ב-2 בדצמבר 2009 געשו אמצעי התקשורת כשירמי אולמרט, אחיו של ראש הממשלה לשעבר, המכהן בתפקידים רשמיים באיגוד הכדורסל, הלם בפניו של עמר בנוביץ', כתב ערוץ הספורט. התצלומים של בנוביץ' השרוע מעולף על רצפת אולם הכדורסל נחרתו בזיכרון, והמצקצקים חגגו.
למחרת שיחזר בנוביץ' את האירוע ב-ynet: "בסוף המשחק הוא [אולמרט] בא אלי ואמר לי, 'אני רוצה לדבר איתך בצד'. אמרתי לו שאני לא מדבר איתו בצד, ושאם הוא רוצה אז שיבוא עכשיו וידבר. ואז הוא התחיל בשטף של קללות שאני לא אחזור עליהן [...] הסתובבתי והלכתי, ורואים את זה במצלמות של הטלוויזיה. הוא המשיך לקלל אותי, עד שהגיע לקללה על אמא שלי. אמרתי לו, 'אתה לא תקלל את אמא שלי', קיללתי אותו בחזרה וחטפתי ממנו בתגובה אגרוף בלחי השמאלית. מהעוצמה של המכה נפלתי אחורה וקיבלתי מכה בחלק האחורי של הראש [...] מעולם לא נגעתי בבן-אדם, לא הרבצתי ולא איימתי. העובדה המאוד פשוטה היא שבן-אדם אחד קיבל אגרוף ואחד נתן, ועם המציאות הזאת אנחנו צריכים כולנו להתמודד".
בנוביץ' גם הביע דאגה מהאופן שבו יגיבו ילדיו הקטנים למראה אביהם השרוע מעולף: "אתה לא רוצה להסביר לילד בן שבע מה קרה לאבא ולמה הוא שוכב על הרצפה. אנחנו מלמדים את הילדים שלנו שלא להשתמש באלימות. זה משהו שאני לא יודע לעשות".
(צילום מסך)
המצלמה לא קלטה את הרגע שבו הלם אולמרט בעיתונאי, אבל בכתב התביעה שהוגש בשבוע שעבר נגד אולמרט נשמעו חילופי הדברים המדויקים בין השניים שניות לפני התקיפה. הנה התמליל:
בנוביץ': "תוריד את היד שלך ממני, מטומטם".
אולמרט: "תקשיב טוב, תקשיב טוב. אתה יודע יפה מאוד" [...]
בנוביץ': "שמוק אתה תקרא" [...]
אולמרט: "שההודעה הזאת" [...]
בנוביץ': "זאת ההודעה היחידה שהגיעה" [...]
אולמרט: "סליחה סליחה".
בנוביץ': "סליחה, אתה לא תקרא לי שמוק, יא חתיכת אפס. יא חתיכת אפס! אתה לא תקרא לי שמוק. מי אתה בכלל? יא חתיכת מזדיין בתחת, אתה עוד לא פגשת" [...]
ההקלטה הזו מעמידה באור אחר לגמרי את גרסתו של בנוביץ' לאירועים. אולמרט לא נשמע מקלל את אמו של העיתונאי, והקללה היחידה שהוא משמיע ושגם שהרתיחה את בנוביץ' היתה "שמוק". בנוביץ', המעיד על עצמו כי מעולם לא פגע באיש, מאבד את עשתונותיו למשמע הקללה ופורץ בשטף קללות משלו, שלצדן, יש להודות, המלה "שמוק" מחווירה בביישנות. לפי עדותו של אולמרט, בנוביץ' המתלהט התקרב אליו באופן מאיים והוא, אולמרט, בתגובה אינסטינקטיבית של מי שעוד רגע יותקף, שלח יד לפרצופו של בנוביץ', וההמשך יתברר במשפט.
