משה "מוריס" טלנסקי. בעסקי המיני-ברים (צילום: פלאש 90)
תקציר הפרקים הקודמים: ראש ממשלתנו אהוד אולמרט חשוד כי קיבל סכומי כסף גדולים (מאות אלפי דולרים, או, לפי "מעריב", מיליוני שקלים) מאיש עסקים אמריקאי בשם משה (מוריס) טלנסקי. מהם עסקיו של טלנסקי? נראה שבעיקר גיוס כספים של אחרים, אם כי "ידיעות אחרונות" סיפר לקוראיו ביום שישי כי לטלנסקי היה לפחות עוד עסק אחד: ייעוץ לחברת מיני-ברים לבתי-מלון בירושלים, עסק שלטובתו נתן לו אולמרט מכתב המלצה.
דמויות מפתח נוספות בפרשה הן עו"ד אורי מסר, שותפו לשעבר של אולמרט ומי שהיה איש אמונו הקרוב. מסר הוא כנראה מי שעדותו שפכה אור על הפרשה, ומצבו הנפשי כעת, כנראה, רעוע. בנאומו לאומה גילגל אולמרט את האחריות לניהול כספיו על גבו של מסר. הדמות השנייה היא שולה זקן, ראש לשכתו הוותיקה, שחשודה בפרשה חמורה אחרת, שחיתות ברשות המסים, ונמצאת במעצר בית ממושך. ייתכן כי המידע שהוביל את המשטרה לטלנסקי נמצא בין מסמכיה.
"ידיעות אחרונות" מספק בעמ' 7-6 תקציר נרחב של עלילת הדברים. "מעריב" מסתפק בכותרות מקוצרות: "הישרדות" לידיעה העוסקת באולמרט, ו"הכספומט" לידיעה על טלנסקי.
שתי שאלות מרכזיות מגלגלים העיתונים לפתחנו: האם ראש הממשלה הוא טוני סופרנו, והאם הוא חשוד בשוחד או רק ב"עבירות מימון".
אולמרט או סופרנו
"מה אני, טוני סופרנו?", שואל היום ראש הממשלה בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". למה שנחשוב שראש הממשלה הוא טוני סופרנו? משום שבדיון שהתקיים שלשום בעניין עדותו המוקדמת של טלנסקי אמר פרקליט המדינה משה לדור כי טלנסקי חושש שאולמרט ישלח אדם לפגוע בו.
כל העיתונים עוסקים בשאלה. ב"הארץ" מצטטים את הדברים ומביאים, פעמיים, הכחשה של מקורבי אולמרט, כמו גם את דברי מקורב לטלנסקי, האומר שהדברים מוגזמים. ב"ידיעות אחרונות" הולכים עוד צעד קדימה ומקדישים לעניין ידיעה בעמ' 2 תחת הכותרת החד-משמעית "טלנסקי מאוים? במשטרה לא מאמינים". יובל יועז, טובה צימוקי ומיכל גולדברג מתרצים את הכותרת בכך שהחוקר שתיעד את דברי החשש של טלנסקי לא מיהר להעבירם הלאה, וכי הוא בכלל התכוון לפגיעה בשמו הטוב, ולא לפגיעה פיזית (טענה שנדחית מיניה וביה, לפי ניסוח הדברים של טלנסקי ב"הארץ"). לפי "מעריב", דווקא אולמרט הוא זה שצריך לפחד: העיתון מצטט את ה"ניו-יורק טיימס", שכתב כי לטלנסקי עבר של שימוש בכוח לגביית חובות (אם כי מעיון בידיעה עצמה עולה כי מדובר בטענות של יריבים עסקיים של טלנסקי, שלא הוכחו).
גם הידיעה הראשית בכפולה הפותחת ב"ידיעות אחרונות" מקדישה מקום נרחב להכחשות וטענות ראש הממשלה. המלחמה כאן היא, אולי, על שמו הטוב של אולמרט כמי שאינו מפעיל יחידות חיסול, אבל הקרב הוא ודאי מצומצם וברור הרבה יותר: הניסיון למנוע את עדותו המוקדמת של טלנסקי. בית-המשפט המחוזי התיר את העדות, ואף קבע כי היא תישמע בדלתיים פתוחות וכי על המשטרה להעביר לאולמרט את חומרי החקירה. פרקליטי אולמרט שוקלים ערעור לבית-המשפט העליון, ונחום ברנע סונט בהם על כך ומזכיר כי אולמרט ופרידמן הובילו קו של צמצום מעורבותו של בג"ץ בהחלטות מעין אלה. ברנע ממשיך בטורו את הקו שלפיו יציבות שלטונית היא הערך החשוב ביותר במציאות ימינו. הוא גוזר מכך שעל המשטרה והפרקליטות לא להדליף, או לחלופין "לעבוד", על הציבור, וכי על ראש הממשלה לא לנסות לעכב תהליכים משפטיים, אולם בהמשך הוא יוצא גם נגד עצם הנטייה, כביכול, של גורמי החוק "לרדוף" פוליטיקאים וכותב כי הדבר לא יביא לפוליטיקה ישרת דרך, אלא להפך.
