הכותרות הראשיות נעות הבוקר בין דיווח על הפיגוע הכושל למחצה במעבר כרם-שלום ובין המסרים של נשיא סוריה על מגעים בין ירושלים לדמשק; בין קריאות מלחמה לתחזיות שלום. ההחלטה להדגיש עניין כזה או אחר נובעת מהקו האידיאולוגי של כל עיתון, מקרבתו לראש הממשלה, ומהעובדה שנשיא סוריה התייחס בנאומו באופן ספציפי לפרסום של עיתון ישראל אחד, "ידיעות אחרונות".
כתף-אל-כתף
התקיף מכולם הוא "ישראל היום", שכותרתו הראשית שאובה מציטוט של "קצין בכיר": "צה"ל חייב לתקוף בעזה" [לילך שובל]. הכפולה הפותחת מוקדשת לפיגוע, והפרשן הבטחוני הטרי של העיתון, יואב לימור, קובע כי "מעולם לא יזם חמאס, או ארגון פלסטיני אחר, פיגוע כל-כך אלים, מסוכן וקטלני". הפתרון, לדבריו, הוא לעקור את ההנחה של ראשי החמאס, שלפיה ישראל אינה רוצה להתגלגל למבצע גדול בעזה ותבליג גם על מגה-פיגועים. "צריך לפעול בחוכמה, לא בטירוף, אבל בצורה נחושה וברורה", כותב לימור, אך לא מציין מה בדיוק יש לעשות.
לעומת זאת עורך העיתון, עמוס רגב, יודע בדיוק מה הפתרון למצב. בטור פרשנות בטחוני משלו הוא קובע כי "על ישראל להסיר עתה את המגבלות שהטילה על עצמה. יש להגדיר לצה"ל יעד של חיסול החמאס, ולממש את היעד בצורה האחת שמתאימה לצד החזק: מתקפה קרקעית רבת-עוצמה, כתף-אל-כתף, שתאפשר להרוג כמה שיותר מחבלים, ולהשמיד את כל המאגרים של רקטות וחומרי נפץ".
אפשר רק לקוות כי אם וכאשר יתגלגל מבצע שכזה גם "ישראל היום" יהיה שם, כתף-אל-כתף עם הלוחמים, כדי להביא לכולנו את הדיווחים המעודכנים ביותר.
מצעד חמאס במחנה בלאטה, אתמול (צילום: פלאש 90)
בידיעה על נאום נשיא סוריה [דניאל סיריוטי] מודגש ב"ישראל היום" המסר המיליטנטי של אסד ("רק עימות עם הכובש האכזר יסלול את הדרך לשלום"), ואילו ההתייחסות להצהרה של אולמרט בראיון ל"ידיעות אחרונות" על כך שישראל וסוריה מחליפות מסרים (או כלשון העיתון, ההתייחסות "לדבריו של ראש הממשלה אולמרט בראיונות החג בכלי התקשורת בארץ") מובאת בצנעה.
ב"הארץ" הכותרת הראשית שייכת אף היא לפיגועים במעבר כרם-שלום, אך זו באה מזווית הומניטרית: "בעקבות הפיגועים במעברים: מעבר הסחורות לעזה יצומצם" [עמוס הראל, יובל אזולאי ופאדי עיאדאת]. לפי הידיעה, "ישראל תצמצם עוד יותר את מעבר הסחורות לרצועת עזה", אך "תשאיר 'רף פתיחה מינימלי' במעברים ותימנע לפי שעה מסגירתם המוחלטת, כדי לעמוד בדרישות הקהילה הבינלאומית ולמנוע את החרפת המשבר הכלכלי ברצועה".
עוד נכתב בידיעה כי "ישראל אינה מתכוונת לפתוח במבצע צבאי נרחב ברצועה בשבועות הקרובים. זאת, בשל הרצון שלא לשבש את אירועי יום העצמאות וחגיגות ה-60 למדינה". לא ברור איזה מרכיב בדיוק במבצע צבאי נרחב בעזה עלול לשבש את אירועי יום העצמאות, שגם כך מבוססים על אתוס של נכונות חיילים להקריב את נפשם למען המדינה. מכל מקום, נראה כי אפשר לצפות לחיזוק האתוס מיד לאחר תום החגיגות.
המסרים של אסד נדחקים בעיתון לידיעה קטנה המופיעה בעמ' 10 ונכתבה על-ידי איי.פי. בידיעה עצמה ניתן קרדיט ל"ידיעות אחרונות" על הפרסום הראשון של המגעים.