בימים שבהם המלה "עיתונאי" מקפיצה צדקנים משני צדי המתרס, כשמחנה אחד תובע "ערפו את ראשו" ומחנה אחר סבור שיש להעניק לאותו עיתונאי ממש את פרס סוקולוב, אפשר להיעזר בפרשת אולמרט-בנוביץ' כדי לחזור לפרופורציות: לא כדאי לחרוץ דין ולקבע "תמונת מציאות" לפני ששומעים את הצדדים, העובדות והפרטים הקטנים. אם כשנודעה פרשת אולמרט-בנוביץ' נדמה היה שמדובר בעיתונאי עדין נפש, שכבוד אמו קדוש בעיניו וחינוך ילדיו הקטנים נר לרגליו, שנפל קורבן לעסקן בריון שמעדיף לסגור עניינים באגרוף – עכשיו מתברר שהתמונה מורכבת יותר.
מאחורי בעלי התפקידים שהפכו, מתוקף השערורייה התורנית וכנהוג במקומותינו, למייצגי הגילדה שלהם (עיתונאים חפים מזדון נגד עסקנים חמי מזג, או להפך), עומדים לפני הכל שני בני-אדם, על חולשותיהם ועל האמת הסובייקטיבית והחלקית שלהם. מאחורי "האירוע השערורייתי", שבו "בן-אדם אחד קיבל אגרוף ואחד נתן", מסתתרת מציאות מורכבת יותר, שצבעיה אמנם מכוערים כשהיו, אבל הם רחוקים מאוד מהשחור-לבן שהתקשורת מיהרה לקשט אותה בהם. ועם המציאות הזאת, כמו שאמר בנוביץ', אנחנו כולנו צריכים להתמודד.
3 קטנות
צל"ש לתחקיר. ספורט "ידיעות אחרונות" הפיק ביום חמישי שעבר תחקיר טוב מאוד, מאת יאנה פבזנר, על התנהלות עמותת הטניס של הפועל תל-אביב. אף שמדובר בסיפור עם חומרים קצת מסובכים עבור הקורא הממוצע של העיתון, התחקיר קישט את כל השער ופתח את שלושת העמודים הראשונים. סיבה לגאווה לכל מדור ספורט שמכבד את עצמו.
אני ראשון. אתר ערוץ הספורט שבר את החגיגיות של יום העצמאות בסקופ: "פרסום ראשון – קשטן על סף סיכום בבני-יהודה". למחרת מיהרו בעיתון של המדינה לתבוע את עלבונם: "כפי שפורסם בלעדית ב'ידיעות אחרונות' – המאמן הלאומי בדרך לשכונה". נשאר לראות אם הפרסום יתממש ואם היה טעם במלחמה בין שני מדורי הספורט הללו על זכות הראשונים. מיותר לציין שאם קשטן לא יחתום בבני-יהודה, אף אחד מהם לא יתנצל על הפרסום המוטעה, ראשון או לא ראשון.
"החבילה המושלמת ליום העצמאות", פיתו באתר ערוץ הספורט את מי שטרם הצטרפו למסחטת הכספים שאינה יודעת שובע. בערוצי התשלום של ערוץ הספורט הכינו לחג ים של משחקים בשידורים חוזרים, אבל החבילה לא כללה הנחה במחיר.
קולו רבי, מכותבי הפורום "עומדים בשער", בדק ומצא כי בשלוש השנים האחרונות חל גידול של כ-50% במחירו של ערוץ 5 פלוס לייב: מ-20 שקל בתחילת הדרך לכ-30 שקל כיום. "כשפניתי ל-HOT ול-YES בשאלה איך הם מאפשרים למחירים לעלות", הוא כותב, "קיבלתי תשובה כי הערוצים הם חיצוניים וגם מחירם נקבע על-ידי הגוף המשדר. היכן עוד יש תשואה של 50% על פני שלוש שנים?". באמת היכן? העיקר שהכריזו על חבילה מושלמת. חובה על הרגולטור ומשרדי התקשורת, המסחר והתעשייה לרסן את העריץ החמדן.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il