שמעון שיפר, עמיתו של ברנע, מביא בטור צד בעמ' 3 ציטוטים מפרגנים מאוד לאולמרט, המתחברים היטב לתמונה הראשית, שבה נראה אולמרט מחייך לצד "ילדות משדרות" בשמלות לבנות.
שוחד או עבירה על חוקי מימון?
השאלה השנייה היא מהות העבירות. האם מדובר ב"שוחד" או בעבירה על חוק מימון מפלגות? אולמרט הציג את החשדות נגדו כשייכים לסוג השני. גורמים במשטרה ובמשרד המשפטים טוענים כי מדובר בחשדות מהסוג הראשון. "מדובר בפרשת מרמה חמורה ולא בפרשת עמותות נוספת", אומרים גורמים אלה ב"ידיעות אחרונות" באחת הידיעות בעניין. דברים דומים נכתבים גם ב"הארץ".
ב"מעריב" הנטייה לכיוון השני ברורה יותר. הכותרת הראשית של העיתון היא "'העברתי לאהוד מעטפות של כסף מזומן'". הדובר הוא אורי מסר, וכותרת המשנה היא: "שותפו ואיש סודו של ראש הממשלה נשבר בחקירה וחשף את השיטה בה הועברו הכספים". כותרת אחרת על השער: "בכיר במערכת האכיפה: 'אולמרט ביקש במפורש מזומן'". בכתבה עצמה, של עמי בן דוד, נכתב כי לפי חומר החקירה, אין "זיקה כרונולוגית" בין העברות הכספים ובין קמפיינים לעירייה או לכנסת, וכי בכסף נעשה שימוש למטרות פרטיות.
ראש הממשלה אהוד אולמרט בנאומו במוצאי יום העצמאות. "לא לקחתי שוחד", אמר (צילום: פלאש 90)
חשדות נוספים, ועוד עניינים
רגע, מה עם חשדות נוספים? עברו כבר כמה ימים מאז חשיפת הפרשה, והעם צמא לעוד! ובכן, יש: "ידיעות אחרונות" מפרסם בהרחבה כי אולמרט בילה לילה בסוויטה מפוארת על חשבון חברת המיני-ברים שטלנסקי יעץ לה; העיתון מדווח גם כי "למשטרה הגיע מידע שממנו עולה החשד שגם איש העסקים משה רייך, שהיה מעורב בפרשת אריה דרעי, היה מעורב בהעברת הכספים לאולמרט; ב"הארץ" מדווחים על חשד שמעלה התנועה לאיכות השלטון, שלפיו אולמרט סייע למוסד רפואי תמורת כסף (יהונתן ליס ותומר זרחין. לא ברור אם מדובר באותה פרשה).
בפאנל באולפן החדשות של ערוץ 10 במוצאי יום העצמאות הסביר ניצב בדימוס משה מזרחי את הכרחיותו של צו איסור הפרסום. הוא טען כי הצו היה חיוני שכן החוקרים לא יודעים אם ראש הממשלה יהיה זמין לחקירות כל אימת שיידרשו. אמנם אולמרט הסכים להיחקר בפעם הראשונה (לפני כשבוע וחצי) בהתראה של 48 שעות, אולם היום ב"הארץ" מלמדת אחת מכותרות השער כי ההמשך יהיה, כנראה, שונה: "גורמים במשטרה: ביקור בוש ידחה את חקירת אולמרט".
בן כספית מתעלה על עצמו כשהוא כותב על שער "מעריב": "אולמרט. יש כאן מצוד, הוא אומר בשיחות סגורות. איך הוא עומד בזה? יש לו תשובה: ישראל צריכה להחליט אם היא רוצה ראש ממשלה שיודע לעמוד בלחצים כאלה, או אחד שמזיע כשקורים דברים קלים יותר מאלה". אכן, אשרינו שיש לנו ראש ממשלה שמצליח לא להזיע גם כשהוא מואשם באשמות כל-כך חמורות, ואשרינו שיש לנו עיתונאים האצים להביא את דבריו החפים מזיעה אל הציבור הצמא. ואגב הזעה, העיתונים מדווחים כי אולמרט צירף לצוות פרקליטיו, עו"ד אלי זוהר ורועי בלכר, את עו"ד נבות תל-צור, מי שייצג את חיים רמון, אריה דרעי ואיציק מרדכי. כזכור, השלושה הורשעו במשפטים שהתנהלו נגדם.