ב"מעריב" הכותרת הראשית היא "מלחמת המעברים", אך כותרת הגג האופטימית מוקדשת לאישור של אסד את דבר המסרים בין דמשק לירושלים. הכפולה הפותחת מוקדשת לפיגוע במעבר כרם-שלום, ובעמ' 5 מדווח ג'קי חוגי על נאומו של אסד. בידיעה של חוגי הכותרת הראשית מתמקדת דווקא בחלק המיליטנטי של נאום אסד, ואילו אישור המגעים מופיע ככותרת משנה. בגוף הטקסט נכתב כי "בנאומו השיב אסד לדבריו של ראש הממשלה לתקשורת בראיונות החג, בהם גילה אהוד אולמרט על קיומם של מגעים עקיפים עם הסורים".
ב"ידיעות אחרונות" הסדר מתהפך. כותרת הגג מוקדשת לפיגוע ("הקצין שמנע פיגוע ענק"), ואילו הכותרת הראשית היא "אסד מאשר: מנהל מגעים עם אולמרט". כותרת המשנה לראשית רומזת לאופן שבו נקבע סולם העדיפויות של העיתון: "בעקבות הראיון עם רה"מ ב'ידיעות אחרונות': נשיא סוריה מודה בקיומו של ערוץ חשאי".
סמדר פרי מביאה את הפולו-אפ של נשיא סוריה לסיפור של "ידיעות אחרונות" בעמ' 5. מובן שהכותרת עוסקת בכך שלדברי אסד, "סוריה וישראל מחליפות ביניהן מסרים באמצעות מתווכים", ואילו הציטוט האחר מאותו הנאום, על כך ש"הדרך לשלום עוברת בהתנגדות אקטיבית נגד הכובש", מופיע רק בכותרת המשנה. למי ששכח, או אינו מאמין כי אכן הדבר נכתב בעיתון, מצורף צילום של כותרת "ידיעות אחרונות" מיום חמישי האחרון.
יחד עם זאת, שתי הכפולות הראשונות ב"ידיעות אחרונות" מוקדשות לפיגוע בכרם-שלום. אלכס פישמן מצטרף לקו התקיף וקובע בטור פרשנות התופס את עמ' 2 כולו: "אי-אפשר יותר לברוח מקבלת ההחלטה הקשה: לשנות את אופן הפעילות הצבאית ברצועת עזה". לדברי פישמן, "שינוי אופן הפעילות אין פירושו בהכרח כיבוש כל הרצועה מחדש [...] קשת הפעולות האפשריות רחבה הרבה יותר מכפי שנדמה: החל בהשתלטות על אזורי מפתח ברצועה לאורך זמן, דרך חיסולים ממוקדים של ההנהגה, ועד פגיעה בכל מחנות האימונים של החמאס ברצועה ללא יוצא מן הכלל [...] הפיגועים לא ייפסקו אם צה"ל לא יפעל ויגבה מחיר גבוה על כל קסאם".
יובל קרני מביא בעמ' 4 מדברי שר התחבורה שאול מופז: "אנחנו חייבים לעבור משלב של הדיפה ומגננה להתקפה נגד הטרור וחמאס [...] אם נפעל באופן נחוש, אני מאמין שניצור הרתעה".
שר התחבורה שאול מופז (צילום: פלאש 90)
מוולווטים
ב"ישראל היום" הפך ניתוח ראיונות החג שהעניק ראש הממשלה לידיעה חדשותית, שאף זכתה להפניה בשער. תחת הכותרת "אולמרט התראיין, אך שמר על זכות השתיקה" כותב שלמה צזנה: "בדיקת 'ישראל היום' [את שורת ראיונות החג של ראש הממשלה] העלתה כי כל התשובות של אולמרט נמסרו מפיו באותה הגרסה בהזדמנויות שונות בעבר".
צזנה בחן את הראיונות הטלוויזיוניים ואת אלה שהעניק ראש הממשלה ל"שלושת העיתונים היומיים שמופיעים גם בסופי שבוע". בתרגום לעברית הכוונה היא ל"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ", להבדיל מהעיתון היומי שאינו מופיע גם בסופי שבוע, "ישראל היום". הוא אף מציין שאולמרט הזכיר במהלך הראיונות דברים שאמר בעבר ל"ידיעות אחרונות" וערוץ 2, כלי תקשורת "שנחשבים במערכת הפוליטית כמפרגנים לו".
