תארו לעצמכם שהכתב המדיני של "מעריב" יצלצל לעורך ויגיד לו שהוא מוותר על הטיסה למפגש פסגה בארה"ב על עתיד האזור. ממילא לא ייצא מזה שום דבר, הוא יגיד, אין לי עניין לטוס לאירוע מיותר. חוץ מזה, הוא יועבר בשידור ישיר בטלוויזיה, אפשר לכתוב מהבית. והעורך יסכים, גם מפני שבאותה הזדמנות ייחסכו הוצאות הטיסה והמלון.
זה מה שקרה השבוע ליונתן הללי, כתב נבחרת הכדורגל של "מעריב". הנבחרת שיחקה ביום רביעי בבאזל מול שווייץ במשחקה האחרון וכמעט חסר הסיכוי לעלות למונדיאל. הללי ראה את המשחק מביתו.
יומיים לפני כן עלה הללי לשידור בתוכנית הספורט "רדיו ללא הפסקה", העוסקת באחרונה בקמפיין מסיבי למינויו של אייל ברקוביץ' למאמן הנבחרת הבא, בכיכובו של חתן השמחה עצמו. הללי נשאל אם הוא טס לשווייץ, והשיב בשלילה: "אני הודעתי שאין לי בשביל מה להגיע. זה לא מעניין אותי, אין בזה שום אתגר עיתונאי. לנסוע ל-36 שעות או 48 שעות, ואחר-כך לרדוף אחרי האינטרנטים, לראות שהאימון סגור לתקשורת ואין עם מי לדבר בטיסה, המאמנים ספונים במחלקת עסקים, אין שום חמימות, יש ניכור עצום בין הצוות המקצועי לבין התקשורת".
זו בפירוש השתמטות משירות מצד מי שבטוח שכבר ראה הכל ויודע הכל, והחליט לא להטריח את עצמו לאירוע שבעיניו הוא מיותר. באותה מידה הוא יכול להחליט שמיותר להגיע למשחק של מכבי חיפה (שאותה הוא מסקר) נגד קבוצה נחותה ממנה, שהרי חיפה במילא תנצח. אפשר לסקר גם מהטלוויזיה בבית, כפי שעשה במשחק הנבחרת בשווייץ, כולל החוצפה לתת ציונים לשחקנים. לא מקובל לתת ציונים במשחק שהכתב לא נוכח. גם מהמגרש עצמו קשה לעקוב אחרי 22 שחקנים, על אחת כמה וכמה בטלוויזיה אי-אפשר לראות את התמונה כולה. אבל זה רק חטא קטן, חטא על פשע.
עיתונאי שאינו רוצה להיות נוכח באירוע, שאינו מוכן להתאמץ, אינו מעוניין לבצע את שליחותו שממנה הוא מתפרנס, הוא אינו מקצוען וספק אם אפשר לקרוא לו עיתונאי. משחק של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת רשמית הוא אירוע תקשורתי ממדרגה ראשונה. לוותר על משחק כזה רק משום שהעיתונאי מחליט שהוא לא מעניין דיו או לא חשוב דיו זו בפירוש מעילה בתפקיד. עיתונאי כזה מאותת שהוא גמר את הסוס. היום זו הנבחרת, מחר זו מכבי חיפה, מחרתיים זה בית-המשפט.
הללי הוא מי שחתום על אחד הסקופים הגדולים ביותר בעיתונות הספורט, פרשת נערות הליווי. עברו עשר שנים מאז אותו הללי נמרץ ועד הללי השבע של היום, שאינו מוכן לטוס עם הנבחרת אפילו במחיר הסיכוי לחשוף שערורייה נוספת (פרשת נערות הליווי 2?). הללי מחכה כבר תקופה ארוכה לרגע שמאמן הנבחרת הכושל יוחלף, אבל גם לעורכי "מעריב" יש כעת סיבה לרענן את השורות ולמצוא כתב רעב יותר, כזה שייצא לכל משימה בכל מקום ובכל מצב, ולא יפעל לפי מצבי רוח.
