לכבוד יום השואה

"מעריב" מקדיש את השער שלו ליום השואה. האייטם המרכזי הוא ביקורת על יחסה של מדינת ישראל לניצולי השואה, המובאת מפיו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. על רקע תמונתו נואם בטקס ביד-ושם מובאת כותרת גדולה: "חטאנו", וקטע מדבריו: "כשלנו בקיפוח זכותם של הניצולים לקיים חיים של איכות וכבוד. ראינו את חלק מהניצולים שוקעים בעוני. אין לכך הצדקה וכפרה". את הציטוט סוגרת המובאה: "שינינו זאת". בכפולה הפותחת של העיתון מובאים ציטוטים מפרגנים רבים לנאומו של ראש הממשלה. עוד על שער "מעריב": הפניה למוסף מיוחד של "המגזין" ליום השואה ולכתבה על היומנים הגנוזים של ילדי אקסודוס.

"הארץ" מקדיש רבע מעמוד השער ליום השואה, עם כמה הפניות. אחת מהן היא לכתבה של אנשיל פפר, על פעילות מוגברת של יד-ושם במגזר החרדי, שהביאה לתיעוד נוסף של 120 אלף נספים; הפניה אחרת היא לכתבה של עפרי אילני, על מחקר חדש הבודק תיעודי חלומות של אסירי המחנות והגטאות בזמן השואה.

"ידיעות אחרונות" מזכיר לקוראיו, בראש השער, את דבר קיומה של צפירת הזיכרון היום בעשר בבוקר, תחת הכותרת "לעולם לא נשכח". שתי ההפניות המרכזיות על השער הן לראיון ("ראשון לעיתון ישראלי") עם בנו של הצורר מנגלה ולראיון עם אמו של יעקב גלעד, שכתב את האלבום "אפר ואבק" עם יהודה פוליקר (תמונתה של האם מופיעה, אבל שמה אינו מוזכר). ב"ידיעות אחרונות" מבצעים ניתוח בראיון של אבנר הופשטיין עם רולף מנגלה (64): הוא מובא בחלקו בעמ' 5, את השאר שומרים לגיליון יום העצמאות. הבן מספר כי פגש באביו הפסיכופט רק פעמיים: כשהיה ילד בן 12, ואחרי המלחמה, במקום מסתורו בברזיל, אז שאל את אביו על תקופת השואה, אולם הלה הכחיש כי ביצע פשע כלשהו. הבן, מצדו, שמר בסוד את מקום שהותו של האב, אחד הפושעים הנאציים המבוקשים ביותר.

בולטים בעיתונים הטורים האישיים המתייחסים לדור השני לניצולי השואה כאל "ניצולים" בעצמם. כך חן קוטס-בר "במעריב" ויהודה יערי ב"ידיעות אחרונות". יעקב גלעד מצוטט ב"24 שעות": "יהודה ואני לא כתבנו שירים על השואה, כי לא היינו בה ואין לנו מה לספר עליה, אבל הרגשנו שיש המשכיות וקשר ישיר בין החוויות של הורינו הניצולים לחיים שלנו, בני הניצולים [...] רק אחרי שהתקליט יצא הסתבר שיש עוד רבים כמונו ושהסיפור שלנו לא שונה בהרבה מהסיפור שלהם. עם הזמן למדנו שהדור הזה מזוהה כ'דור שני', ועכשיו אנחנו יודעים גם על דור שלישי ורביעי. נזקי המלחמה לא מסתיימים ברגע שבו היא נגמרת".

מבקרים ביד-ושם, אתמול (צילום: פלאש 90)

סיכום ערב יום השואה: גרנט והסרט

קבוצת הכדורגל האנגלית צ'לסי, בהדרכתו של הישראלי אברהם גרנט, ניצחה אתמול את ליברפול 2:3 בגומלין והבטיחה את מקומה בגמר ליגת האלופות. כפי שנכתב בסקירת העיתונות אתמול, שידור המשחק בערב יום השואה העסיק מאוד את העיתונים, וגם היום גולש הסיקור ממדורי הספורט אל השערים הראשיים.

