מתוך האפליקציה של "כלכליסט"

רוב תשומת הלב בדיון על עתידו של הפרינט בעידן האינטרנט מוקדשת לשינויים במודל הכלכלי של העיתונים, אלו שקרו ואלו שצריכים לקרות. ועל אף שיש מחלוקות באשר לדרך הפעולה הנכונה, אין מחלוקת על כך שהאינטרנט הביא לשינוי משמעותי באופן שבו אנחנו משלמים, או בעיקר לא משלמים, עבור קריאה בעיתון.

תהליך חשוב אחר, גם אם לא לגמרי נפרד, שחל בעקבות המעבר לאינטנרט, וגם הוא זוכה ללא מעט תשומת לב, הוא השינוי באופן שבו אנחנו קוראים עיתון: יש פער משמעותי בין חוויית הגלישה באתר חדשות של עיתון לבין הקריאה בעיתון המודפס עצמו.

לתווך שבין הקריאה המרוכזת בעיתון מודפס עם הקפה של הבוקר לבין השיטוט התזזיתי באתרים של כמה עיתונים ברגעים מתים בעבודה נכנסות האפליקציות של מחשבי-הלוח; לא ממש קריאה בעיתון נייר, אבל גם לא חלון שפתוח על המחשב במשרד ומחכה לרגע פנוי.

אחרי השקת האפליקציה של "כלכליסט", האחרון מבין שלושת היומונים הכלכליים שמציע גרסה למחשבי-לוח, ערכתי לעצמי היכרות עם האפליקציות האלו. ההיכרות כללה עיון בארבעה גליונות מלאים של "כלכליסט", כולל מוסף סוף-השבוע, כמה ימים של שימוש באפליקציה של "דה-מרקר" (שאינה מבוססת על גליונות) וגלישה בחלקים החינמיים של האפליקציה של "גלובס" (נסיונות חוזרים לרכוש מנוי נתקלו בהודעות שגיאה). המכשיר שנעשה בו שימוש הוא אייפד דור א'.

האפליקציות של "גלובס" ו"דה-מרקר" הן בעיקר העתקה, לא תמיד מוצלחת ממש, של אתר העיתון לאפליקציה של מחשב לוח. היתרונות והחסרונות של האתרים הם היתרונות והחסרונות של האפליקציות, ובאלו האחרונות אין שום בשורה. ב"כלכליסט" לעומת זאת, הסיפור שונה.

מתוך האפליקציה של "כלכליסט"

האפליקציה של "כלכליסט" אינה מושלמת מבחינה טכנית. עובדת מחלקת העיצוב בגוגל שאיתה התייעצתי לפני הכתיבה הצביעה על כמה קשיים: החידון היומי מסמן תשובות נכונות בצבעים בלבד, מה שיקשה על עיוורי צבעים; המקשים לבחירה בין מדורים בעיתון קטנים מדי ויקשו על קוראים מבוגרים, ובכלל, מקובל יותר שהם יהיו חלק מתפריט נגלל ולא יופיעו באופן קבוע על המסך; לא לכל מסך יש כפתור "חזור", מה שיכול להקשות על ההתמצאות. יש אמת בכל ההערות האלו, אבל סביר להניח שעם הזמן ותגובות הקוראים, הקשיים האלו ייפתרו.

מה שחשוב יותר מכל היבט טכני באפליקציה של "כלכליסט" הוא שהשימוש בה דומה הרבה יותר לאותה קריאה בעיתון עם הקפה של הבוקר מאשר לגלישת-שיטוט באתרי חדשות. אלמלא החשש המובן משימוש במלים גדולות מדי, הייתי אומר שמה שמבדיל בין האפליקציה של "כלכליסט" לאלו של הכלכלונים האחרים הוא חזון.

ב"כלכליסט" לא רצו רק להנגיש את האתר שלהם לבעלי מחשבי-לוח. הם רצו, והצליחו, ליצור חוויית קריאה שונה משיטוט באתר שלהם. אפשר להתווכח בנוגע לאיכויות של אפליקציית האייפד של "כלכליסט" או בנוגע לחשיבות מחשבי-הלוח לעתיד העיתונות, אבל נדמה לי שאם למחשבי-הלוח יש תפקיד משמעותי בעתיד העיתונות, "כלכליסט" הבינו אותו הרבה יותר טוב מאשר הכלכלונים האחרים.

רק בסוף הגיליון השלישי של "כלכליסט" שקראתי על האייפד שמתי לב שזו היתה הפעם הראשונה זה... ובכן, הרבה מדי זמן, שקראתי עיתון. כלומר, לא רק ליקטתי ידיעות ופרשנויות מקריות למחצה, תוך כדי שליחת שלושה אימיילים, בדיקת מצב העו"ש ותשלום דו"ח חניה, אלא ישבתי והקדשתי את כל תשומת הלב שלי לקריאה בעיתון.

זה אינו דבר מובן מאליו, ויכול להיות שהחשיבות שלו לעתיד העיתונות אינה טריוויאלית. אני לא יודע אם האפליקציה של מי מהכלכלונים משנה את המודל הכלכלי שלו, אבל יכול להיות שיש לאפליקציות האלו סיכוי להשפיע על הדרך שבה אנשים קוראים חדשות.

עוד על אפליקציות העיתונים

כיכר העיר ריקה / ציפה קמפינסקי
אפליקציות העיתונים לאייפד נחוות כמו איים של עולם ישן. במתכונתן הנוכחית, הן מעוררות זיכרון של מפגש עם עיתון ישראלי במהלך ביקור בחו"ל

לא משהו שונה לגמרי / יובל דרור
האפליקציה לאייפד של "ידיעות אחרונות" עושה חשק לעוד, אבל לא מספקת אותו עד תום