה במועדון לילה, שבה היו מעורבים שני כדורגלני מכבי תל-אביב.
מורן ברק משדרת כדורעף בטלוויזיה החינוכית (צילום מסך)
לקידום ענפים משולי הספורט צריך משוגעים. את מספר הכתבים המסקרים כדורעף, כדוריד ושחייה אפשר למנות על כף יד אחת, ועוד יישארו כמה אצבעות. הכתבים תלויים בחסדי העורכים, ואלה מקבלים החלטות לפי מדד הפופולריות. הגורם היחיד בתקשורת שעשוי לחלץ את ספורט הנשים מהשיממון התקשורתי עשוי להגיע מקרב העיתונאיות. ואם נדייק, אלו שיושבות קרוב לקודקוד הפירמידה ומקבלות החלטות. אחרי סינון המועמדות, נשארנו עם שתיים בערך.
מאופירה אסייג, מנהלת תוכן של אתר כדורגל שוביניסטי וצהוב, אין מה לצפות. עד השבוע, הידיעה האחרונה ב-one שעסקה בכדורעף נשים התפרסמה אי-שם בנובמבר 2012.
נותרנו עם מורן ברק, העורכת הראשית של "חדשות הספורט" בערוץ הספורט. ברק כמו נתפרה לתפקיד המשוגעת ששוחה נגד הזרם. בעבר שימשה המנהלת המקצועית של אתנה, מועצה ציבורית לקידום ספורט נשים. היא מזוהה עם כדורסל נשים ועם ספורט בכלל. בשבוע שעבר שידרה את שני משחקי גמר הכדורעף של בתי-הספר התיכוניים, בנות ובנים.
אלא שרוחה של העורכת הראשית לא שרתה על "חדשות הספורט" ביום שני בערב. על התוכנית היה חתום בפועל ניר קינן. ספק אם ברק ידעה בכלל מה הליין-אפ של התוכנית. בעצם לא יכול להיות שידעה ואישרה אותו, כי בעובדה אחת אין ספק: תוכנית החדשות הזו, שבסיומה (ב-19:30) שודר גמר כדורעף הנשים, לא הזכירה את המשחק. לא בכתבה קצרה ולא במשפט. בעצם, כן היה משהו: עם סיומה אמר המגיש יונתן כהן: "זהו זמן נהדר לעבור לגמר גביע המדינה בכדורעף נשים". זמן נהדר, הוא אמר, והשידור נזרק לרעננה ונעל את החדשות.
לא רק שערוץ הספורט לא ניצל הזדמנות לחשוף ציבור צופים גדול לספורט נשים, הוא אפילו לא טרח לקדם שידור שלו עצמו. מה שמוכיח שוב מה ערוץ הספורט חושב על כדורעף ועל כדורעפניות. את הגמר הוא שידר כמי שכפאו שד. לשד קוראים המועצה לשידורי כבלים ולוויין. אלמלא היא, אף ניידת שידור לא היתה חונה ליד אולם כדורעף. במהדורת חדשות הלילה זכה סיקור גמר הנשים לאייטם של 50 שניות ששודר לקראת סיום התוכנית.
בטור שפורסם כאן עם היכנסה של מורן ברק לתפקיד, נכתב כי היא תצטרך להפגין כישורים של לוליינית בקרקס כדי לדחוף ספורט נשים לחדשות ולהשאיר אותן רלבנטיות. בדיעבד זו היתה הגזמה. גם שוליית קוסם תספיק. כתבה פה, ידיעה שם, הקראת תוצאות מליגת הנשים בכדורסל - מה הבעיה להקצות מדי פעם דקה או שתיים בתוכנית של חצי שעה? אבל המפקדת איננה, רוחה לא מרחפת וספורט הנשים עדיין משווע לתקשורת תומכת.
אין לי נתונים להשוות בין הקדנציה של ברק לזו של העורך הראשי הקודם, אבל ההתעלמות הגורפת השבוע של "חדשות הספורט" ממשחק נשים המשודר במרחק דקות ספורות מעידה שברק אינה מעוניינת בתפקיד המשוגעת שמנסה לשנות מעט את סדר היום. המנהלת המקצועית לשעבר של אתנה לא היתה עוברת בשתיקה על ההחלטה המבזה של עורכת "חדשות הספורט".
חשמל באוויר
ערוץ הספורט העביר בסוף-השבוע בשידור חי את מפגש הטניס בין צרפת לישראל בגביע דייוויס. המשחקים נערכו בצרפת. ערוץ הספורט לא היה שם. עניין של הרגל. לא טלוויזיה במיטבה, לא עיתונות. בסך-הכל שידור שמגיע מחו"ל, שעליו מלבישים את הקולות מהאולפן בהרצליה. כמעט אפס עלויות הפקה. שם המשחק הוא לא שידור ספורט, אלא מודל עסקי. ואם כך הם נוהגים גם בחלון הראווה שלהם, משחקי ליגת האלופות, מה לנו כי נלין על שדר ופרשן שלא נסעו לאולם ברואן?
בשידור הנכה צרמו בעיקר שני דברים. במהלך המשחק תיאר השדר עמיחי שפיגלר את האווירה באולם והגדיר אותה כמחשמלת. קצת קשה להתחשמל כשאתה לא שם. לשדר שלא נוכח באירוע אין שום יתרון על פני הצופים בבית, ולכן אין לו שום מנדט לתאר את האווירה.
אמיר ויינטראוב מתראיין לטלפון (צילום מסך)
האירוע השני הדגיש עוד יותר את נפקדותו של ערוץ הספורט מהאירוע. בסיום המשחק שבו הפסיד אמיר ויינטראוב לצונגה הצרפתי, נערך עימו ראיון. וכך זה נראה: מול ויינטראוב התייצב אדם, כנראה אחד מאנשי המשלחת הישראלית, שביד אחת אחז בסלולרי וביד האחרת במיקרופון. דרך הטלפון הוא האזין לשאלות של שפיגלר מהאולפן, ודיקלם אותן באוזני הטניסאי. אחרי שתי שאלות, קלט שפיגלר את הפארסה וניסה למזער נזקים. הוא הפציר במתווך להעביר את הסלולר לוויינטראוב, אבל "הצינור" לא שמע. ביזאר טלוויזיוני לתפארת שידורי הספורט בישראל.
בקטנה
שמעון אלבז, כתב "ידיעות אחרונות" לענייני הפועל עכו, התגאה ביום שישי (1.2.13) בספקולציה שהתממשה. יובל נעים מונה למאמן הקבוצה במקום שמעון הדרי, "כפי שפורסם לראשונה ב'ידיעות אחרונות' לפני חודש וחצי". אלא שמאז אותו יום בלתי נשכח באמצע דצמבר 2012, פירסם אלבז ידיעות רבות על הנעשה בהפועל עכו, ולא כולן התממשו.
כך, למשל, כתב כמה פעמים שלהדרי יש גיבוי מוחלט מהיו"ר ושהחלפתו אינה על הפרק. לעומת זאת, בכמה מקרים כתב שהפסד במשחק הבא יגרור את פיטוריו, מה שלא קרה לאורך הפסדים רבים. לבסוף השערה אחת קלעה למטרה, ובה הוא מיהר לנפנף.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il