בחודש הבא, באיחור של כמה שנים, ייכנס לתוקף מפרט השידורים החדש של ערוץ הספורט על ארבעת ערוציו. בכך אמור להגיע לסיומו ברדק טלוויזיוני, ניהולי ורגולטורי, שתחילתו בזליגה והמשכו בגזילה.
תקציר העלילה לאלה שנחתו אתמול מהירח: בשנתיים האחרונות החל ערוץ הספורט לדלל את ערוצי הבסיס שלו לטובת ערוץ חדש בתשלום. מול זעקות השבר והאיומים בתביעה טען הערוץ להגנתו כי לא הזליג שום תכנים מפני שמעולם לא חויב לתכנים ספציפיים. ערוץ הספורט צודק על הנייר, אבל הוא לא כזה תמים. התכנים שזלגו הם אלו שהציבור הורגל לקבל כל השנים בערוץ פתוח, ולפתע נדרש לשלם תמורת כמה מהם בחמש פלוס לייב החדש.
במשך שנים ישבה כאן מועצת כבלים ולוויין אימפוטנטית, שעצמה עיניים לנוכח תעלולי ערוץ הספורט ולמעשה כמעט שלא הגנה על הציבור. לפני שנה מונה לתפקיד היו"ר ניצן חן, לבש שריון קשקשים ודהר לעשות סדר בבלגן. בין היתר הניף חן את החרב מעל חמש פלוס לייב ושלל את זכותו לשדר משחקים ישירים בשעה שערוצי הבסיס עומדים שוממים. החלטתו התעכבה כמה חודשים בגלל קבוצת לחץ שערוץ הספורט גייס לטובתו, שהורכבה מלוביסטים בתשלום ואיגודי ספורט שונים. אבל עכשיו הגענו אל המאני-טיים, והאור בקצה המנהרה יהפוך לאורה ושמחה.
לא הכל מושלם במפרט, אבל העיקר שיצרו תוכנית המגדירה בדיוק את המחויבויות של ערוץ הספורט. הנה כמה קטיגוריות מהמפרט (קובץ pdf) של מועצת הכבלים והלוויין לערוץ הבסיס הספורטיבי (כל המספרים הם המינימום הנדרש לשנה): 20 שידורים חיים ממשחקים בינלאומיים בכדורגל ובכדורסל, 38 משחקים מרכזיים מליגות הכדורגל הבכירות באירופה, 24 משחקי NBA מהליגה הסדירה, 50 שעות שידורים ישירים מתחרויות במקצועות אולימפיים, 28 משחקי נשים בשידור ישיר, וכן משחקי נכים, מגזין ספורט של שעה בחודש ותוכנית חדשות שבועית בערבית. ואלו רק כמה מהדרישות.
מדובר בעלייה משמעותית במספר השידורים החיים של ערוץ הספורט. עד כה השידורים הישירים מילאו בקושי את ערוצי הבסיס שלו ולא הצדיקו את הקמת חמש פלוס לייב. לשם השוואה: שני ערוצי התשלום של חברת צ'רלטון מעניקים ללקוחות כ-60 שידורים ישירים (ודי אטרקטיביים) מדי חודש. מבחינה כספית, צ'רלטון מעניקה תמורה משתלמת הרבה יותר. מנוי אצלה עולה 50 שקל, כך שהצרכן משלם פחות משקל עבור כל משחק. ובערוץ הספורט? חבילה חודשית בכבלים עולה כ-250 שקל. אם בסכום הזה מקבלים ערוצי חדשות, סרטים, ערוצי נישה וכמובן חבילת ספורט, התמורה שמספק ספורט 5 על ערוציו השונים היא בגדר הפקעת מחירים. בינתיים גם נולד ילד חמישי לבית ערוץ הספורט – ערוץ HD המדובר, שגם תמורתו הערוץ מקבל סכום יפה מהוט ויס.
ערוץ הספורט נותר כיום עם זכויות שידור מועטות, לאחר שאיבד את הליגה האירופית (אופ"א לשעבר) ואת הבונדסליגה. הגיע הזמן שיתחיל להיאבק חזרה על זכויות ותכנים. מסקרן, למשל, לאור המפרט החדש, לדעת אם המשחק המרכזי מהליגה האנגלית ישודר בערוץ 5. וכמובן לראות את ההחלטות מתבצעות מול העיניים, עם שני ערוצי בסיס דינמיים ורעננים, שלא רק מביאים תחרויות ספורט זניחות בשידורים חוזרים ומנציחים עליבות מתמשכת.