על שער "הארץ" מופיעה ידיעה עם הקרדיט התמוה "שירות 'הארץ'": "עם סרט שחור על היד, גרנט ניצח את ליברפול ועלה לגמר". גם ב"מעריב" מתייחסים לסרט השחור של גרנט, עם ציטוט מדברים שכתב למוסף "סופשבוע", שבהם הוא מספר על אביו ניצול השואה, על המקום שבו הוא מתכנן לבקר מיד אחרי המשחק (אתר מחנה אושוויץ), ועל כך שאין מה להשוות בין הקושי שבניהול קבוצת כדורגל לשרידת אימי השואה.

ב"ידיעות אחרונות" הולכים על הסנסנציה: "ניצח עם טלאי צהוב" היא הכותרת. "גרנט הוביל את צ'לסי", נכתב בכותרת המשנה, "כשעל זרועו סרט שחור ועליו סמל השואה". מה בדיוק מצויר על הסמל הצהוב הקטן שעל הסרט שעל זרועו של גרנט? לא ברור, רק לאנשי "ידיעות אחרונות", שהחליטו כי זהו סמל יום השואה. לכן, מעתה אמרו, סמל יום השואה = עיגול צהוב על סרט שחור, ועדיף: עיגול צהוב על סרט שחור ענוד על זרועו של ישראלי מתחום הכדורגל כשהוא מנצח את הגויים (גם אם במלחמות פנימיות שלהם).

אנשי השירות של עיתון "הארץ" מזכירים לקוראים כי המינוי של גרנט "לווה בספקות ועד לפני שבוע עוד פיקפקו ביכולותיו [...] וטענו כי מינויו הושג בזכות קשריו החברתיים עם בעלי הקבוצה, האוליגרך הרוסי רומן אברמוביץ'. ואולם בשבוע האחרון גרנט הצליח לנצח את מנצ'סטר יונייטד בליגה האנגלית ולהיצמד אליה בראשית הטבלה [...] וכך יצר סיכוי לזכות באליפות האנגלית. אתמול הוביל את צ'לסי להישגה השני – עלייה לגמר ליגת האלופות".

מה עוד קרה בארץ?

ב"ידיעות אחרונות" מקדישים את עמ' 6 לידיעה שבתכלס כבר היתה ידועה, אבל קיבלה אתמול אישור נוסף בישיבת קבינט: "מסתמן: ישראל תסרב לרגיעה" היא הכותרת. "חמאס ושאר הפלגים מסכימים להפסקת אש ברצועה בלבד, לחצי שנה, שתאפשר להסיר מעליהם את המצור. ישראל חוששת שהפלסטינים ינצלו ההפוגה לאגור טילים ולהתכונן למבצע של צה"ל" (שמעון שיפר, איתמר אייכנר ורוני שקד). באותו עמוד מדווח על הוראה של אלוף פיקוד דרום, יואב גלנט, לבצע בדיקה מחודשת של נסיבות הרג המשפחה הפלסטינית בבית-חאנון ביום שני.

גם ב"מעריב" מדווחים מישיבת הקבינט על כך שישראל לא תקבל כנראה את הצעת חמאס, ומספרים על 14 קסאמים שנחתו אתמול בדרום. לפני חודש ויותר ידיעה כזו לא היתה נדחקת לתחתית עמ' 6. מצד שני, כמה מנפילות הקסאמים בשבועות האחרונים כלל לא הוזכרו בעיתונים. עמית כהן מדווח על ביקורת שנמתחת על חמאס באתר אינטרנט של פת"ח, המובאת בשם תושבי עזה, המתלוננים על פעילות חמאס ברצועה המסכנת אותם.

