סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (צילום: אביר סולטן)
גונג! עוד סיבוב יצא לדרך
המאבק בין עיתוני כנופיית שלטון החוק לכנופיית השלטון נרגע מעט לאחר שהצדדים הותשו בסיקור מגמתי של הוויכוח על פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, שמיד אחריו בא סיקור בחירתו של יועץ חדש. כעת, לאחר שהצדדים אגרו כוח, משחרר שר האוצר יובל שטייניץ לאוויר העכור הצהרה שמגיעה לכותרות הראשיות של שלושה מארבעת העיתונים היומיים.
כך הכותרת הראשית של "הארץ": "שר האוצר תוקף את בג"ץ: 'פסיקות השופטים חסרות אחריות וגובלות בהפקרות כלכלית'". כך הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות": "[שר האוצר נגד בית-המשפט העליון] 'השופטים מזיקים למשק'", וכך הכותרת הראשית של "ישראל היום": "שטייניץ במתקפה על 'ההפקרות' של בג"ץ".
באופן מעניין, וגם צפוי לגמרי, מי שנבחר כנציג מערכת המשפט הוא השופט בדימוס מישאל חשין. כך בכותרת המשנה של "הארץ": "השר יובל שטייניץ אמר כי 'הגיע הזמן שבתי-המשפט לא יתייחסו רק לשיקולי ביטחון ושיקולים של ביטחון לאומי, אלא גם לשיקולי כלכלה וחוסן כלכלי'. שופט בית-המשפט העליון בדימוס מישאל חשין: 'זו התבטאות נוראה. שטייניץ אינו מבין בדמוקרטיה'". כך בכותרת המשנה של "ישראל היום": "שר האוצר: בית-המשפט העליון 'חסר אחריות' בעניינים כלכליים. השופט בדימוס מישאל חשין: 'לשונו של שטייניץ אינה ראויה'".
הבחירה בחשין אינה מקרית: הוא ידוע בהתבטאויותיו הנוראיות (שבהן הוא מאשים את "לשונו המתגלגלת", שעל תוצרתה כבר נאלץ להתנצל בפומבי). הבחירה הזו מאפיינת את המקום שהטיפול העיתונאי במעמדה של מערכת המשפט מידרדר אליו לעתים קרובות: קרבות בוץ שעד מהרה מקבלים נופך אישי עד שנראה שאיש מהמשתתפים אינו זוכר מדוע בכלל נכנס לזירה. ועל רקע הדברים הללו, הרי הצעה להרחבה של חוק גודווין: מרגע שמשתתף בוויכוח משתמש בטיעון "סכנה לדמוקרטיה", הוא מפסיד בו אוטומטית.
המנדט הבריטי
"מעריב", כאמור, הוא העיתון היחיד שלא מקדיש את הכותרת הראשית (ובכלל מקום על השער) להתבטאות של שר האוצר, ובוחר לטפל בנושא אחר. "צו מעצר בבריטניה", מספרת הכותרת הראשית, וכותרות המשנה: "אמש התברר: בית-משפט בלונדון הורה לעצור את לבני", "למרות ההכחשות: הוראה לעצור את יו"ר האופוזיציה בחשד לביצוע פשעי מלחמה בעזה אכן הוצאה בבריטניה, אולם בוטלה לאחר שהתברר כי לבני אינה בתחומי הממלכה. החשש: עכשיו גם אולמרט, ברק ואשכנזי על הכוונת".
"מעריב" הוא היחיד שמקדיש רק ידיעה קטנה בירכתי הגיליון להצהרה של שטייניץ, ואילו "ידיעות אחרונות" הוא היחיד שמקדיש מקום על השער לידיעה על אודות חקירתה באזהרה של נילי פריאל, אשתו של שר הביטחון אהוד ברק, לאחר שהודתה בהעסקת עובדת לא-חוקית בבית משפחת ברק.
הכותרת הראשית האחרת של "מעריב" היא "המדריך למתחסן", והיא עוסקת ב"מבצע הלאומי נגד שפעת החזירים" של משרד הבריאות, הקורא לציבור כולו להתחסן ויוצא נגד "הרופאים שמסרבים להתחסן". רופאים המצוטטים בכתבה דוחקים בציבור להתחסן, קובעים כי ייתכן שלפנינו עוד גל של הידבקויות, וכי "התועלת בחיסון גדולה מהסיכון". על הסיכון עצמו נכתב בטור שאלות ותשובות, ולפיו איו סיכון בחיסון מלבד תופעות לוואי מקומיות – וכאן מגיעה רשימה שלמה של מדווים עד למקרים נדירים של הלם אנאפילקטי.
השיניים שלנו
"זעם על 'מחטף טיפולי שיניים' של ליצמן", מדווחת אחת הכותרות על שער "ישראל היום". שלמה צזנה, זיוה מוגרבי-קובני וזאב קליין כותבים על "ביקורת ציבורית" שנמתחה על מהלך של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן להכנסת טיפולי השיניים לסל הבריאות, אולם אינם מביאים עדויות לביקורת כזו, למעט מפי דוברת מהארגון זכויות-החולה, שמתנגדת, ודוברת מהארגון צרכני-בריאות-בישראל, שתומכת, אבל חושבת שצריך ליישם בצורה אחרת.
