פוליטיקה ופלילים: אולמרט

החקירה החפוזה שערכה המשטרה לראש הממשלה אהוד אולמרט ביום שישי מספקת את כותרות יום ראשון של כל העיתונים. כולן חמורות מאוד.

ב"הארץ" הכותרת היא "מקורב לחקירה: 'הראיות נגד רה"מ משמעותיות'". כותרת טור הפרשנות של יוסי ורטר על השער היא "זה נגמר?". ורטר מספיד, פחות או יותר, את ממשלת אולמרט. גם בכתבת השער של יהונתן ליס ותומר זרחין מתייחסים השניים לסיכויי השרידה של אולמרט, גם מבחינה קואליציונית, וקושרים לחקירה את החלטתם המפתיעה של שני חברי-הכנסת ממפלגת הגמלאים לפרוש בכל זאת מהמפלגה ולהצטרף לח"כ שרוני (ולגאידמק). כעת מונה הקואליציה 64 חברי-כנסת בלבד.

גם הכותרת של "ישראל היום", "עמוק בבוץ", לא עושה, מן הסתם, הנחות לאולמרט, אם כי היא גם לא טורחת להיות אינפורמטיבית בשום צורה.

הכותרות הראשיות של "מעריב" ושל "ידיעות אחרונות" נוטות לכאורה להפחית בחומרת ההתפתחות האחרונה: "מעריב" עם "אני מסרב להיכנס להיסטריה" ותמונתו של אולמרט המחייך ולוחץ יד לקונדוליסה רייס; "ידיעות אחרונות" עם "מזוז: לא שוקלים השעיית אולמרט" (מידע שמובא ב"הארץ" כהערת אגב עמוק בתוך הכתבה). "ידיעות אחרונות" מדגיש את חזקת החפות של אולמרט, "מעריב" כבר דן בתנאים המשפטיים לפרישתו מאונס. "גורמים משפטיים בכירים משוכנעים: הוא ייאלץ ללכת הביתה", אומרת כותרת המשנה ב"מעריב". "יכול להיות שזה נגמר", היא כותרת טור הפרשנות של בן כספית, הנפרש על השער. כמו תמיד אצל כספית, הדגש הוא על "יכול להיות": כספית פורש בפני הקורא מגוון ספקולציות, או שאולמרט כן ייפול, או שלא ייפול, מה שבטוח: אולי.

חזרות גנרליות לטקס יום העצמאות בהר הרצל (צילום: פלאש 90)

תקשורת: צו איסור פרסום

גם נחום ברנע מספק טור מזגזג משהו. "בעיניים קשורות" היא הכותרת של טורו, המופיע גם הוא על שער העיתון. העיניים הקשורות הן של הפוליטיקאים, שבגלל צו איסור הפרסום נאלצים "לגשת להחלטות משמעותיות בעיניים קשורות". ברנע מביא גם את שוועתם של העיתונאים, ש"מצבם מגוחך עוד יותר" בגלל הצו. לגבי העניין עצמו, דהיינו, החשדות נגד אולמרט, נותר ברנע עמום כאילו ערימה גדולה של צווי פרסום מכבידה על עטו.

מה הסיפור של צו איסור הפרסום? אסף כרמל מספק סקירה של העניין ב"הארץ" (ולרגל חגיגיות המאורע זוכה לצאת מהגטו של "גלריה" אל חלק א'). הצו הוצא עוד ביום שלישי, אחרי פרסום דבר חקירתה של ראש לשכתו לשעבר של אולמרט, שולה זקן, בערוץ 2. "ידיעות אחרונות" הפר לכאורה, ביום חמישי, את הצו הזה, שכלל גם איסור פרסום על עצם הוצאת הצו. באותו יום פירסם ערוץ 2 את דבר החקירה העתידית של ראש הממשלה, והפר את צו איסור הפרסום על אופיה של החקירה. החרה החזיק אחריו "ידיעות אחרונות", שפירסם ביום שישי פרטים מהחשדות החדשים נגד אולמרט. המשטרה החלה בחקירה פלילית נגד העיתון. כרמל מביא את התגובה המסורתית של "ידיעות אחרונות" לעניינים הקשורים בעיתון: "אין תגובה". תגובה לא רשמית ולא כל-כך משכנעת טוענת כי בעיתון לא הבינו שהצו חל על חקירת אולמרט, אלא סברו שהוא מתייחס רק לחקירת זקן.

עוד טוען כרמל כי גם ערוץ 1 הפר את צו איסור הפרסום, ודורית גבאי ב"מעריב" טוענת כי המשטרה ביקשה ממזוז להקים ועדת חקירה בעניין הפרת הצווים. שמואל מיטלמן מביא ב"מעריב" את דעתו של פרופ' עמנואל גרוס תחת הכותרת "טובת החקירה לפני זכות הציבור לדעת".

בתוך כך, צו האיסור חל גם על אולמרט עצמו (איתמר אייכנר מספר ב"ידיעות אחרונות" כי העיתונים נאלצו "לצנזר" את ההודעה לעיתונות של לשכת ראש הממשלה, מחשש שיש בה גילוי של פרטים אסורים לפרסום). ב"הארץ" מתייחס יוסי ורטר ל"החלטה המקוממת" של בית-המשפט לאסור על אולמרט למסור את גרסתו לאירוע, החלטה שלדברי ורטר, גם אנשי ימין מתנגדים לה. עוד ב"הארץ", יהונתן ליס ותומר זרחין מצטטים את ניצב בדימוס משה מזרחי ועו"ד יהושע רזניק, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה, היוצאים נגד צו איסור הפרסום. "כשמדובר בנבחר ציבור, הציבור צריך לדעת אילו חשדות דבקו בו, במיוחד אם מדובר בראש ממשלה", אומר רזניק. ואצלנו כותבת על העניין כרמית גיא.