ערוץ 10 משדר סרט פולחן (לגומא אגייאר)
ביום שלישי, כחימום למשחק ליגת האלופות של מכבי חיפה, שודר בערוץ 10 סרט פרופיל על המושיע החדש של בית"ר ירושלים, ואולי של עם ישראל כולו – "גומא סופרסטאר". הסרט של הכתבת סיוון כהן והבמאית נילי שק התיימר להציג פרופיל של אגייאר, המיליונר המוזר שנחת כאן לפני כמה חודשים. יוצרות הסרט זכו לאירוח מושלם מצד אגייאר, שפתח בפניהן את שערי כמה מדירותיו המשקיפות על מגדל-דוד, הכותל המערבי והרובע היהודי, ובתמורה זכה ליחסי-ציבור בפריים-טיים (אמנם של ערוץ 10).
מדובר במתעשר צעיר, כריזמטי ורודף פרסום, המאמין שנשלח להביא גאולה לעם ישראל וחולם להקים את בית-המקדש. בינתיים הוא אפילו לא יודע מה הן הסליחות של הימים הנוראים.
(צילום מסך: ערוץ 10)
סיוון כהן נראית בסרט כשהיא מתחבקת עם אגייאר, משחקת איתו טניס ומטיילת איתו בסמטאות העיר העתיקה. הכרת התודה לגביר החדש על שיתוף הפעולה מצדו התבטאה בתחקיר שטחי, שאלות פרווה, עריכה אוהדת והרבה פרגון. סרט שעשה רק טוב לעור הפנים של אגייאר. לתומי חשבתי שסרט דוקומנטרי אמור להאיר גם צדדים לא סימפטיים של הגיבור, וכאלה, מן הסתם, קיימים לצד סגולותיו. אבל כהן, שק וערוץ 10 החליטו להתמקד בסגידה והתפעלות ולא בעבודה עיתונאית מינימלית.
"הדיוקן" של אגייאר מצטרף לדוקו ספורט אחר ששודר בערוץ 10 לפני כמה חודשים: סרט על חיים רביבו, שהיה ריכוז דביק של רכילות ויחסי-ציבור. העיקר שהעבודה בעיניים הזו נכללת ברשימת המחויבויות שערוץ 10 אמור לספק לצופיו. אם לסרטים כאלה קוראים דוקו, אני ארקדי.
3 קטנות
חדשות הספורט. הייתי קצת נבוך בשביל ערוץ 1 כשביום שני (14.9.09) בשעה 19:30 החלו שם בשידור שלוש שעות רצופות (כמעט) של המשחק המרכזי בליגת-העל. בערוץ 2 ו-10 שידרו באותו זמן את המשך יום האבל הלאומי על מות הטייס אסף רמון, ובערוץ הממלכתי החלו אבי רצון ובוני גינצבורג לקשקש על שיטות משחק ותחזיות.
אלא שצדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים. כמה דקות לאחר מכן נערך טקס מרגש שבו הוענק לנעם שליט מנוי למשחקי מכבי תל-אביב עבור בנו, החייל החטוף, בתקווה שיוכל להשתמש בו עוד העונה. שליט אף נאם דקות ארוכות בפני איצטדיון מלא ותומך, במה שהפך בעצם לאירוע חדשותי אמיתי ובלעדי, שהשתלב בתוך שידור הכדורגל. מותו של אסף רמון אמנם נדחק מהפריים-טיים בערוץ 1, אבל מי שנשאר עם הכדורגל הרוויח סיפור אנושי ממדרגה ראשונה.
קופצים בראש. ב-ynet של יום שלישי בבוקר הפכו את הידיעה מ"ידיעות אחרונות", שסיפרה כי אברם גרנט סיכם על תפקיד מאמן הנבחרת, לכותרת הראשית אצלם. כל הכבוד שכותרת ספורט דוחקת את ענייני השעה, רק שהכותרת הזו נוסחה כעובדה מוגמרת ("גרנט חוזר לאמן את נבחרת ישראל"), בעוד שבידיעה עצמה יכלו הקוראים להבין שמדובר בסיכום בעל-פה, שגם תלוי בכך שגרנט לא ימונה בחודשים הקרובים למאמן בקבוצה אירופית.
אוי ארצית. הליגה הארצית בוטלה העונה, רק שבוואלה, הפלא ופלא, היא נמשכת כאילו לא קרה דבר. הנה, יש לה אפילו לינק, שכל הלוחץ עליו מגיע לעולם שכולו טוב, עם כל עדכוני ומשחקי העונה שעברה. העתיד כבר כאן.
לתגובות: yegerm9@gmail.com