שלושה חיילים נהרגו
שלושה חיילים נהרגו אתמול בעזה: מתן עבדתי, בן 19 ממושב פטיש; דוד פפיאן, בן 21, שעלה מארמניה כדי להתגייס; ומנהאש אל-בניאת, בן 20, מיישוב לא-מוכר בנגב. השלושה נהרגו במהלך היתקלות של כוח גבעתי במארב של חמאס. הכותרת ב"מעריב": "סינדרום לבנון". כותרת המשנה: "זה מתחיל להיראות כמו הימים ברצועת הביטחון. מתחילת 2008 נהרגו כבר שמונה חיילים בהיתקלויות בעזה". גם אלכס פישמן כותב ב"ידיעות אחרונות": "צה"ל חוזר בעזה על אותן שגיאות שעשה בלבנון". השגיאה: אי-שבירה של שגרת פעילות.
כותרת הגג על שער "הארץ": "שלושה חיילים ו-20 פלסטינים נהרגו ביום קרב בעזה". לפי עמוס הראל, "בין ההרוגים הפלסטינים לפחות 11 אזרחים, בהם חמישה נערים וילדים וצלם עיתונות". צלם העיתונות ההרוג הוא פאדל שאנה, שעבד עם סוכנות הידיעות רויטרס. הוא הספיק לצלם את הפגז היוצא מקנה הטנק שכנראה הרג אותו.
עוד כותב הראל כי בתחקיר ראשוני של התקרית נחשפו ליקויים רבים של הצבא: "החיילים נעו בצפיפות, בנתיב בעייתי ובלי שהוצב במקום כוח חיפוי במקום מתאים [...] קצינים בכירים: הכוח פעל בנחישות ובאומץ, בהתאם למצופה ממנו".
ב"מעריב" הליקויים הם טקטיים. ב"ידיעות אחרונות" מסכמים את העניין בכותרת משנה על השער: "אחרי הפיגוע בנחל עוז נמתחה עליו [מפקד הגזרה] ביקורת על שלא תר למגע עם המחבלים. אתמול, אחרי ששלושה חיילים בגזרתו נהרגו בעזה, שואלים בצה"ל: האם הם נשלחו להיתקלות מהר מדי".
הכותרת הראשית של "הארץ" היא "חשש: קסאמים בשדרות בליל הסדר". כותרת קצת משונה, כי הרי למה שלא יהיו קסאמים בליל הסדר? אלא שב"הארץ" מכוונים לכך שישראל תיכננה "להימנע מהסלמה כוללת בתקופה הקרובה, על רקע תקופת החגים, חגיגות ה-60 למדינה וביקורו בארץ של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש".
ההימנעות, כך נראה, נכשלה. עמיר רפפורט כותב ב"מעריב": "אפשר לסמן תאריך, אפשר להתכונן לקבלת צווי מילואים: אם לא תחול התפתחות שתטרוף את הקלפים ותשנה את המצב באזור רצועת עזה מן הקצה אל הקצה, צה"ל ייצא למבצע לכיבוש חלקים נרחבים מהרצועה זמן לא רב לאחר חגיגות יום העצמאות ה-60". וכותרת ידיעה קטנה ב"ידיעות אחרונות": "חצי מתושבי שדרות לא יחגגו בעיר" (מתן צורי).
עוד כותרת על שער "הארץ": "מנהאש נתן את חייו, המדינה רוצה להרוס את ביתו". הכוונה היא לחייל ההרוג שהתגורר ביישוב בדואי "לא-מוכר", בבית שהקים לקראת נישואיו, שהיו אמורים להיחגג עוד חודש. עורך הכתבה של מיכל גרינברג אמנם לא ניסח את הכותרת כך, "מפני שנתן את חייו, אסור להרוס את ביתו", ולכן לא היה צריך להתמודד עם השאלה "האם שירות ביחידה קרבית מקנה היתר לבנייה לא-חוקית".
אמיר בוחבוט מדווח כי מסוף הדלק בנחל עוז נפתח אתמול מחדש, אחרי שנהרגו חיילי גבעתי (בוחבוט כותב בטעות "גולני").
החמאס ואנחנו
נשיא ארצות-הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, ייפגש היום עם מנהיגי חמאס במצרים. אבו-מאזן העניק אתמול ראיון לרשת אל-ערבייה ואמר כי העביר מסר של הפסקת אש מאולמרט לחמאס דרך נשיא סוריה. הוא עצמו, אמר, אינו מדבר עם חמאס.