אסמעאיל הנייה והפטריארך הלטיני לשעבר של ירושלים, מייקל סאבה (צילום: פלאש 90)

רגע, אמרנו שכוונת הממשלה לדחות את הסכם הרגיעה של חמאס כבר ידועה ומדווחת בכלי התקשורת כמה ימים? אז אמרנו. ב"הארץ" חושבים אחרת. מה זה אחרת, הפוך. הכותרת הראשית של "הארץ" היום היא: "מערכת הביטחון: לשלב את עסקת שליט בהסכם הרגיעה ברצועה". התנגדותם של השרים להסכם כלל אינה מוזכרת בידיעה. בעמ' 2 של "הארץ" מוצגת בהבלטה ביקורת שמתח דובר משרד החוץ המצרי באוזני כתב "הארץ" יואב שטרן: "הישראלים לוקחים הרבה זמן לחשיבה". מצרים היא האפוטרופוסית של ההסכם הנוכחי, וצבי בראל עומד על מניעיה: היא חוששת מאוד מ"זליגה" של פלסטינים מעזה למצרים. מגדיל לעשות מאמר המערכת של "הארץ", המשבח את המצרים וקורא לממשלה לקבל את ההסכם. בעמודי הדעות של העיתון טוען ישראל הראל כי קבלת ההסכם רק תאריך את המלחמה. בעמ' 3 ב"הארץ" סופרים 15 קסאמים שנפלו בדרום ומדווחים: "בשדרות קוראים להחרים את יום העצמאות".

ועוד ב"ידיעות אחרונות": משרד החינוך נכנע ללחץ התאגדות מנהלי בתי-הספר התיכוניים וביטל את שיטת הצבירה בבחינות הבגרות במתימטיקה, שלפיה נבחנו תלמידים בהקבצה מסוימת גם על חומר של ההקבצה הגבוהה יותר. טור הצד של כפולת העמודים 13-12 הוא הגיג של אלכס פישמן: "הגנטיקה הישראלית – מכפכפים ופלאפל ועד אושוויץ ואסון המסוקים". ואכן, הכפולה כולה מוקדשת לפענוח של אותה גנטיקה בעזרת ידיעות של כלום בנוסח "מהנעשה בעולם", רק מהארץ: הידיעה המרכזית מספרת על סוחר אמנות יהודי שנפטר והוריש למדינת ישראל כחצי מיליארד שקל. הכותרת "יורשת המיליונים" גדולה יותר מהידיעה עצמה. שתי הידיעות האחרות מדווחות על חילופי גברי של דוגמנים בחברת בגדים ישראלית ועל תושבת שדרות שהכינה לרמטכ"ל קציצות. "ידיעות אחרונות", העיתון של המדינה.

14, ושמא 15, קסאמים נפלו אתמול בדרום (צילום: פלאש 90)

ענייני דת

הפניה יוצאת דופן בסוף כתבה ב"מעריב": "הסיפור המלא – מחר ב'המודיע'". הסיפור המקוצר תופס את חלקה הגדול של כפולת העמודים 11-10 בעיתון: ביקור של רב חרדי ישראלי בסוריה. הרב ישראל מאיר גבאי טוען כי הסורים לא רוצים להשמיד אותנו, הם רק רוצים את הגולן.

באותה כפולת עמודים דיווח אחר של אבישי בן חיים: "אתמול נענו הרב שלמה אבינר והרב צבי טאו, מחשובי רבני הציונות הדתית, לקריאת ארגון יד-לאחים להחרים את החידון שיתקיים ביום העצמאות [...] הסיבה: השתייכותה של הנערה לקהילת היהודים המשיחיים אשר מאמינים בישו". הם מצטרפים לרבנים רבים אחרים, חרדים, ספרדים ואשכנזים. לו הייתי אני המתמודדת היהודייה המשיחית בת-אל לוי מירושלים, לא הייתי פותח חבילות דואר בזמן הקרוב.

