ממתק לשבת
בשעה טובה הגיע סוף השבוע, וכל עיתון רוצה להשאיר את קוראיו עם טעם מתוק בפה לקראת השבת.
ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" ההחלטה הטבעית היא להקדיש כשליש מעמוד השער לנצחונה של קבוצת הכדורסל התל-אביבית, מכבי, במסגרת התחרות על אליפות אירופה. "צהוב אולה!" היא הכותרת הדו-משמעית שמודפסת, כחול על גבי צהוב, בשער "ידיעות אחרונות". "בפיינל פור!" קוראת הכותרת המודפסת, צהוב על רקע כחול, בשער "מעריב". ב"ידיעות אחרונות" אף הגדילו לעשות ונוסף לשלושה עמודים במדור הספורט הקדישו גם עמוד חדשותי (עמ' 3!) לניצחון, שהופך בכותרת המשנה שעל השער לנצחונה של המדינה כולה – "כוח צביקה דרס את ברצלונה בדרך לפיינל פור".
וב"הארץ"? שם סיקור הניצחון הספורטיבי מוגבל למדור הספורט, ואילו הקוראים מוזמנים לקבל את מנת הנחת שלהם בכותרת הראשית – "אולמרט למפקדי חטיבות: תחשבו על הפלסטינים שמופשטים במחסומים" [יוסי ורטר]. לפי הידיעה, שאת מלואה ניתן לקרוא במוסף "הארץ השבוע", קרא ראש הממשלה למפקדי חטיבות בפיקוד מרכז לחשוב ולהבין את ה"נראטיב" של הצד השני. על האנשים הסובלים יום-יום מהכיבוש הישראלי אמר: "קחו את כל הפלסטינים שהופשטו במחסומים רק מפני החשש שיש בקרבם מחבלים ואנשי טרור, קחו את כל אלה שעומדים במחסומים מחשש שמא תעבור באותו מחסום מכונית תופת; זה יכול להיות סיר מבעבע, שעלול להתפרץ ולגרום לכוויות נוראיות, וזה יכול להיות משהו אחר, שתלוי אך ורק בהבנה שלכם".
מהו "המשהו האחר" שאותה השפלה יומיומית עשויה להיות, אם רק המתעללים יבינו את נקודת מבטו של האחר? אולמרט לא פירט, אבל לא זה העיקר. מבחינת קוראי "הארץ", התקווה לדו-קיום נעימה, אבל עצם המחשבה על סבלם של אחרים היא הממתק האמיתי שהם מקבלים מהעיתון. אין לבטל את האפשרות כי בבוא השלום יוקדש מקום נרחב ב"הארץ" לסקירת סבלם של אוהדי הקבוצות שמכבי תביס.
אגב, גם ל"ידיעות אחרונות" דיווח על התבטאויות של אולמרט בנוגע לפלסטינים. בראש עמ' 5 מכריזה הכותרת "אולמרט: יש לנו תשובה לחמאס" [יובל קרני ואיתמר אייכנר]. הציטוט המלא מבטיח עוד יותר: "אני מבטיח לכם שהתשובה שלנו לחמאס תהיה כזו שהארגון לא יוכל להמשיך לפעול נגד אזרחי ישראל כפי שהוא פועל היום". גם כאן לא מפרט ראש הממשלה מה היא התשובה שהממשלה מכינה לחמאס, אבל לא זה העיקר. מבחינת קוראי "ידיעות אחרונות", התקווה לפתרון הבעיות עם חמאס נעימה, אבל עצם המחשבה על נקמה היא הממתק האמיתי שהם מקבלים מהעיתון לשבת.
אולי תהיה רוטציה. אולי לא
פרט לניצחון בכדורסל, כותרות שני הצהובונים עוסקות בגיבורים הרגילים: קצב, אולמרט וברק.
ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית שאובה מראיון קצר ובלעדי עם גילה קצב: "התלבטתי קשות, ובסוף תמכתי בביטול העסקה" [יהודית יחזקאלי]. בעמ' 2 מוסיפה קצב: "תמיד האמנתי בו. לא היה לי ספק אף לרגע בצדקתו"; "בעלי הציע לי שלא לבוא לבית-המשפט, אבל החלטתי להגיע כדי להפגין תמיכה מוחלטת בו" ; "אני מבקשת מהתקשורת לנהוג באיפוק ולא לחרוץ דין ללא משפט".
ב"מעריב" מדווח בן כספית (תחת הכותרת "מגעים לאיחוד") על גישושים לאיחוד בין קדימה למפלגת העבודה. כותרת הגג היא "שובה של הרוטציה?", וכותרת הידיעה עצמה, בעמ' 2, נותנת לשאלה זו תשובה חיובית – "רוטציה נגד ביבי". לצד הידיעה יש אפילו ידיעת רקע [מיה בנגל] על הרוטציה בין יצחק שמיר לשמעון פרס בשנות השמונים. אך מקריאת הידיעה המלאה של כספית קשה להאמין שאכן תתקיים רוטציה.