ארי שביט, לאורך טור מוכה חמסין במקצת, כותב שהחמאס הוא שכן-רוצח, אף שבעצם אפשר להבין אותו, וכי בסך-הכל הוא אינו רוצה "לשחוט את ילדינו ונשותינו", רק "לרצוח את הקיום הלאומי שלנו", ושיש שתי דרכים להתמודד איתו: "להכות אותו או לפרק אותו מנשקו". כלומר, לאו ברור ומוחלט למשא-ומתן עם החמאס. כלומר, מה פתאום, מה ששביט בעצם מציע הוא "להציע לחמאס דיל: רפובליקה אסלאמית בעזה תמורת פירוז מלא [...] ויתור מלא על התחמשות ועל אלימות".
עמית כהן ואורי יבלונקה כותבים כי "בעקבות הפרסום ב'מעריב'" ביטל אבו-מאזן את הענקת "אות ירושלים" לשתי פלסטיניות שרצחו ישראלים.
אלכסנדר יעקובסון עונה ב"הארץ" לגדעון לוי, שכתב השבוע כי בשל הכיבוש, לישראלים אין זכות לבקר את סין על מעשיה בטיבט. "אם יאומת העיקרון המשתמע ממאמרו של גדעון לוי – זכות דיבור רק לבעלי 'ידיים קולקטיביות נקיות' – מי ידאג לעם הפלסטיני?", כותב יעקובסון, שכן לטענתו, אין אומה הנקייה מעוולות כלשהן, ולוי בסך-הכל מבטא את ה"יחס הפרטיקולרי" שלו עצמו למדינת ישראל.
פוליטי ופלילים
שחר אילן מעניק ציון לשבח ליו"ר הכנסת דליה איציק. "הרפורמה היחידה שהתקדמה בקצב מהיר היתה הרפורמה בפעילות הכנסת" שיזמה איציק, הוא כותב ב"הארץ". ברפורמה: שרים יהיו מחויבים להשיב בעצמם להצעות לסדר היום ולשאילתות דחופות, משרדי הממשלה יחויבו למסור מידע, דו"חות ומסמכים למרכז המחקר והמידע של הכנסת, בכל שבוע יענה שר אחד לפחות, במשך שעה, על שאילתות אקטואליות שיגישו לו חברי-הכנסת, ועוד ועוד.
"הארץ" מקדיש מקום בשער לחשיפה של ברוך קרא בערוץ 10, "מלחמת החזנים: ישראל רנד צילם את נפתלי הרשטיק בחדר מלון עם אשה ששכר" (יהונתן ליס). מדובר בפרשה ש"הסעירה", כמו שאומרים, במשך חודשים ארוכים את העולם החרדי-דתי, או לפחות פלח מסוים ממנו, בעל מעמד והכנסה, המשלם כסף טוב כדי לשמוע מישהו אחר מתפלל. כעת, כאמור, נחשפו השמות מאחורי הסיפור.
ומה הסיפור? רנד, חזן בית-הכנסת הגדול ברמת-גן ובעל בית-ספר ללימודי חזנות, שהתחרה במכון דומה של הרשטיק, שכר צעירה שהתחזתה לסטודנטית למוזיקולוגיה (ורק על כך, כל הכבוד! איזה טוויסט בעלילה, איזה כושר המצאה של המחבר ואיזה כושר המצאה של השחקנים), יצרה קשר עם הרשטיק וקבעה איתו פגישה בחדר במלון שהותקנו בו מצלמות. התמונות, שנראה שלא היה בהן דבר מפליל לבד מעצם הימצאותם של השניים יחדיו בחדר, נשלחו על-ידי רנד לבית-הכנסת הגדול בירושלים, מעוזו של הרשטיק. גבאי בית-הכנסת הודיעו להרשטיק כי הופעותיו מבוטלות.
כיצד נחשף הסיפור? המשטרה החלה לחקור (לא נכתב מי היה זה שהניע אותה לכך), חקרה את רנד, שהודה בכל הסיפור, אולם אמר שלא ידע כי מדובר במעשה פלילי וטען כי הרשטיק "רודף אותו". לרנד נשלחה טיוטת כתב אישום בעבירות סחיטה באיומים.
