הסיפור המרכזי שהסעיר בימים האחרונים את תקשורת הספורט היה הראיון הטלפוני שערך האתר ONE עם ספונסר בית"ר גומא אגייאר מבית-החולים אברבנאל. צקצוקי השפתיים נשמעו היטב בברנז'ה ואצל הקוראים, אבל מי שמכיר את התנהלותו של האתר לא באמת הופתע. שמירה על צנעת הפרט לא נמנית עם כלי העבודה העיתונאיים של ONE, ונעדר משם גם הסעיף מתקנון האתיקה העיתונאית האוסר פרסום פרטים מזהים של חולה נפש, קל וחומר ראיון איתו ממיטת חוליו במוסד סגור.
היחיד שמסוגל לעצור את ONE הוא בית-משפט. ואכן, משפחת אגייאר מיהרה לאחר הפרסום לשופט תורן וקיבלה צו המורה לגנוז את הראיון. מתברר שגם הצו לא שיכנע לחלוטין את עורכי האתר. שעות רבות לאחר מתן הצו אפשר היה עדיין למצוא את הראיון באתר ולהקשיב לו. לפי הפרסום באייס, נאלצה עורכת-הדין של אגייאר לפנות שוב לאתר ולדרוש בתוקף לקיים את קיום הצו. הראיון הורד לחלוטין רק לאחר 12 שעות.
הראיון היה המשך לשורת פרסומים עלובים במיוחד באתר. יום לפני פרסום הראיון בישר ONE לקוראיו ב"פרסום ראשון" לוהט כי אגייאר יועבר במהלך היום מאברבנאל למחלקה הפסיכיאטרית בתל-השומר, רק כדי לבשר למחרת שוב, ב"פרסום ראשון", על "מכה לגומא אגייאר": לא יועבר לתל-השומר, אלא "יישאר באברבנאל!". גם את ניצול מצוקתו של האיש כדי לסחוט ממנו ראיון הזוי כיאה למצבו לא שכחו להכתיר בחותמת "בלעדי".
ההתנהלות הזו של ONE – לדווח בחגיגיות, עם החותמת הרגילה "בלעדי", על כל תנועה שולית בחיי גיבוריו – נגזרת מעצם מהותו הצהובה וטבועה בדי.אן.איי שלו. כמו בפרקים האינסופיים של טלנובלות, כשכל מחווה סתמית זוכה לקלוז-אפ רב רושם מלווה בנעימת כינורות מתרגשים, מתוך הנחה שכל מעבר של הגיבורים מהסלון למטבח, ומהמרפסת לשירותים, הוא אירוע רב-חשיבות – כך גם אתר המתמחה ברכילות מוכרח על-פי טבעו להעצים כל התנהלות טריוויאלית של מושאי סיקורו. במסלול הזה השמים הם הגבול, כמו הפרסום של ONE בשבוע שעבר, שלפיו אגייאר חצה את הגבול לעזה יחד עם אשתו כדי לשחרר את גלעד שליט. כמה שיותר הזוי – יותר רייטינג, כמה שיותר צהוב – יותר כניסות. ושיתפוצץ העולם ביחד עם כל תקנוני האתיקה-שמתיקה.
הצד השני של הצהוב
לעומת ONE, המתנהל לפי טבעו, לא לגיטימי שמדורי ספורט אמיתיים יתנהלו כמו מדורי רכילות. בשבוע שעבר התגלו פנקסים ובהם רשימות מספרים בכתב ידו של מוני פנאן. התקשורת חגגה על הגילויים, הודיעה כי התגלו ראיות לבנק פנאן, פירסמה שמות ספורטאים שהשקיעו כספים וקראה להקמת ועדות בדיקה שונות ומשונות. ב"ישראל היום" מצאו את הגילויים הללו חשובים יותר מפרסומים בענייני צבא, ביטחון, פוליטיקה וחינוך, ופרשו אותם בעמודים 2–3. במדור הספורט מרחוב מוזס שמחו לציין בשער כי לידי "ידיעות אחרונות" הגיעו הרשימות המלאות של פנאן, כאילו שהן לא הגיעו גם לכלי תקשורת אחרים.
אלא שמכל השישו ושמחו, אף אחד מהעיתונאים לא הצליח לפרש את המספרים. מי אמר שאלה הסכומים שהשחקנים השקיעו בבנק של מוני? אולי הם, כמו שטענו במכבי תל-אביב, מספרים שציינו את משכורות השחקנים, או גובה הקנסות של כמה מהם? בכל זאת, פנאן לא היה רק "בנקאי" שחור-אפור, אלא גם מנכ"ל הקבוצה.
לתקשורת היה סיפור גדול בפוטנציה – רישומי מספרים בכתב ידו של פנאן, שנמצאו מוחבאים מתחת לערימת בגדים. היא לא היתה מסוגלת לפענח אותם, והם נותרו מספרים עם נעלם אחד גדול. הררי הדיווחים לא נשענו על קרקע מוצקה, ובסופו של יום הקקפוניה הזו דמתה להתנהלות של אתר רכילות שזורק סיפורים באוויר ולא נשאר שם כדי לתפוס אותם כשהם מתנפצים. כמדורי ספורט המתיימרים להיות עיתונאיים, ההתחייבות הבסיסית לקורא היא לארוז למענו תמונת מציאות שהפרדת העיקר מהטפל בה נעשתה עוד בשלב העריכה, כמו גם לנסות לסנן מההתרחשויות השוטפות את אלו שאינן נוגעות לחייו כאוהד ספורט, למשל.
מקום שפוסח על שתי הסעיפים, כמו ONE, מחזיק במקל משני קצותיו – ביד אחת מתיימר להביא "ראשון" סקופים משמעותיים מעולם הספורט, וביד שנייה מכתיר כ"חדשות" זוטות מחיי האישים המככבים בעולם הספורט. בסיפור הרשימות של פנאן, ההר הוליד בינתיים עכבר, מה שלא מונע מהתקשורת להמשיך להתעלל בעכבר.
בשני המקרים, פנאן ואגייאר, הטיפול בחדשות הארד-קור התגלה כאקט בידורי, שנועד לשעשע את הקוראים, יחס שהפך את האירועים – האחד קריטי בחיי קבוצת הכדורסל מס' 1 בישראל, והשני קריטי לחייו של הבעלים של קבוצת כדורגל מרכזית בישראל – לפרפראות רכילות, ל"צבע" בשולי המציאות. המציאות עצמה, זאת שאפשר להבחין בקווי המתאר שלה רק ממרחק של זמן ולאור הצטברות של נתונים, נותרה מבוישת במרכז המעגל; איתה אף אחד לא רוצה לרקוד.
גילוי נאות: הח"מ נמצא עם ONE במערכה משפטית של תביעות הדדיות.
2 קטנות
הכיתוב ב"ישראל היום" לועג-עוקץ לברק יצחקי, אבל המצולם הוא דווקא שחקן אחר של בית"ר ירושלים, דה לה האסה.
ב-nrg מאמינים שהבית של הפועל תל-אביב הוא איצטדיון וסרמיל בבאר-שבע, ושאלי גוטמן חזר למקום שבו אימן בעבר.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il