האם עמרי קנדה גנב כמה לירות משי אבוטבול, או שאיזה חדרן במלון בגלזגו סילק לשחקן הישראלי כמה ג'ובות מתחת למזרן? האם אבוטבול נתן לקנדה אגרוף, או שזו היתה סטירה, או סתם כאפה? אלו היו הדילמות שהעסיקו ביום ראשון את מדורי הספורט של "מעריב ו"ידיעות אחרונות", וערב קודם לכן את זה של nrg ואת ערוץ הספורט. לא סתם העסיקו, גם ארבעה ימים לאחר הפרסום המשיך הסכסוך הזניח הזה בין שני שחקני ספסל של הפועל תל-אביב לככב בסדר היום הספורטיבי של המדינה.
מה היה בו, בסיפור הזה, שהעסיק כל-כך את מדורי הספורט, שאף העניקו לעצמם מחמאות בנוסח "חשיפה" ו"פרסום ראשון"? האם העובדה שהתרחש בחו"ל, במסגרת משחקה של הפועל תל-אביב מול סלטיק גלזגו, היא שהקפיצה אותו ממקומו הטבעי – המדור "סודות מחדר ההלבשה" – היישר אל הכותרות הראשיות? או אולי העובדה שמדובר באותה קבוצה שייצרה לפני שלושה חודשים שערורייה אחרת, זניחה קצת פחות, פרשת נערות הליווי בשבדיה, שאף היא הסתיימה בנפיחה? האם סיפור שמורכב מחומרים כמו שחקנים מן השורה השנייה, כסף קטן ואלימות פעוטה משקף באמת את עולם הכדורגל הישראלי? האם מהם מורכב המזון שעורכי מדורי ואתרי הספורט מוצאים ראוי למאכל הקוראים שלהם? והכי חשוב: מי באמת היה הראשון שדיווח על התקרית ההיסטורית? ערוץ הספורט, שהתהדר בלוגו "פרסום ראשון", או שמא nrg, שדווקא שמר על צניעות אף שהקדים את מתחרהו בארבע דקות תמימות?
עקבתי השבוע בפליאה גוברת איך דייסת גרסאות של סיפור בינוני מינוס מתנפחת עד כדי כך שגם שלושה ימים לאחר פרסום הסיפור הוא עדיין האפיל על פיטורי מאמן בליגת-העל (אחי-נצרת) ומינוי של מאמן אנגלי תחתיו. מה היא חדשה שגרתית כזו לעומת האייטם המדהים שערוץ הספורט, בעיקר הוא, היה נעול עליו: קנדה עבר מיוזמתו בדיקת פוליגרף שגילתה כי הוא דובר אמת כשהוא טוען שלא גנב את הכסף מחברו. באתר הערוץ הוכתר המידע הזה כבלעדי, חשיפה, פרסום ראשון והועלה לכותרת ראשית. הפוליצר בדרך לרחוב קרמנצקי.
מילא ערוץ הספורט, שלפעמים מנסה לרדת נמוך יותר מ-ONE ואף מצליח בכך בצורה מעוררת הערכה, אבל מה קרה ל"מעריב"? האם התקנא ב"ידיעות אחרונות", בימים שהוא צהוב יותר מה"סאן"? ביום ראשון מרחו ב"מעריב" את הסיפור המטופש הזה על פני רוב השער. מסתבר שגם במדור ספורט ששידרג את עצמו בשלוש השנים האחרונות לדרגה של צהובון אינטליגנטי חושבים ששחקן שחובט ברעהו הוא סיבה מספקת להריץ את מיטב הכתבים לחדרי ההלבשה ולרחרח עוד קצת גרביים מיוזעים, ובהזדמנות זו אולי ללמוד באיזו זווית בדיוק נדחף השחקן ולדקלם עוד רסיס קללה על אמא שלו.
כמו שזה נראה, עיתונות הספורט מגלה סימני התאוששות ממשבר פרשת פנאן. את מקומן של ההכאות על חטא, ההבטחות שמעכשיו הכל יהיה אחרת והעמידה בתור ל"חשבון נפש" החליפו רכילויות סוג ז' ככותרות ראשיות. השאלה הגדולה היא, האם המזון המעופש הזה יגדיל את מספר הקוראים של העיתונות המודפסת, שהולך ומתמעט גם ככה, או שבבוא יום הדין האמיתי יעמדו שוב עורכים וכתבים בתור לתא הווידויים ויודו שהסיבה העיקרית לבריחת הקוראים שלהם היא עובדה פשוטה: הם מתעסקים בטפל.
2 קטנות
מיוחד כמו כולם. "מיוחד לקוראי ידיעות אחרונות" – בישר ביום ראשון מדור הספורט הפופולרי במדינה – "הלוח המלא של משחקי המונדיאל, גזור ושמור". האמת היא ששום דבר לא היה מיוחד עבור קוראי "ידיעות". הגרלת משחקי המונדיאל נערכה 36 שעות קודם לכן, והפירוט המלא פורסם בסוף השבוע בכל האתרים בארץ ובעולם. ביום ראשון פורסם הלוח המלא גם ב"מעריב" וב"הארץ", כך שכל מי שאינו קורא "ידיעות" יכול היה לעיין בהגרלה בלי להרגיש שהוא מיוחד ויוצא דופן.
הצעה לבג"ץ. ב"גלובס" פורסם כי ההתאחדות לכדורגל עתרה לבג"ץ נגד מועצת הכבלים והלוויין, והאשימה כי הסדרת שידורי הספורט בכבלים פוגעת בזכויות הקניין שלה. הטענה העיקרית היא כי ריבוי משחקי הכדורגל בשידור ישיר בערוצים פתוחים הופך את חבילת השידורים ללא אטרקטיבית. ומה עם איזו עתירה של ההתאחדות נגד ערוץ הספורט? אף שחלפה כמעט חצי עונה, מסרב הערוץ לשדר באינטרנט תקצירים של משחקים מליגת-העל, ובכך פוגע לא רק בצופים, אלא גם במוצר שההתאחדות כל-כך חרדה לשלומו.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il