הביקור של אילנה דיין וצוות "עובדה" במטה גוגל בקליפורניה זכה לקדימונים דרמטיים, שהבטיחו, כרגיל אצל הזכיינית קשת, גדולות ונצורות. אך הכתבה, ששודרה אמש בערוץ 2, עוררה בקרב כמה מבקרי טלוויזיה שעמום ואכזבה, ובקרב מי שמחשבים ומנועי חיפוש הוא תחום התמחותם טענות על בעיות אתיות של ממש.

בתחילת הכתבה ציינה דיין כי הודיעה מראש לאנשי גוגל שתבקש להעלות את "השאלות הקשות": על צנזורה של תוצאות חיפוש, על אופן צבירת הנתונים של החברה, על הפיכתה ל"אח גדול" וכיוצא בזה. אבל בכתבה עצמה בחרו בכירי גוגל שלא לענות על השאלות הקשות, או שהתחמקו מהן בלי להיתקל בהתנגדות. דיין, למשל, קיבלה כפשוטה את קביעת מריסה מאייר, מבכירי החברה, כי "אנחנו מנסים לא להוציא אף אחד מרשימת התוצאות", ולא הזכירה את ההסכמים של החברה עם סין. נוסף על כך, גוגל הוצגה כחברה בעלת היסטוריה של צמיחה חסרת תקדים, בלי להזכיר את מצבה הנוכחי של המניה, שצנחה בעשרות אחוזים.

גדעון לוי, שכתב הבוקר את ביקורת הטלוויזיה ב"הארץ", אינו מומחה גדול לתחום האינטרנט, ואת מרבית ביקורתו הוא מקדיש לכתבה אחרת שהופיעה במשדר. אך אפילו הוא שם לב כי הסיפור על גוגל "הצטלם היטב אבל לא אמר הרבה", והתאפיין ב"תוכן דל" ש"לא למדנו ממנו הרבה".

אסף שניידר, מבקר הטלוויזיה ב"מעריב", מחזיק בדעה דומה. בדרך כלל, הוא מסביר, הגישה של דיין היא בבחינת "לא מעניין אותי מה אחרים כתבו או שידרו על הסיפור הזה, כי אף אחד לא עושה את זה כמו שאני עושה את זה", ופעמים רבות זה עובד. אולם “אתמול, לראשונה זה זמן רב, הקונספציה צלעה קלות". לדברי שניידר, "שום סודות אפלים לא נחשפו" בכתבה, פרט לכך שהעובדים עדיין חיים בתנאי עבודה של בועת ההייטק מלפני עשור.

גל מור, עורך ערוץ המחשבים ב-Ynet, בוטה בהרבה. בפוסט שהעלה בבלוג האישי שלו הוא כותב כי הכתבה היתה רצופה טעויות מהותיות, ודמתה לתשדיר שירות לחברה: "ספק גדול אם הנסיעה של אילנה דיין לגוגלפלקס הניבה הישגים עיתונאיים, בעוד היא שירתה מאוד את האינטרסים הסמויים של גוגל - לגייס עובדים למרכזי המחקר בישראל ולתרום לתדמית החברה. [...] המרואיינים לא נשאלו על המניה שנמצאת בצניחה של יותר מ-45 אחוזים, על האיום של הונאות הקליקים על המודל העסקי של החברה, על הסיבות להתנגדות לעסקת יאהו-מיקרוסופט, על התחושה שגוגל כמנוע חיפוש מדשדש ולא מתפתח מהר מספיק, ומה באמת מפתח אודי מנבר במחלקה שלו. אלה לא נושאים שמעניינים רק מדורי טכנולוגיה".

אורי ברייטמן, מקדם אתרים במנועי חיפוש, כותב בבלוג שלו כי לא ניתן לכנות את מה ששודר אמש בשם "כתבה", שכן היה זה, למעשה, "תשדיר פרסומת מניפולטיבי ומלא טעויות באורך 20 דקות". והוא מוסיף וכותב כי "צריך להיות נאיבי מאוד כדי לא לראות את הקשר שבין אירוח עיתונאי ישראלי ובין התמוטטות המניה הכי חמה בנאסד"ק. [...] גוגל מתפרנס, בין השאר, מפרסומות של ענף המשכנתאות האמריקאי. כשהענף הזה קורס, גוגל מפסיד עשרות מיליוני דולרים. מלה לא נאמרה על כך ב'עובדה'".

מרבית צופי "עובדה" אינם מכירים את הסוגיות השנויות במחלוקת הקשורות לגוגל ואין להם היכולת לפענח את המציאות שמאחורי הדיבורים היפים על אוצרות ידע ותנאי עבודה נחשקים. תפקידה של "עובדה" במקרה זה היה להעלות את הנושאים הקשים, אם לא בפני בכירי החברה אז לפחות בפני הצופים, ולא להסתפק בדיבורים כלליים על "אח גדול". "עובדה" היתה צריכה להביא לנו את העובדות.