יום האשה הבינלאומי שצוין השבוע היה הזדמנות מצוינת גם עבור מדורי הספורט להקדיש כמה שורות למגזר הנידח. ספורט הנשים בארץ מתנהל, רובו ככולו, במחתרת, ונחשף רק כשמדובר בסופר-וומן כמו שחר פאר, או כשצצה איזו יפהפייה נוכרייה בשטח, עם מחבט טניס או בלעדיו. או, כאמור, במסגרת אירועי יום האשה הבינלאומי, שנועדו להזכיר לנו שמאחורי האם, הרעיה, המבשלת והמנקה מסתתרים גם צדדים אחרים. חטאו של האירוע הוא בהנצחה של נשים כמיעוט שולי ומקופח, שראוי ליום אחד של חסד בשנה, אף ששיעור הנשים באוכלוסייה העולמית הוא יותר מ-50%. ועדיין, דומה שאיש, בוודאי לא עיתון, אינו מפספס את ההזדמנות לנפנף בעלה התאנה הטקסי הזה כאות וסימן לנאורות.

יש מדורי ספורט המשתמשים בנשים כמקדמות רייטינג בלי קשר לספורט. התופעה נפוצה במיוחד ב-ONE, שמנוהל, להזכיר, על-ידי אשה. ONE, מהאתרים היותר שוביניסטיים בשטח, מתקשט תדיר בדוגמניות וכוכבות בידור, שירות מיוחד למזילי הריר. להצדקת הופעתן באתר ספורט, הן מוצגות כ"חולות" על הצהובים או האדומים, למרות שאם תשאל אותן מי הכוכב הנערץ עליהן, רובן יענו בלי היסוס "ליאונרדו די-קפריו".

גם באתר ערוץ הספורט בולטת בשנה האחרונה מגמה של צילומי נשים בביקיני, כשבמקרים רבים אין להן קשר לנושא שלכבודו התכנסנו. ומה עם ספורט נשים? לפני כשנה החלו בערוץ הספורט בקמפיין נשים נרחב, כחלק מהמאמץ ליצור שדולה שתסייע להמשך קיומו של ערוץ חמש פלוס לייב, שהרגולטור איים לחנוק. בינתיים הוסרה סכנת הכליה, והנשים בערוץ הספורט חזרו לדשדש. אורנה אוסטפלד, מאמנת קבוצת הכדורסל רמת-השרון, התלוננה השבוע ב"הארץ" על ערוץ הספורט: "לא ייתכן שישדרו משחק נשים, אבל לא יקדמו אותו בפרומו אחד, בעוד שבמשך השבוע מטרטרים אותנו בפרומואים למכבי תל-אביב ולירושלים" (גברים, מן הסתם).

בספורט "מעריב" משתדלים בדרך כלל לתת לאשה מקום של כבוד, כך ששם הרגישו השבוע פטורים מלהפריש מעשר לרגל יום האשה. ב"ידיעות אחרונות", שם מורגשת מגמת שיפור קלה בחודשים האחרונים ביחס לספורט נשי, הקדישו את כפולת האמצע לשלוש כדורסלניות זרות המשחקות בארץ. ב"ידיעות" הרגישו צורך להסביר לקורא הממוצע שלהם, שבוודאי נדהם מהחוצפה לבזבז שני עמודים על בחורות שקולעות לסל, שזה לכבוד יום האשה הבינלאומי. אנחת רווחה כללית נשמעה בשטח.

ספורט "הארץ" הלך בגדול על האירוע העולמי, והקדיש את רוב המדור לנשים, תחת הכותרת המשעשעת "לא, את". עוזי דן סקר בכתבה הראשית את התקדמות הספורט הנשי בעולם, תוך הדגשה שלעומתו הנשים בארץ מקופחות. הסיום של כותרת המשנה היכה על חטא: "ספורט 'הארץ' מנצל את יום האשה הבינלאומי לחשבון נפש. יצאנו גברים?". עוד במדור באותו יום: קידום של גמר גביע המדינה לנשים בכדורסל, כתבה על שתי רוכבות אופניים וטור פרשנות של כדורסלנית עבר על מחזור ליגת-העל בגברים, ששוחק ערב קודם.

