מוספים פרסומיים. הם באים עם העיתון כמו קרציות עם הכלב, נושרים ממנו מדי פעם כשאתה מכניס אותו הביתה. לא ברור לי למה, אבל העפתי היום מבט על מה שנידוג מהנשורת של "מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"הארץ".

"מעריב" מפנק את קוראותיו עם "אשה 2008", מעין קטלוג מורחב של תכשירי קוסמטיקה, פורצלנים וסמרטוטים (אם נשאל לרגע מהז'רגון של דיימון ראניון) כשמסביבם מלל - רב הרבה יותר מזה שבמודעה רגילה. לגברים מציע "מעריב" קטלוג של חברת מכשירי חשמל (אמנם צבוע כולו ורוד). הסיסמה של מחלקת המוספים הפרסומיים ב"מעריב" היא "שיווק עם תוכן". אם היו משתמשים במלה שהיתה נהוגה לפני המצאת הביטוי המכובס "תוכן שיווקי", הסיסמה היתה "סְמִיוּת עם פרסום", שזה, תודו, הרבה פחות קליט.

"ידיעות אחרונות" משלב בין המינים ומפרסם מוסף פרסומי בי-ג'נדריאלי. על השער דוגמנית עטויה כפפת אגרוף. המוסף הוא גם דו-מגזרי; קורץ לקהל של "הארץ", עם לוגו שמעוצב כמו זה של המוספים הפרסומיים של העיתון לאנשים חושבים ועם שם באנגלית, "Smarter", אבל פונה גם לקהל המסורתי של "ידיעות אחרונות" עם כתבות-פרסומת כמו "איך לעצב סלון חדש בשעתיים" (ב"הארץ" זה היה לוקח הרבה יותר זמן ועולה הרבה יותר כסף). "אל תנסו לעצב הכל בבת אחת", משיאה עצה מעצבת בעמ' 32, "מה שאתם צריכים הוא בסיס, כמו מערכת ישיבה". בחיי, זה מה שאני מנסה להגיד לאשתי כל הזמן. נתחיל בכורסה, ורק אז נחשוב איך להמשיך עם הרמונט, אם בכלל.

ומה ב"הארץ"? "במסלול ההנפקה" הוא התוצר היומי של מחלקת התוכן השיווקי של העיתון. העיתון הוא מהשנה, כפי שמעידה כותרת המשנה על השער: "מוסף מיוחד לקראת ועידת ההנפקות בחו"ל 2008 של איגוד החברות הציבוריות ודי.סי פייננס - 02.04.2008 2008 going public abroad". מתחת לכותרת תמונה של דגל ישראל ענק מתנוסס על בניין הבורסה במנהטן. "הנפקה" תמיד מזכירה לי את המלה התלמודית "נפקנית", וכשאומרים לי "אנליסט" אני בכלל מתבלבל. מקצוע מאתגר לינגוויסטית, להיות חתם. ובכל אופן, קחו איתכם עצה לדרך: "אם החלטתם להנפיק - פעלו בנחישות ובמהירות".

עיתונים פרסומיים כאלה חוסכים כסף לעיתון: לא צריך להדפיס "מודעה" מעל כל דף, וכך חוסכים דיו. גם לכתבים, שחלקם כותבים ממילא בשם בדוי, אפשר לשלם ישירות מתקציב הפרסום. צמצום הוצאות הוא מטרה עליונה של העיתונות כיום, ולכן ניתן לשער בזהירות כי סוג כזה של עיתונים יחליף בעתיד את זה הנוכחי. אמנם כך ניוותר עם עיתונות שכולה נכתבת באופן ישיר על-ידי בעלי עניין ובעלי ממון, אבל כש"כל העולם הוא יעד להנפקה", מה כל זה באמת משנה?