זכות הציבור לדעת. אולמרט ב-1997 (צילום: פלאש 90)

דת ופלילים: האם המתעללת

שמואל מיטלמן ועמי בן-דוד מביאים ב"מעריב" פרטים מחקירתה של האם מבית-שמש, מנהיגת הכת החשודה בהתעללות בילדיה. מסגור הכתבה, על שער המוסף היומי של העיתון, "המגזין", מלעיג. "לכל אמא מותר לתת סטירה" היא הכותרת. כותרת המשנה היא: "חשיפה: גרסתה המלאה של האם מבית-שמש למעשים המחרידים המיוחסים לה # זה לא שהיא היכתה את הילדים – 'הילדה פשוט נדחפה למערוך' # גילוי העריות ביניהם נראה לה 'מעשה שובבות' # ומעצבן אותה שהחוקרים מפריעים לה להציל את בית-שמש מפיגועים".

האם המסגור המלעיג נאמן לציטוטים המובאים בכתבה? לא בדיוק. למשל: היא אומרת בפירוש שילדיה לא קיימו יחסי מין, ולא שמדובר ב"מעשה שובבות", ונראה שהיא מתייחסת ברצינות לטענות החוקרת בעניין. על ההאשמה כי נעלה את ילדיה מחוץ לבית היא אומרת כי לאחר שחזרו פעם אחר פעם בשתיים בלילה ממגרש הכדורגל, הודיעה להם כי לאחר חצות הדלת תהיה נעולה. ואכן, היא טוענת, לאחר שחזרו פעמיים ומצאו דלת נעולה, החלו להגיע הביתה בזמן. לא נשמע כמו התעללות. בקיצור, העורכים היו יכולים להתגבר על הזרות המבהילה, על האמונות הקיצוניות, על ההתנהגות הביזארית הכוללת התעטפות בשכבות על גבי שכבות של בגדים ותקשור באמצעות פתקאות נייר, ולהציג את האם באור אחר, ציני פחות. מצד שני, על פלילים שופטים המשטרה ובתי-המשפט. על מראית העין שופטת העיתונות.

ועוד דבר: בשבוע שעבר פורסמו ב"מעריב" דברים שנמצאו בפנקסיו של אליאור חן, מנהיג הכת החשוד גם הוא בהתעללות בילדים, התעללות חמורה עד כדי כמעט רצח. ניתן למצוא מוטיב משותף בולט לדבריו ולדברי האם מבית-שמש: אמונה במאגיה, במעשי כשפים, בעל-טבעי, ובעיקר ביכולתן של מלים לשנות מציאות ולחולל מעשים.

האם החשודה בהתעללות במסדרון בית-המשפט (צילום: פלאש 90)

דת ועוד דת: חרם חידון התנ"ך

באותו מוסף כותב מנחם בן, הבני ציפר של "מעריב", נגד הניסיון להחרים את חידון התנ"ך. כזכור, רבנים חרדים, וגם דתיים לאומיים כמו הרב אבינר והרב טאו, יצאו נגד השתתפותה בחידון של נערה יהודייה השייכת לקהילה יהודית-משיחית.

היהודים המשיחיים מאמינים בישו, כלומר, הם סוג של נוצרים. אלא שפעם החידון לא היה סגור בפני לא-יהודים, כותב בן. "בשנותיו הראשונות והמפוארות הוא היה פתוח לאוהבי התנ"ך מכל העמים והדתות, כפי שראוי לספר הספרים העולמי שלנו, הנערץ על מיליארדים בעולם". בן יוצא נגד התשובה הפושרת של משרד החינוך, שהודיע כי בדק את יהדותה של הילדה והיא נמצאה כשרה להשתתף בחידון. "טוב שהנערה לא נשלחה לבדיקות גנטיות", הוא כותב, "כפי שעשו אצלנו בשעתם לעולים מרוסיה".

בן מפספס את הסיבה המדויקת שבגללה מתנגדים הרבנים להשתתפותה של בת-אל לוי בחידון: הם טוענים כי היהודים המשיחיים הם מיסיונרים הפועלים ללא לאות ובדרכים גלויות וסמויות כדי להעביר את המוני בית ישראל על דתם. על-פי ההיגיון הזה, ניתן יהיה לפסול מלהשתתף בחידון גם את כל אלה השייכים לזרמים דתיים אחרים, שכולם מנסים, במידה זו או אחרת, לפעול ולמשוך מאמינים להסתפח לקבוצתם. כך יישאר החידון לחילונים לבדם. הבעיה היא שלא בטוח שיהיה אז מי שימלא את הספסלים.

ישי גיספן, הזוכה בחידון התנ"ך בשנה שעברה, מוחה על החלטת השופטים להעניק לו את הפרס הראשון, מאחר שלטענתו לא ענה נכון על אחת השאלות (צילום: פלאש 90)

אמנות עכשווית: בת-ים

בת-ים לא יורדת מהכותרות. העיר, שהיתה פעם שם נרדף למקום שאתם לא רוצים לעבור בו, הפכה ליקירת מדורי התרבות והתיירות ולמושא הקנאה התורן של מדורי הספקולנטים במוספי הנדל"ן. היום מככבת העיר הימית בכפולת התרבות של מוסף "המגזין", המספרת על תערוכה המוצגת במוזיאון לאמנות עכשווית בבת-ים. הכתבה של נעה ברק נפתחת במשפט הפנטסטי הבא:

"באחד המקומונים בבת-ים התפרסמה מודעה בזו הלשון: 'במסגרת פרויקט לתערוכה בינלאומית מציע זוג אמנים מניו-יורק להזמינו לארוחה משפחתית, בתמורה לציור מקורי מעשה ידיהם!'".