עוד ב"הארץ", התפתחות נוספת בפרשת שודדי הים: "שישה פיראטים סומלים שחטפו יאכטה הובאו להישפט בפריז". וב"מעריב": "מסתמן: האם בירושלים תודה בחלק מאישומי ההתעללות בילדיה. תטען כי התעללה בילדים בני ה-3 עד 14 משום שהיתה נתונה להשפעתו של 'הרב' אליאור חן, עד כדי אובדן מחשבה" (שמואל מיטלמן).
תרבות גבוהה
על השער האחורי של מוסף "גלריה" של "הארץ" מוצגת תמונה של בני נוער וילדים משחקים ביליארד על שולחן בפארק "בזמן דיון שהתקיים שם שלשום בנושא 'פרט, קהילה וציבור – מי המארח במרחב העיר?". כל זה במסגרת הביאנלה הראשונה לאדריכלות הנוף העירוני, המתקיימת כעת בבת-ים. עוד על השער האחורי של "גלריה": נירית אנדרמן מדווחת כי ספר הקומיקס "Exit Wounds" של רותו מודן מועמד לשני פרסי אייזנר, "הפרסים היוקרתיים ביותר בתחום הקומיקס המחולקים בארצות-הברית".
אולמרט לחג
ראש הממשלה העניק ראיונות חג לשלושת העיתונים הגדולים (ל"ישראל היום", משום מה, לא התראיין), והם מוכרים לנו רסיסים מהם על שעריהם, פרומו לראיונות המלאים שיפורסמו מחר.
ב"הארץ" זוג המראיינים הם דוד לנדאו ויוסי ורטר. הציטוט הנבחר: "לאיראן לא תהיה יכולת גרעינית". הצהרות: לא דיברנו עם הפלסטינים על ירושלים, לא פוסל איחוד עם העבודה. החידוש: נראה שלנדאו יהפוך לכתב פוליטי.
ב"ידיעות אחרונות" זוג המראיינים הם נחום ברנע ושמעון שיפר. הציטוט הנבחר: "ישראל וסוריה מחליפות מסרים". הצהרות: נתניהו רכב כל ימיו על תעמולת הפחדה, מי שבנה את שכונת הר-חומה זה אני. החידוש: הקהל של בית"ר צריך להיענש.
ב"מעריב" הסתפקו בבן כספית. הציטוט הנבחר: "אזרחי ישראל, איראן לא תהיה גרעינית". הצהרות: ישראל אינה ראש החץ במאבק נגד איראן, ההתנתקות לא הוכחה כשגיאה קשה. החידוש: "מדובר במלחמה", על המצב בעזה.
ב"הארץ" מוזכר כי מדובר בראיון הראשון זה שנה שמעניק ראש הממשלה לעיתונות המודפסת. האם הדבר מלמד אותנו על משבר בעיתונות המודפסת, או על משבר של ראש הממשלה?
פרומו
"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" אינם מסתפקים באולמרט כדי להמשיך לקדם במרץ את גליונות החג שלהם על שערי החול שלהם.
אחרי שהבטיחו לנו אתמול ב"ידיעות אחרונות" את רן דנקר, שרה ג'סיקה פרקר ודודי בלסר, מבטיחים לנו היום בעיתון את שרה ג'סיקה פרקר, דודי בלסר ורן דנקר. יש גם חידוש: "חיים רמון מדבר לראשונה על 'פרשת הנשיקה'" (סימה קדמון). גם ב"מעריב" מזכירים שוב אותם מרואיינים: ריטה, יצחק תשובה ועמוס עוז, שהפעם הכיתוב מתחת לשמו הוא "שיחה אישית על סודות הנשיות". ויש גם פייט לראיון של המתחרים עם שר המטריד מינית: "הבן של תמי בן-עמי פותח את הפה", וראיון (בלעדי) עם האלוף במיל' אביהו בן-נון, ש"לא נכנע למחלה". עוד מובטח: "יומן חברון – אחרי 40 שנה: שלב העדויות".
"הארץ" מצטרף גם הוא למסע הקידום, עם שתי הפניות במשבצות קטנות: "חברון, מאז ועד בכלל" של צבי בראל ו"באר-יעקב, סיפור הצלחה" של אור קשתי.
עניינים נוספים
ב"מעריב": "לראשונה בתולדותיה החליטה העדה האתיופית לפעול לעצירת עליית הפלשמורה לישראל" (אלי ברדנשטיין); "המרכז לבנייתו של מרכז רפואי באשדוד יוצא לדרך", לאחר מאבק ארוך ומתוקשר של העירייה (תומר ולמר ויוסי גרינשטיין).