אליס זאולי (צילום: KPC PMI, נחלת הכלל)
בעוד שבימיו הראשונים של האינטרנט הוענקה תשומת לב רבה לאפשרויות שהוא מעניק להסתרת זהותם של המשתמשים בו, הרי שעלייתן של הרשתות החברתיות הבליטה את הפן ההפוך של הרשת: האופן בו היא מנגישה מידע אישי.
במקביל להתגברות הפופולריות של הרשתות החברתיות, עלה גם מספר התלונות על שימוש פסול שנעשה בהן. כך בשנה האחרונה, מדווח אתר "ג'ורנליזם" הבריטי, הוכפל מספר התיקים שעניינם הוצאה דיבה באינטרנט.
על-פי הנתונים, שפורסמו שלשום על ידי חברת המחקר סוויט אנד מקסוול, במהלך השנה האחרונה הוגשו 16 תיקים בנוגע להוצאת דיבה בפלטפורמות אינטרנטיות, זאת לעומת 7 תיקים בשנה שעברה. נציגי החברה אומרים כי מומחים משפטיים צפו "קפיצה דרמטית" במספר התלונות בעקבות תפוצתם הרחבה של אתרים כגון פייסבוק וטוויטר.
בתגובה למחקר אמר לאתר עורך הדין ומומחה התקשורת, קוריאה דודו, כי המהירות בה מידע מועבר ברשת מביאה לכך ש"תגובה אחת שלא נבדקה כראוי עשויה להגיע תוך דקות לכלי התקשורת המרכזיים". "אנשים שמוכפשים באינטרנט סבורים שהסרת המידע הפוגעני תיקח זמן רב מדי. הנחה זו נובעת מכך שמנהלי הפלטפורמות לא לוקחים אחריות על התוכן המפורסם על ידי המשתמשים", הוסיף דודו.
בעוד ששימוש מפוקפק בטוויטר גרם להגשתן של מספר תביעות דיבה, בארה"ב התנהל משפט פלילי נגד משתמש טוויטר שהוגדר על-ידי התקשורת כ"סייבר סטוקר", אם תרצו: "מטרידן כפייתי מקוון". התביעה המדוברת הוגשה על ידי אליס זאולי, בודהיסטית ממרילנד, ארה"ב, שהוטרדה בטוויטר על ידי ויליאם לורנס קסידי.
ה"ניו יורק טיימס" דיווח כי קסידי פרסם אלפי ציוצי טוויטר מאיימים שכוונו לזאולי, כגון "תעשי לעולם טובה ותתאבדי. נ.ב. שיהיה לך יום נחמד". הציוצים הבלתי פוסקים הובילו, בסופו של דבר, למאסרו של קסידי באשמת "הטרדה מקוונת" והציבו אותו במרכזה של דילמה משפטית: האם הפצת הודעה פומבית בטוויטר מקבילה לנשיאת דברים במקום ציבורי או שמא דווקא לאמצעי תקשורת ישיר, כמו מכתב או טלפון?
התובעת, זאולי, היא מנהיגה בודהיסטית בעלת חשבון טוויטר פעיל ולו 23 אלף עוקבים. על פי ה-FBI, הנתבע הצטרף לארגונה של זאולי בשנת 2007 בטענה שהתגלגלה אל גופו נשמתו של מורה בודהיסט, ואף מונה לחבר הצוות המנהל של הארגון. לאחר זמן מה, התעוררו חשדות בנוגע לזהותו האמיתית של קסידי ואמיתות טענתו כי הוא חולה בסרטן. אלו הובילו להפרשתו מהארגון. הציוצים המטרידים החלו מיד לאחר מכן.
לטענת התביעה, הודעות הטוויטר של קסידי גרמו לזאולי ל"מצוקה רגשית עמוקה" ועוררו בה פחד לחייה עד כדי כך שהיא נמנעה מלצאת מביתה במשך 18 חודשים ואף שכרה שומרים חמושים כדי שישגיחו על מקום מגוריה.
סנגוריו של קסידי טענו כי בפלטפורמה ציבורית דוגמת טוויטר, אפילו ביטויים פוגעניים או כאלה שעשויים לגרום למצוקה רגשית מוגנים על ידי התיקון הראשון לחוקת ארה"ב המגן על חופש הביטוי. יוג'ין וולוקה, פרופסור למשפטים באוניברסיטת קליפורניה, הציע אנלוגיה מעניינת למקרה: מדובר בהבדל שבין שיחות טלפון מטרידות ובין התבטאויות מטרידות מעל במת נואמים ברחוב צדדי.
הארגון Electronic Frontier Foundation, הפועל למען פרטיות וחופש ביטוי באינטרנט, יצא להגנתו של הנאשם בשם חופש הביטוי. "על אף שלא כל התבטאות מוגנת על ידי התיקון הראשון לחוקה, הרעיון שבתי המשפט צריכים לפקח אחר כל מילת הסתה באינטרנט לא רק מצננת את חופש הביטוי אלא גם מנוגדת לעשורים בהם תורת המשפט נסמכה על התיקון הראשון לחוקה", מסר הארגון.
שאנלון וו, תובעת פדרלית לשעבר ועורכת דינה של זאולי, השוותה בין ציוצי הטוויטר ובין "פתקים שנכתבו בכתב יד". לטענתה, בכל פעם שזאולי חסמה את ההודעות, היא החלה לקבל הודעות מטרידות מחשבון טוויטר אחר. "היא הרגישה שהיא מותקפת ללא הרף ונמצאת תחת מעקב של אנשים אנונימיים. ההתקפות נמשכו בין אם היא הייתה מחוברת או לא", אמרה וו ל"ניו יורק טיימס".
לאחר שהוגש כתב התביעה, חשף טוויטר את כתובת המחשב של המשתמש שפרסם את ציוצי הטוויטר. כתוצאה מכך, איתרו הרשויות את קסידי בביתו שבדרום קליפורניה. מדובר באחת מני דוגמאות רבות בהן הרשתות החברתיות משתפות פעולה עם גורמים ממשלתיים וחושפות מידע של משתמשיהן.
"הטכנולוגיה יוצרת דרכים חדשות בהן אנשים מתקשרים אחד עם השני", אמר אריק גולדמן, מרצה למשפטים באוניברסיטת סנטה קלרה שבקליפורניה. "אנחנו צריכים להבין האם ניתן ליישם חוקים ישנים על צורות התקשורת החדשות".