ועוד באותו נושא. רון קופמן התייחס ב"יציע העיתונות" לניכור בין מאמן הנבחרת לתקשורת בסגנונו הטיפוסי, וכדאי גם להללי להקשיב: "התקשורת היא סמרטוטיאדה, אבל גם הסמרטוטיאדה הזו, שאני חבר בה ומתפרנס ממנה, היא צינור לציבור. ציבור שמממן את משכורתו של קשטן ומגיע למשחקים לעודד, מגיע לו יחס. לא יחס לתקשורת. התקשורת היא פח זבל, אנחנו פחים, אני בעיקר סמרטוט".
7 קטנות
קרקס ישראלי. בכל פעם כשנראה ששיאי הגיחוך והמבוכה נמתחים מעבר לקצה גבול יכולתה של עיתונות הספורט, איכשהו היא מצליחה להגביה עוד קצת את ערימת האשפה. זה כל מה שיש לי לומר על הפסטיבל המטופש בשבוע האחרון סביב מינויו של מאמן הנבחרת הבא, וגם זה יותר מדי.
יועץ אחיתופל. אמיר אפרת, פרשן "ידיעות אחרונות", שמריץ את איל ברקוביץ' לאימון הנבחרת, ממשיך להמליץ ליו"ר ההתאחדות את מי לקחת ואת מי לא. השבוע ניסה לרמוז לו לא למנות מאמן עולמי בעל שם. "אבי לוזון נמצא עם הנבחרת בשווייץ", כתב אפרת בפתיח, "אבל הראש שלו נמצא במקום אחר". יש רק בעיה אחת: לוזון לא טס עם הנבחרת לשווייץ, אלא נשאר בארץ, כך שאולי בכל זאת הראש שלו נמצא באותו מקום והוא יסתדר גם ללא עצות מבחוץ.
ירדה מהרשת. לפני כשנה הציג ערוץ הספורט בגאווה את הרשת החברתית שלו, שכללה פורומים, בלוגים, תוכני וידיאו וגם אפשרויות להתארגנויות ספורט מקומיות וארציות. לאחרונה נעלמה מאתר הערוץ ההפניה לרשת, ומהשבוע ירדה הרשת לחלוטין מהרשת. לא הצלחתי למצוא שום הודעת דובר שתבשר על האירוע. ומה יהיה על כל אלה שטרחו וטיפחו בלוגים ופורומים, ועכשיו נותרו הומלסים?
בחזרה לעבר. הרעיון של ערוץ הספורט להחזיר את אלכס גלעדי לעמדת השדר במשחקה הראשון של מכבי תל-אביב העונה ביורוליג הוא פשוט מבריק. גלעדי ישדר בחמש פלוס גולד, במקביל לשידור המשחק בערוץ 5. בשביל זה בדיוק יש ערוץ בתשלום.
אוהדי קבוצות בליגת-העל בכדורגל שרוצים ללמוד על מועדי המשחקים במחזור הקרוב נאלצים לחכות עד אמצע השבוע, עם פרסומם באתר ההתאחדות. התצלום שלמעלה לקוח מאתר ההתאחדות ונעשה ביום שלישי בבוקר (13.10.09), שם עדיין לא יודעים מה ומתי. מתברר שאוהדים רבים למדו שאת שעות המשחקים אפשר לראות כבר ביום ראשון או שני באתר צ'רלטון, הקובעת את סדר המשחקים ולמרבה הפרדוקס מעודכנת טוב יותר מהגוף המנהל את משחקי הליגה.
המדור הסאטירי של "מעריב" קלע בול עם הקטע שמובא משמאל, המגחיך את תקשורת הספורט בקטיגוריה "פרסום ראשון". את ערימות הברווזים שבדרך אף אחד לא יזכיר.
למערכות הספורט הגיע קומוניקט מטעם איגוד הכדור-יד, שעניינו המוזמנים לסגל הנבחרת לקראת מוקדמות אליפות העולם. בקומוניקט נכתב בטעות ראובן נדב במקום נדב רובין, שמו של שחקן מכבי ראשון-לציון. ONE, שהעתיק כמו תוכי, נפל לבור.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il