אתמול פירסם ד"ר יוסי דהאן בבלוג "העוקץ", שאותו הוא כותב יחד עם ד"ר איציק ספורטא, מאמר תחת הכותרת "'הארץ' – בלי פלסטינים ובלי מסכנים". דהאן טען במאמר כי בשבועות האחרונים נערך ב"הארץ" "טיהור פוליטי – מסע פיטורין ופגיעה במעמדם המקצועי של עיתונאים מרכזיים בעיתון שהמכנה המשותף של רובם המכריע הוא כתיבה מנקודת מבט שמאלית וביקורתית". דהאן מתייחס, בין השאר, לפיטוריו של העיתונאי מירון רפופורט ויציאתה של עמירה הס לחופשה.

טענות כאלו ואחרות על השינויים המערכתיים והפרסונליים ב"הארץ", במיוחד על רקע משקלו הגדל והולך של המוסף הכלכלי "דה-מרקר" ושל האידיאולוגיה שהוא מוביל, נשמעים זה זמן. אולם התגובות למאמר הציעו גם התייחסות נרחבת למדי לטענות מצדו של מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, כפי שנכתבו על-ידיו בחליפת אימיילים אישית עם אדי סער, אחד העורכים של "מגזין הכיבוש", קורא של "העוקץ" ומנוי על "הארץ".

לגבי פיטוריו של רפופורט כתב שוקן כי אלו נעשו לא מסיבה אידיאולוגית, אלא בשל התפוקה הנמוכה של רפופורט: "נפגשתי עם מירון רפפורט לפני עשרה ימים ואמרתי לו שלצערי עלי לסיים את ההתקשרות איתו, וסיכמנו שהיא תסתיים בסוף חודש יולי 2008. אם שמת לב לאחרונה שמירון נעדר מן העיתון, כפי שכתבת, אז אולי המסקנה שלנו מהדיון על תרומתו לעיתון מול עלותו (דיון שאנו נאלצים לנהל עם עצמנו כל הזמן) אינה לגמרי משוללת יסוד".

על יציאתה לחופשה של עמירה הס כותב שוקן: "עמירה יצאה לחופשה ללא תשלום של שנה. בסיומה היא תחליט אם היא רוצה לשוב או לא. אגב, בהרבה משנותיה בעיתון היא יצאה לתקופות של חופשה ללא תשלום".

על הטענה שלפיה עיתון "הארץ" משנה את הקו האידיאולוגי שלו כתב שוקן: "אני מבין שיש קוראים שרוצים ש'הארץ' ייראה כמו ההפגנות נגד הכיבוש, למשל: אשכנזי, חילוני וצודק, וממוקד בכיבוש. אז תהיה לו ולכותביו תרומה סגולית בעיניך. אבל עיתון הוא לא הפגנה נגד הכיבוש. הוא עיתון. אגב, 'הארץ' היה נגד הכיבוש לפני עמירה הס ומירון, ויהיה גם אחריהם. ואל תבין אותי לא נכון: אני בהחלט בדעה שהכיבוש הוא הרעה החולה של ישראל, הוא הנזק הגדול ביותר, הוא מעמיד בסכנה את קיומה. אילו אפשר היה, הייתי מוכן להיות מו"ל של עיתון שרק נלחם בכיבוש עד למיגורו. הקושי הוא שחלק מן המפגינות נגד הכיבוש גם רוצות לדעת מה חדש בחנויות של 'קום איל פו'. חוששני שהן לא תעשינה מנוי על העיתון הזה שאני מוכן להיות המו"ל שלו".

על האג'נדה הכלכלית של "הארץ" ו"דה-מרקר" כתב שוקן באריכות יתרה. בין השאר כתב: "לפני שהיו שטחים, לפני שהיה כיבוש, אף אחד לא אמר שאנחנו עיתון שמאלני, אלא אמרו שאנחנו עיתונה של הבורגנות הישראלית [...] 'הארץ' [...] תמך בעידוד היוזמה החופשית, בסילוק הממשלה ממעורבותה במשק ככל האפשר, בחשיפת תוצרת הארץ לתחרות ייבוא [...] בהחלשת האיגוד המקצועי ובסילוקו מבעלות על אמצעי הייצור ועל קופת-חולים. מבחינה זאת 'דה-מרקר' לא מחדש ב'הארץ' כלום [...] היינו העיתון היחיד בישראל שתמך, בכל הכוח, ברפורמות הקפיטליסטיות והגלובליות של בנימין נתניהו. אני חושב שהיום הוא (ואנחנו) יכולים לטפוח לעצמנו על השכם".

לא רק שוקן, גם העורך הראשי החדש של "הארץ", דב אלפון, השיב לסער על מכתבו "כדי להביע את הייאוש שלי מהמהירות שבה אנשים מוכנים להשמיץ עיתון אשר לטענתם חשוב להם". אלפון טוען כי מקורה של הביקורת המוטחת בעיתון והנוגעת לפיטוריהם של עיתונאים מסוימים היא "גברת בשם אסתי", וכותב כי "ככה זה כנראה היום במחנה ההומניסטי, קודם יורים ורק אחר-כך בוכים".

לגבי "חוסר איזון בין התכנים המרכזיים של העיתון לבין התכנים ב'גלריה' וב'דה-מרקר'", כותב אלפון שהוא "נוטה להסכים", ומונה את הצעדים שנקט כדי לשנות מצב זה: "מיניתי עורכת חדשה ל'גלריה', אשר תיכנס לתפקידה בחודש הבא ואשר עשויה לשפר את המדור. ראש מחלקת חדשות ותחקירים חדש צפוי גם הוא להיכנס לתפקיד באמצע יוני, ואני מקווה שהוא יצליח לחזק את הציר המרכזי של העיתון, ובכך לתקן את חוסר האיזון שאתה מצביע עליו. אנא קח בחשבון שלעורכים חדשים לוקח זמן לשנות את הקיים".