לאחר תלונות על ההתחמקויות של ראש הממשלה ממתן תשובות ברורות, כותב צזנה: "נראה שההתייחסות המדויקת ביותר לדברים נכתבה במדור הסאטירי 'אפעס' ב'ידיעות אחרונות', כמה עמודים אחרי הראיון עם אולמרט, כשתחת תמונתו נכתב: 'יש לי תשובות מוכנות לכל ארבע הקושיות'". בסיום הידיעה החדשותית נכתב כי "ראש הממשלה דחה בקשות לקיום ראיון [...] מצד 'ישראל היום', בנימוק של 'העדר זמן'".
הידיעה של צזנה מלווה בשני מאמרי דעה, כך שלמעשה העמוד כולו הופך לעמוד של ביקורת התקשורת. גונן גינת משווה בין הראיונות ומדגים כיצד אותם מסרים מוכנים מראש דוקלמו בכל פעם מחדש. על הכותרת שנלוותה לראיון עם נחום ברנע ושמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות", "ביבי, של נעליך", כותב גינת כי "זו הפעם הראשונה שעיתון יומי מתייחס לראש ממשלה כאילו היה משה רבנו, ולשכתו – אדמת קודש. מצד שני, לא מגיעה לאולמרט תמורה על פרס ישראל שנתן לברנע?". בטור דעה נוסף המופיע בעמוד כותב דן מרגלית פחות על הראיונות עצמם ויותר על הקשר בין אולמרט לפרידמן, כפי שזה עלה מראיונות החג.
גם מאמר המערכת של "הארץ" מתייחס לנושא, תחת הכותרת "ראיונות חלולים". "סדרת הראיונות לחג עם ראש הממשלה היתה דלה במידע ומרובה בהבטחות, שבינתיים אין להן כל ביסוס", נפתח המאמר, המנתח את תוכן תשובותיו של ראש הממשלה. "במלאת שישים למדינת ישראל, אולי הגיע הזמן שהעיתונות תחליט על תום עידן הראיונות החגיגיים עם ראש הממשלה. במלחמת לבנון התברר כי יחסי-ציבור ודוברות מתוגברת אינם תחליף לעיתונאות. [...] עיתונות מלאכותית אינה משרתת לא את הציבור ולא את העיתונות. בראיון לחג הפסח בעיתונות ובטלוויזיה, הכין ראש הממשלה מראש את תשובותיו והדגיש מסרים שנועדו לטעת תחושה של ביטחון ומורל גבוה בשולחן החג".
אגב, ב"הארץ" התפרסם ביום שישי האחרון ראיון ענק לחג עם ראש הממשלה, שקיימו יוסי ורטר והעורך היוצא של העיתון דוד לנדאו.
משפחות החטופים עורכים סדר ברחוב הסמוך לבית ראש הממשלה בירושלים (צילום: פלאש 90)
היה או לא היה סקופ?
דימיטרי פרוקופייב, כתב "ידיעות אחרונות" במוסקבה, מדווח במדור החוץ של העיתון כי "נסגר עיתון שחשף 'רומן' של פוטין". לפי הדיווח, בסוף השנה שעברה הקים המולטי-מיליונר אלכסנדר לבדב צהובון מוסקבאי בשם "מוסקובסקי קורספונדנט" במטרה "להשחיר את פניו של ראש העירייה". רשתות ההפצה בעיר מיאנו להפיץ את הצהובון, "כדי לא להסתבך עם העירייה", ולכן העיתון התפרסם רק באינטרנט.
לדברי פרוקופייב, העיתון חשף כי פוטין עומד להתגרש מאשתו כדי להתחתן עם מתעמלת בת 24, אך הסקופ היה "שגוי". "הסיפור מלכתחילה לא נשמע אמין", הוא כותב, ומסביר כי נישואים לילידת אוזבקיסטן הצעירה ממנו ב-32 שנה היו פוגעים קשות בדימוי הציבורי של פוטין. לאחר הפרסום התפטר העורך הראשי מתפקידו, והעיתון נסגר בשל מה שדוברו של לבדב כינה "סיבות כלכליות".
עם זאת, לפי הדיווח המתורגם מה"ניו-יורק טיימס", המופיע ב"הארץ", אין כל ודאות כי הסיפור שחשף העיתון המוסקבאי אכן היה "שגוי". לפי הכתוב שם, סגן עורך העיתון אמר שצוות העיתון "עומד מאחורי הכתבה" וכי "היה בידנו מידע ודיווחנו עליו", אך בעלי העיתון הגיע למסקנה כי "הכתבה אינה נכונה".