נעמה כרמי כתבה בזמנו על הקשר בין הארגון זכויות-החולה לחברות התרופות. כדאי לחפש בין השורות של הדיווחים על נושאים כאלה מיהם בעלי האינטרס. האם חברות התרופות וקופות-החולים הן אלו שאינן מאושרות מהחלטת הממשלה החדשה?
שי ניב כותב ב"גלובס" על הטיפול התקשורתי בסוגיית טיפולי השיניים: "החלטת הממשלה גררה היום התלהמות מיותרת, מוטעית ומטעה. ראשית, זכותה של הממשלה לקבוע סדרי עדיפויות, גם בתחום הבריאות. שנית, לא מדובר ב'מחטף', כפי שהגדירו זאת רבים מאמצעי התקשורת. למעשה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן הצהיר שבכוונתו להוביל מהלך להכללת טיפולי שיניים בסל הממלכתי".
ועוד כותב ניב: "ועדת סל התרופות עוסקת בדיני נפשות. בחיים ומוות. אבל הוועדה הזו עושה עוד כמה דברים. היא שקלה לאחרונה, למשל, להכניס לסל כדורי ויאגרה וטיפולים לגמילה מעישון. האם חיי המין של גבר בגיל העמידה חשובים יותר משיניו המרקיבות של ילד למשפחה דלת אמצעים? ספק רב. מחקרים שנערכו בפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית ובית-החולים הדסה בירושלים מצביעים על הלא ייאמן: מצב השיניים של ילדי ישראל חמור בהרבה מזה של ילדים ברוב המדינות המפותחות".
כותרת הטור, המהדהדת את הכותרות הראשיות של עיתוני היום, היא "התלהמות מיותרת".
תוכנית לבטלה
"כאשר בוחנים את התוכנית שגיבש משרד האוצר לצמצום ממדי האבטלה בישראל, עולות שתי מסקנות אפשריות", כותב יונתן גולן בטור הפותח את המוסף "ממון". "במקרה הטוב, משרד האוצר נאיבי. במקרה הרע, משרד האוצר חושב שהציבור מטומטם". עיקר התוכנית, כותב גולן, הוא הפחתה דרסטית במספר העובדים הזרים הלא-חוקיים בישראל והשמת עובדים מקומיים במקומם.
אלא שאליבא דגולן, מספר העובדים הזרים הלא-חוקיים קטן מהמספר שנוקב משרד האוצר (מאות אלפים), המתבסס על נתונים לקויים ולא יציבים; לובי החקלאים והקבלנים ימנע הפחתה של מכסת העובדים; מובטל שיחליף עובד זר יקבל משכורת נמוכה שבקושי תאפשר לו קיום; ממילא לא יהיו הרבה קופצים על משרות בסיעוד ובחקלאות.
"הרגל האחרונה של התוכנית היא פגיעה בדמי האבטלה", כותב גולן. "מדובר בהיטפלות לחלשים ובעוול של ממש. גם כך הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה נוקשים בהשוואה למדינות אחרות. התוכנית הזו אפוא אולי תצמצם במעט את שיעור האבטלה, אבל לא תתרום משמעותית לכלכלת ישראל". גולן מציע פתרונות אחרים: טיפול בכיסי האבטלה באוכלוסייה הערבית המשכילה ומיסוי הכלכלה השחורה במגזר החרדי.
האינטרנט החרד
המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מקדיש את כתבת השער שלו לקריאה שיצאה ביום שישי האחרון מחשובי הרבנים החרדים שלא לגלוש לאתרי האינטרנט החרדיים. הקריאה מופנית גם למפרסמים, שלא לפרסם באתרים הללו, שבחודשים האחרונים עולים כפורחים במה שהוא בבירור מהפכת התקשורת השלישית במגזר החרדי (אחרי הרדיו הפיראטי והמגזינים השבועיים), וזו שתהיה המשמעותית ביותר.
משה רונן, יהודה שוחט וניסן שטראוכלר מביאים טעימה מהרחש בציבור החרדי סביב החלטת הרבנים, ומזכירים את אחת מתיאוריות הקונספירציה השונות והמשונות הרווחות באותו ציבור על מקורה של אותה החלטה: גורמים הקשורים לעיתונים המודפסים – המפלגתיים והקשורים בטבורם לרבנים, או לפחות לעסקנים הסובבים אותם – הניעו את המהלך שבסופו הופק מכתב החרם על האתרים, הנוגסים בקהל לקוחותיהם של העיתונים החרדיים המודפסים.
אצלנו ב"עין השביעית" כתב על כך אתמול שחר אילן ("המחלקה המסחרית של המתייוונים"), ואילו חנוך מרמרי כתב בספטמבר על חרם חרדי קודם על האינטרנט ("ד"ר כשר ומיסטר פרוץ"). המסגור של הכתבה ב"ידיעות" דומה למסר של מרמרי: את המהפכה הזו אי-אפשר יהיה לעצור.