מלחמת אזרחים בלבנון
בין חגיגות העצמאות לחקירות אולמרט נבלע האירוע שהיה זוכה מן הסתם לכותרות הראשיות: מיני-מלחמת אזרחים בלבנון. היום זוהי הראשית של "הארץ": "ממשלת לבנון נכנעה לחיזבאללה". הכניעה היא בשני התחומים שהיו העילה לפרוץ הקרבות: הנחת רשת טלפון ארצית עצמאית על-ידי החיזבאללה; וכהונתו של ראש שירותי הביטחון בנמל התעופה בביירות, איש החיזבאללה הגנרל ואפיק שוקייר, שאינו פועל למניעת הברחות נשק. ראש ממשלת לבנון פואד סניורה הודיע למעשה כי הוא חוזר בו מכוונתו לבטל את שניהם.
"בארבעת ימי הקרבות שבהם השתלט חיזבאללה על אזורים מרכזיים בביירות נהרגו כ-30 בני-אדם", מדווח יואב שטרן. חיזבאללה השתלט גם על רשת הטלוויזיה והעיתון "אל-מוסתקבל" ("העתיד"), השייכים למשפחת חרירי האנטי-סורית, וכיתר את בית ראש הממשלה ובתים של מנהיגים פוליטיים המתנגדים לו. ברק רביד, הכתב המדיני של "הארץ", כותב על התגובות לאירועים האלימים: בישראל התקבלה החלטה שלא להגיב, מועצת הביטחון של האו"ם לא תנקוט כנראה כל פעולה משמעותית, כוח יוניפי"ל יעזוב כנראה את לבנון, ומדינות ערב לא יפתרו כנראה את המשבר.
בטור פרשנות כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף ב"הארץ" כי האירועים האחרונים מכרסמים באחד ההישגים היחידים של מלחמת לבנון השנייה שהממשלה התגאתה בהם: הגבלת כוחו של חיזבאללה בדרום לבנון. הישגים אחרים, כפי שכבר נכתב לא פעם, התאדו מזמן: הארגון שילש את מספר הרקטות שמרדכימגילתלו, הוא אינו פוחד לחולל עימות פנימי אלים בלבנון, וההברחות מהגבול הסורי נמשכות כסדרן.
הסלמה בדרום
עוד נושא שנדחק מן הכותרות הוא סוף השבוע הקשה שהיה אתמול בדרום: עשרות קסאמים ופצצות מרגמה נורו על-ידי חמאס וארגונים אחרים מרצועת עזה אל שטח ישראל. אחד מהם גבה את חייו של ג'ימי קדושים, תושב קיבוץ כפר-עזה. קדושים טיפל בערב שבת בגינתו, ושם נהרג.
מי שכן הגיע לכותרות הראשיות של העיתונים הוא בני גאון, מי שהיה מנכ"ל כור ונפטר אתמול ממחלת הסרטן. בן 73 היה במותו.
ביתו של ג'ימי קדושים, שנהרג שלשום מפגיעת פגז מרגמה בקיבוץ כפר-עזה (צילום: פלאש 90)
המלחמה על הקרדיט
בשולי חקירת אולמרט נפתחת המלחמה על הקרדיט. ביום שישי פירגנו זה לזה מוטי גילת מ"ישראל היום" וגידי וייץ (ואמיר אורן) מ"הארץ" על חשיפת החשדות החדשים, והאשימו את המשטרה בסחבת והתעלמות מחומרי חקירה. אתמול פירסם יואב יצחק באתר שלו, nfc, טור תחת השם "גנבי הקרדיטים", שבו הוא טוען בבוטות כי את הכתרים לחשיפת הפרשה צריך לקשור לראשו של מבקר המדינה ולראשו שלו עצמו. גם "ידיעות אחרונות" נתן, היום וביום שלישי האחרון, את הקרדיט למבקר המדינה.
ב"הארץ" מסתמן מוצא של פשרה: אסף כרמל כותב בעמ' 5: "כפי שפורסם, החשדות החדשים נגד אולמרט עלו מחומר שהעביר מיכה לינדנשטראוס ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שנאסף במסגרת חקירת המבקר בפרשת הרשות לעסקים קטנים. החקירה נפתחה בעקבות תחקיר של גידי וייץ ואורי בלאו ב'מוסף הארץ', שפורסם באוגוסט 2006 ועסק בקשרים בין אולמרט לעו"ד אורי מסר. חקירת המשטרה בנושא החלה בעיקר בעקבות שתי כתבות שפירסם העיתונאי מוטי גילת לפני כחודש וחצי ב'ישראל היום' ובזכות פניות חוזרות ונשנות של וייץ מ'הארץ' למשטרה".
וב"מעריב"? שם כותבת דורית גבאי כי מבקר המדינה פתח בחקירה בעקבות הכתבה ב"הארץ" באוגוסט 2006.