ואילו אלי ברדנשטיין כותב ב"מעריב" כי "העיתון הודה שאין ברשותו ראיות עובדתיות לידיעה [...] וציין שקיבל את הידיעה מאחד המועמדים לארגן את מסיבת החתונה [של פוטין]". ברדנשטיין מוסיף כי "חלק מהפרשנים ברוסיה מבינים את החלטת המו"ל לסגור את העיתון כחלק מהלחץ המתמשך על אמצעי התקשורת מצד הקרמלין בשמונה שנות שלטונו של פוטין, במהלכן עברו מרבית אמצעי התקשורת המובילים לבעלות הקרמלין או לידי תומכיו".
המתעמלת האוזבקית אלינה קבאוונה על שער "FHM"
עוד בעיתונים
ב"מעריב" מביא אמיר בוחבוט את תגובתם של חיילי הטנק שהפגיזו למוות את צלם סוכנות הידיעות רויטרס להאשמות כי ידעו שמדובר בעיתונאי לא חמוש. בוחבוט מביא ציטוט מהתחקיר הראשוני של צה"ל שנערך בעקבות האירוע: "לא ראינו שום סימן של טי.וי על הג'יפ [...] ראינו רכב שעוצר במהירות, ממנו ירד אדם לבוש בווסט שנראה כאילו יש עליו מחסניות של רובה. תוך שניות ספורות הוא הרכב [כך] חצובה והניח על זה משהו שנראה כמו טיל נ"ט. בגלל הסימנים המחשידים ירינו לעברו. מבחינתנו התקיימו באירוע הזה כל הסימנים המחשידים לכך שמדובר במחבל ולא בעיתונאי".
בוחבוט מציין כי בסוף השבוע גברה הביקורת על צה"ל בעקבות מותם של שני הנערים שנפצעו אף הם מפגז הפלאשט (פגז המכיל אלפי חיצי מתכת קטנים וחוקיות שימושו שנויה במחלוקת) שירה צוות הטנק על העיתונאי, אך לא כותב נערים אלא "פלסטינים", ולא פגז פלאשט אלא "פגז".
ב"הארץ" מדווח מירון רפופורט על תוצאותיו של מאבק מקצועי חלוצי בקרב פועלי השטחים הכבושים. לפי הכתבה, עובדים פלסטינים של מפעל עיבוד האבן אבן-בר, המשתכרים בין שמונה ל-12 שקל לשעה במשמרת הלילה, שאורכה למעלה מ-15 שעות, התארגנו בוועד ודרשו לקבל זכויות סוציאליות. בתגובה לכך מנהל המפעל, יגאל זקן, ובעל המפעל, איל יונה (אחיו של בועז יונה, הבעלים של חברת חפציבה), שללו את היתרי העבודה מהפועלים ואלה אינם רשאים עוד לעבור במחסומים כדי להגיע למפעל.
כתבה יוצאת דופן במוסף "24 שעות" – יונתן גור על גורל תושבי הכפר הבדואי דהנייה, משתפי-פעולה עם ישראל, שפונו מרצועת עזה בעת הנסיגה הישראלית. לפי הכתבה, גם שלוש שנים לאחר הפינוי התושבים עדיין שוכנים בצלע הר שעליו פרקו משאיות צה"ל את רכושם, וכי הם עדיין מחזיקים בתעודות תושב זמניות ולא בתעודות זהות כחולות.
חרדים ועניינים אחרים
שחר אילן מתייחס ב"הארץ" לדבריו של נשיא המדינה שמעון פרס, שאמר כי "על הציבור החילוני להפסיק לזלזל בציבור החרדי". "לבקש מהחילונים להפסיק לזלזל בחרדים זה קצת כמו לבקש מנשים מוכות להפגין סובלנות כלפי הבעל התוקפן", כותב אילן, שמזכיר את הביטויים הקשים בעיתונות החרדית כלפי כל דבר שאינו חרדי. ועוד על חרדים: ב"מעריב" מדווחת דורית גבאי על "פסק דין נדיר" שלפיו "שופט דתי חייב תלמיד ישיבה מבני-ברק לצאת לעבוד כדי שיוכל לפרנס את ילדיו": "האברך שהתגרש טען שהוא לומד כל היום בישיבה, אבל השופט החליט: 'גם אם האב הוא תלמיד ישיבה - אין לפטור אותו מתשלום מזונות לילדיו'". עוד באותו עמוד ב"מעריב", דיווח של רוני מלול על עימותים מילוליים בין חרדים לחילונים בירושלים על רקע מכירת מאכלי חמץ במסעדות המרכז העיר. "ברחוב החרדי יש האומרים כי זוהי רק הפגנה ראשונה לקראת אלו המתוכננות בחול המועד".