מת אלברט הופמן

מגלה האל.אס.די מת אתמול בגיל 102. נפטרה גם שרה סירוטה, מי שהיתה השופטת בתיק נגד השר אהרן אבו-חצירא ובתיק נגד מרואן ברגותי. "ניצולת השואה שהפכה לאימת העבריינים", מכנים אותה ב"הארץ".

ציניות

הודעה על שער "הארץ": "'תרבות וספרות' היום בתוך נדל"ן".

כיתוב על עטיפת ניילון המכילה את דגל ישראל, שצורפה היום לאחד העיתונים: "בנק הפועלים גאה להעניק לכם את דגל ישראל".

פרטץ'

שני סיפורים על פרטצ'יות ישראלית ב"דה-מרקר" היום: דב הלפרין, מנכ"ל חברת HMS (מה עושה החברה? לא כתוב), כותב על "כישלון ידוע מראש של פרויקטי מחשוב גדולים". הלפרין מתייחס לפרויקט מחשוב משרדי הממשלה, מרכב"ה, הנמשך כבר עשר שנים בהוצאות עצומות, ולפרויקטים אחרים, קטנים יותר, הסובלים מבעיות קשות. "כשלון פרויקטי מחשוב בישראל הוא עניין כה שכיח, שלעתים סיום מוצלח של פרויקט בזמן ובתקציב שנקבעו מלכתחילה נהפך לאירוע מיוחד בפני עצמו", כותב הלפרין. הוא מונה שלוש סיבות למצב החמור הזה (ועוד במדינה שמחשיבה את עצמה כמעצמת הייטק): חברות המחשבים נוטות לתת הערכה לא נכונה של עלות הפרויקט, כלומר, לתמחר למטה את העלויות. אחר-כך התקציב פתאום "צומח", מה שכמובן גורם לעוגמת נפש ולעיכובים. שנית: חברות סובלות מחילופי תפקידים תכופים, המקשים על ניהול פרויקטים באופן רציף. שלישית, בחירה שגויה של מוצר או טכנולוגיה.

הסיפור השני, של רנית נחום-הלוי, מופיע במוסף הנדל"ן של "דה-מרקר" (זה שבתוכו מסתתר המוסף של ציפר), והוא עוסק ברוכשי דירות שמחליטים לשפץ את הדירה לפני שהם נכנסים לגור בה, הכסף נגמר להם באמצע בגלל חישוב לא נכון של ההוצאות הצפויות, והם "מוצאים עצמם גרים באתרי בנייה". לתשומת לב של לפחות כמה מאלה שקוראים את הסקירה הזו.

ענייני תקשורת

בעמ' 19 ב"ידיעות אחרונות" מדווח יובל יועז על צו איסור פרסום שהטילה המשטרה על חקירה של "דמות ציבורית מוכרת". מה הסיפור? הצו הוטל אחרי שדבר החקירה ושם הנחקר פורסמו בחדשות ערוץ 2 ובאתרי האינטרנט. יועז מביא ציטוט של איש משטרה אנונימי, הטוען כי "הוצאת הצו היתה בעייתית". יועז מציין גם כי הצו כלל איסור על פרסום עצם היותו של הצו, אולם אינו מסביר כיצד הוא מפר איסור זה. מגדיל לעשות הפרשן המשפטי של "ידיעות אחרונות", בעז אוקון, שמסביר לקוראים כיצד להשתמש במנוע החיפוש גוגל כדי למצוא את המידע האסור בפרסום. אוקון קורא לשינוי נהלי הוצאת צווי איסור פרסום, המוצאים כעת במעמד צד אחד בלבד (כלומר, המשטרה). ב"מעריב" מדווחים על רשלנות של חוקרי המשטרה הצבאית, ששכחו על ספסל בבית-המשפט בתל-אביב מסמכים מסווגים מחקירה חשאית נגד קצין בכיר.