ענייני תקשורת
"התוכן השיווקי חוגג" היא כותרת ידיעה קטנה בעמ' 8 של המוסף "עסקים" ("מעריב"). לפי נתוני יפעת בקרת פרסום, בנובמבר הופיע בטלוויזיה המסחרית פרסום סמוי בשווי של 3.5 מיליון שקל, ב-134 דקות מסך שהתחלקו על פני 88 פינות וכ-775 הענקות פרסים. התוכנית הבולטת בניסיון להטעיית הצופים ("מבחינת נפח ומיקומים יוקרתיים"): "משפחה חורגת" של רשת בערוץ 2.
היום מתפרסמות בעיתונים מודעות ברכה לאיל ההימורים והבעלים של "ישראל היום" שלדסון אדלסון ולרעייתו לרגל קבלת פרס על מפעל חיים מארגון ציוני-אמריקה (שלוש מודעות ב"מעריב", שלוש ב"ידיעות אחרונות"). על אחת המודעות ("כל הכבוד! אוהבים, חבריכם בישראל") חתומים 23 בודדים וזוגות, וביניהם עו"ד קלגסבלד, פרופ' אוריאל רייכמן ועוד חברים במילייה הזה של פרופסורים ואמידים בעלי צווארון לבן (ששמעתי המכנים אותו "קהל קוראי 'הארץ'"). על מודעות אחרות חתומים ארגונים שאדלסון תורם להם, כמו תגלית ויד-ושם. בהתחשב בכך שאדלסון אינו קורא עברית ושבני הזוג אינם חיים בארץ, ניתן לתהות אם המודעות מיועדות להם, או שאולי הנמען הוא מישהו אחר.
"למי אכפת מסרן ר'?", שואל מתי גולן ב"גלובס". גולן טוען כי בדיווחים על פסק הדין במשפט סרן ר' נגד אילנה דיין, שבו קבע השופט נועם סולברג כי דיין הוציאה את דיבתו של סרן ר' ותפצה אותו בסכום של 300 אלף שקל, התעלמו מסרן ר' עצמו, ולא ריאיינו אותו ואת פרקליטיו. זו טענה שמתאימה לקו התקיף (והתוקפני) של גולן, שקורא לדיין להתפטר לאלתר מתפקידה, אולם הוא אינו תואם את העובדות בשטח: עורכי-הדין של ר' רואיינו לא פעם בימים האחרונים, ברדיו ובטלוויזיה.
גד פרץ כותב ב"גלובס" על ספר בהוצאת המכון לדמוקרטיה (המו"ל של "העין השביעית"), תחת הכותרת "צו קריאה למשה כחלון". "'הגיע הזמן להקים בישראל רשות תקשורת מקצועית ועצמאית, כזו שתכנס תחת כנפיה את ההסדרה של תחום הבזק (טלקומוניקציה) ושל תחום השידורים לציבור. שינוי כזה, אם יאומץ על-ידי מקבלי ההחלטות, יטביע חותם דרמטי על ענף התקשורת'. כך נפתח ספר חדש שכתבו ד"ר יזהר טל ועו"ד דינה עברי-עומר, שרואה אור בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה [...] בשנים האחרונות, החל מתקופתה של השרה דליה איציק והמשך בכהונתו של אריאל אטיאס, זנחו שרי התקשורת את היוזמה להקמת הרשות [...] בימים אלה שר התקשורת, משה כחלון, הוגה ברעיון הקמת רשות שכזו. טוב יעשה אם יקרא את הספר ויקשיב לעצות שיש בו".
במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" ממשיכים בחגיגות ה-70 לעיתון. כבפעמים קודמות, כפולת העמודים המוקדשת לכך כוללת תצלום של ידוען האוחז בגליון שהתפרסם ביום הולדתו. תחילתו של הטקסט המצורף לתצלום היום חושפת את הרציונל האינטלקטואלי שמאחורי המיזם העיתונאי הזה: "'רוסיה תספק לערבים 40 ספינות טילים', הכריזה כותרת העיתון ביום שבו הגיחה השחקנית לימור גולדשטיין לעולם. 'זו היתה הכותרת באותו יום, אבל באותה מידה היא היתה יכולה להיות אחרת', אומרת גולדשטיין".
"פייסבוק היא שלב ראשון במעבר לעולם שבו נחיה ללא פרטיות, ונאהב את זה. תתכוננו", מסיים עידו הרטוגזון כתבה על רשתות חברתיות במוסף "גלריה".
בשבוע שעבר כתב כאן אורן פרסיקו על המקרה המוזר של עיתון "מעריב" במרוקו: יחצן של טיולים מאורגנים למרוקו תיווך בין העיתון ובין ישראלי שמתגורר שם כדי שזה יכתוב עבור העיתון. היום מתפרסמת במוסף של "מעריב" כפולת עמודים, חתומה על-ידי כתב אחר, על טיול מאורגן למרוקו שמארגנת החברה שמימנה את הנסיעה.
בן דרור ימיני שולף את נשק יום-הדין של הוויכוחים האידיאולוגיים ומכנה את מציתי המסגד בכפר יאסוף "ניאו-נאצים". כנראה שהוא לא שמע על חוק גודווין.