חרדים נאספו מול מסעדות בירושלים ביום שישי האחרון (צילום: פלאש 90)
סטף ורטהיימר קורא ב"הארץ" להקים "מינהל חינוך" שירכז את כל נושאי החינוך ויקשר בין הגורמים הפועלים בעניין.
כל העיתונים מסקרים על השער את מותו של ניסן נתיב, שהיה אמור לקבל את פרס ישראל ביום העצמאות, על "תרומתו רבת המשמעות בחינוך של דור יוצרים ושחקנים המאיישים את במות התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה של ישראל" (כך ציפי שוחט ב"הארץ"). נתיב, בן 86, נמצא אתמול מת בדירתו, כנראה כתוצאה מדום לב.
"הארץ" מביא על השער דיווח של אסף אוני, "שליח 'הארץ' להודו" - כתבה שנייה בסדרה "הודו והגלובליזציה". אוני כותב הפעם על תוכנית ממשלתית להרוס את שכונת דהראווי שבמומביי (בומביי), "אחת משכונות העוני הגדולות באסיה", ולבנות על שטחה רבי-קומות. "עם צמיחתה של הודו, גם ערים משתנות. מה שהיו פעם שכונות עוני של מהגרי עבודה בפאתי הערים - בהן שלטו ארגוני פשע, החשמל והמים נגנבו בדרכים יצירתיות מהעירייה והמבנים הלא חוקיים נערמו אחד על גבי השני - הפכו בשנים האחרונות לפוטנציאל יוקרתי לנדל"ן".
ב"הארץ" מדווח רן רזניק על דו"ח של משרד הבריאות, המגלה "ליקויים חמורים בחדרי הניתוח בהדסה עין-כרם [...] טיפול לא תקין בציוד מזוהם ותנאים ירודים בשיקום החולים". עוד ב"הארץ" ידיעה מה"ניו-יורק טיימס", שלפיה "קבוצת הפרמצבטיקה הרב-לאומית מרק כתבה בעצמה מחקרים על תרופות שלה, ורק אחר-כך החתימה עליהם חוקרים חיצוניים בעלי שם".
חדשות תקשורת
ב"כלכליסט" מתפרסמת ידיעה [סוכנויות הידיעות ואמיר טייג] כי חיים סבן מתעניין ברכישת אחזקותיו של רופרט מרדוק ברשת ITV, בעקבות דיווח של "סנדיי טלגרף".
ועוד בעיתון - עירית יוסילביץ' מסקרת את המירוץ הנסחב זה למעלה משנה לבחירת מנכ"ל קבוע לחברת החדשות של ערוץ 2. לפי הכתבה, גם בפגישה הצפויה ב-9 במאי עלולה הסוגיה שלא להגיע לידי הכרעה, וזאת מפני שעם המעבר לפעילות של שתי זכייניות בערוץ במקום שלוש, נוצר מצב שבו חילוקי דעות בין הזכייניות יוצרים מבוי סתום.
בעבר, כשהיו שלוש זכייניות, היה אפשר לקבל החלטות גם בניגוד לדעת אחת מהן. המעבר לשתי זכייניות לא לווה בשינוי חוק הרשות השנייה באופן שיעניק לרגולטור את הכוח לכפות הכרעה. הרשות השנייה יכולה רק לקנוס את הזכייניות, ולפי הכתבה ייתכן שהרשות השנייה אכן תקנוס את הזכייניות ב-60 אלף שקל מדי יום בגין הפרת תנאי שידור.
יוסילביץ' מדווחת גם כי דירקטוריון חדשות 10 עתיד לאשר את מינויו של ראודור בנזימן למנכ"ל הקבוע של החברה, מיד לאחר פסח.
יעל ולצר כותבת ב"דה-מרקר" על מינוי ניצן חן ליו"ר מועצת הכבלים והלוויין. הכותרת לידיעה היא ציטוט מפי "מקור בענף": "ההרגשה היא שהמכרז היה תפור מראש". בידיעה עצמה מפרט המקור: "[חן] נחשב עיתונאי ועורך מקצוען, אך הוא חסר ניסיון בטלוויזיה רב-ערוצית וחסר ידע ברגולציה, וכרגע חסר השכלה משפטית. ההרגשה היא שהמכרז היה תפור מראש, ושחן נבחר בשל קרבתו הידועה לש"ס ולאטיאס".
לעומת זאת, "מקורב לחן" אומר כי "הוא אמנם חובש כיפה וגוון עורו שזוף, אבל מי שבאמת מכיר את ניצן יודע שהוא רחוק מש"ס כרחוק מזרח ממערב. השנה הוא עומד לסיים את לימודי המשפטים שלו ויתמחה בנושא הרגולציה".