שחקניות רמת-השרון במעמד קבלת גביע המדינה. 9.3.10 (צילום: יוסף אבי יאיר. לחצו להגדלה)

שחקניות רמת-השרון במעמד קבלת גביע המדינה. 9.3.10 (צילום: יוסף אבי יאיר. לחצו להגדלה)

למחרת הוכיח ספורט "הארץ" כי לא דיבר מהשפה ולחוץ: בעוד שאר מדורי הספורט עסקו בתיקו המפתיע של הפועל תל-אביב בכדורגל, ב"הארץ" לא התביישו להקדיש את השער לנצחונה של קבוצת הנשים של רמת-השרון בגביע המדינה. שער גדול, מכובד, מכל הלב.

מדובר בבחירה מעניינת. ספורט נשים אינו תחום שמביא רייטינג. "הארץ" של השנתיים האחרונות מנסה לרדת מהאולימפוס של "עיתון לאנשים חושבים" ולהגיע לחתך אוכלוסייה רחב יותר. במסגרת האג'נדה החדשה, קודמו לא פעם ידיעות רכילות ובידור לעמוד הראשון. אף אחד לא היה בא בטענות למדור הספורט אם היה מפרסם בשער את סיפור שער השוויון של הפועל פתח-תקווה, שהובקע ערב קודם מול הפועל תל-אביב. כך עשו ב"ידיעות", ב"מעריב" וב"ישראל היום". כמעט אפשר לומר שספורט "הארץ" חותר תחת האג'נדה של "הארץ", וזה כשלעצמו היפוך עניינים מרנין: דווקא בתחום סיקור שנחשב "עממי" ופופוליסטי במיוחד, יוצאת תנועת התנגדות לטקטיקת יישור הקווים עם הצהובונים.

סיקור ספורט נשים נקלע תדיר לקונפליקט הנצחי שעולם התקשורת מתחבט בו: בין המעניין לבין החשוב. ספורטאיות במגרש לא נופלות על הנישה "מעניין". מספר האוהדים וצרכני תקשורת הספורט הגברי גדול פי כמה וכמה ממספר אוהדי הספורט הנשי. לכן, הבחירה של ספורט "הארץ" בזכייה של בנות רמת-השרון לא רק נותנת כבוד למגזר המקופח, היא גם, ואולי בעיקר, נועדה להחמיא לקוראים. כשהם מחזיקים ביד עיתון שנותן ביטוי לדבר החשוב, הם מרגישים חשובים (וחושבים) יחד איתו.

יש עיתונים שמוכרים רייטינג ויש שמוכרים תדמית. בספורט "הארץ" הולכים בכיוון שמנוגד גם לנעשה במערכת ברחוב שוקן: מפופוליזם לאליטיזם. הנשכרות העיקריות מהמהלך הזה הן הנשים, שבמקרה של "הארץ" לא צריכות את החגיגות השנתיות הבינלאומיות כדי לזכות להתייחסות עניינית.

2 קטנות

דרוש שוער. מעניין להיכנס לראש של מקבלי ההחלטות בספורט "מעריב", ולהבין מדוע ביום רביעי הסיפור המרכזי בשער הוקדש לעלייה הצפויה והבנאלית של ארסנל לרבע גמר ליגת האלופות, בעוד שלמחרת קיבלה סנסציה ענקית מאותו מפעל, האסון הספורטיבי שנחת על ריאל מדריד, שהודחה מהמשך המשחקים, הפניה חיוורת ולא מורגשת. השער הוקדש לדשדוש מעייף במלחמת הכוחות במכבי תל-אביב בכדורגל. טעות קשה בשיקול הדעת.

ואיזה מסכנים הקוונים. דני נוימן ועמית הורסקי קבעו בשידור הישיר בערוץ הראשון שהשער של הפועל תל-אביב נכבש מנבדל, והחלו לפנטז על עריפת ראשו של הקוון באיגוד השופטים. וכך התגלגלו העניינים שהובילו את נוימן והורסקי לקבוע שהיתה טעות שיפוט:

1. נוימן קובע שכובש השער, דה-סילבה, היה בנבדל. 2. צפייה בהילוכים החוזרים. 3. הורסקי קובע שגם דה-סילבה וגם ויקטור מרעי היו בנבדל. "נבדל כפול", הוא פוסק. 4. הבמאי מגיש להם שוב הילוך חוזר. 5. נוימן מחליט שקשה מאוד לקבוע. 6. עוד הילוך חוזר. 7. נוימן קובע שלא, דה- סילבה היה בנבדל, אלא מרעי.

סיכום: חמישה הילוכים חוזרים, שלוש החלטות שונות ובערך חמש דקות, כדי להגיע לאיזושהי החלטה שקוון אחד במגרש צריך לקבל בשבריר של שנייה. ובכל זאת, לא התביישו לגזור את דינו.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il