מן המפורסמות הוא כי עיתונות, על כל סוגיה וגווניה, נאלצת להקדיש מקום לא רק לפרסום אירועים ודעות, אלא גם, ולעתים קרובות בעיקר, לפרסומת מסחרית בתשלום, למען קיים את עצמה. השאלה שמטרידה אותי באחרונה היא האחריות של אותה עיתונות לאותו פרסום מסחרי, שכאמור, אין מנוס ממנו.

אני מתייחס לשתי פרסומות שהופיעו באחרונה במוסף השבועי של עיתון "הארץ". אני מוצא לנכון לציין כי אני בן 81, פליט שואה, חי בארץ יותר מ-50 שנה, עובדות רלבנטיות לשתי הפרסומות, יען כי הנראטיב של האחת עושה שימוש במורשת של השואה, ואילו השנייה עושה שימוש מסחרי בדם של חיילי צה"ל.

פרסומות אלה, שתיהן כאחת, עוררו את זעמי ומיד פניתי במכתב למערכת במחאה על השימוש הציני בשני ערכים אלה: שואה ודם. מערכת עיתון "הארץ", שעליו אני מנוי זה עשרות שנים, לא פירסמה את מכתבי ולא התייחסה אליו כלל.

גם מכתב התזכורת ששלחתי נותר ללא מענה. יתרה מזאת: לפני שבועיים נתקלו עיני באותה פרסומת משוקצת, "לא נשכח ולא נסלח", שפורסמה שוב במוסף "הארץ". לעניות דעתי, כל כלי תקשורת אחראי למתפרסם אצלו, לפחות מוסרית-אתית, דוגמת שני המקרים האלה.