לפי כספית, יו"ר ההסתדרות עופר עיני ויו"ר איגוד התעשיינים שרגא ברוש מתווכים בין אולמרט לברק, בין היתר כדי ליצור "איחוד עתידי אפשרי בין קדימה לעבודה, כולל ניסיון לגבש נוסחה לקביעת מי יעמוד בראש הרשימה המאוחדת". בין יתר הרעיונות שהועלו – "לערוך סקרי עומק במועד המכריע, לבצע בחירות בין מתפקדי שתי המפלגות". כמו כן עלה "גם רעיון הרוטציה בין אולמרט לברק". לפי רעיון זה, אולמרט יכהן בראשות הממשלה כשני שלישים מהקדנציה, ואז יעביר את השרביט לברק. אלא שאולמרט, לפי כספית, "לא מוכן לשמוע" על כך. ברק חושב ש"רק הוא צריך לעמוד בראש הרשימה". לשכתו של אולמרט מכחישה את עצם שקילת רעיון הרוטציה, גם עיני הכחיש, וגם ברוש. לפי "גורם המצוי בסוד המגעים", "מדובר בשלב מוקדם מאוד ובוסרי מאוד [...] מכאן ועד יישום בשטח המרחק עדיין רב". לפחות יש יישום בכותרת הראשית של "מעריב".
אגב, במוסף "ממון" מספר סבר פלוצקר על שיתוף פעולה אחר של עיני וברוש – הקמת "מועצה חברתית-כלכלית שלהחלטותיה יהיה תוקף מחייב".
עוד בחדשות
"הארץ" הוא העיתון היחיד שממשיך הבוקר לעקוב בהרחבה אחר המחדל הבטחוני במסוף נחל עוז. הכותרת בראש עמ' 2: "גורם צבאי: דור אלון מרוויחה מעזה, לפחות שיציבו מאבטח" [יובל אזולאי, עמוס הראל, אבי יששכרוף וברק רביד]. והציטוט המלא: "זו חברה גדולה שמרוויחה כסף מעסקאות הדלק עם הפלסטינים, לפחות שיישאו במינימום ההכרחי ויציבו שני מאבטחים".
לפי התחקיר הראשוני על הגורמים שאיפשרו את הפיגוע, מסופר בהמשך הידיעה, היו שני כשלים עיקריים בתפקוד הצבא (היערכות לקויה וזיהוי מאוחר של החדירה), ואולי זה מה שמוציא מפיו של הגורם הצבאי ביקורת כה חריפה על חברת דור אלון. בפיקוד דרום טוענים, כך נכתב, שדרשו מהחברה להציב מאבטח, אך בדובר צה"ל "לא ידעו לענות" אם הצבא העביר דרישה רשמית בעניין. לדברי החברה עצמה, צה"ל לא דרש ממנה להציב במקום מאבטח, ובכלל, "דור אלון לא צריכה לשמור על בטחון המדינה".
אורון מאירי מדווח ב"ידיעות אחרונות" על עמותה שתממן לקצב את שכר פרקליטיו. העמותה, "משפט אמת יעשה", נרשמה ברשם העמותות בפברואר 2007, כשקצב עדיין היה נשיא, ומטרתה הרשמית היא גיוס כספים בארץ ובעולם למימון המאבק המשפטי ולטיהור שמו. מאירי מציין כי מדובר בתקדים נוסף של הנשיא לשעבר: "עד היום לא הקים אף נשיא בתולדות מדינת ישראל עמותה רשומה שפעלה למענו".
סיפור העמותה עולה גם בטקסט של שלום ירושלמי ב"מוסף לשבת" של "מעריב". ירושלמי מספר כי את השם, "משפט אמת יעשה", בחר ליאור קצב, אחיו של הנשיא, מתוך ספר "יחזקאל". בתשובה לשאלה כמה כסף נאסף בעמותה, אומר לו מיכאל שבתאי, סוחר עתיקות העומד בראש העמותה: "מספיק. אנשים רוצים להזדהות עם קצב, לתמוך בו".
ועוד ב"מעריב", ראיון מיוחד עם "חבר הכנופיה הניאו-נאצית הישראלית" [אילן מציק]. בכותרת הגג לידיעה מבקש א': "תנו לי לשרת בקרבי", ובידיעה עצמה הוא מסביר למה: "יש לי חוב גדול למדינה [...] זו ההזדמנות הגדולה שלי להשתלב בחברה הישראלית". למה לא? ברור שלילד יש אגרסיות, שיוציא אותן על אלה שאולמרט מדבר עליהם ב"הארץ". אותו א', אגב, הגיע למשפט עם אמו וסבתו ניצולת השואה, שהעידו לטובתו. תמונת שלושתם מופיעה בעיתון, אך פניהם מטושטשות. הקורא מוזמן להתנחם בכך שתמונות שני פרקליטיו של א' מופיעות במרכז הטקסט, כשפניהם גלויות.
במסגרת הטור "רגע ישראלי", שבו בכירי עיתונאי "ידיעות אחרונות" כותבים על הרגע הישראלי שלהם, מספר נחום ברנע על היום השמיני של מלחמת ששת הימים, כשנע עם פלוגתו בשטחים שזה עתה נכבשו. עת עלו לתל יריחו, הקריא הרס"פ מספר "יהושע" על הביזה שהביאה לתבוסת בני ישראל במקום. אחר-כך פרקו כל החיילים את השלל שלקחו עימם בעת המלחמה, ריכזוהו בערימה גדולה והעלו אותו באש. "כשכלתה האש עלינו כולנו אל כלי הרכב ונסענו משם במהירות", כותב ברנע, "כאנשים שבורחים מפני חטאיהם, כאנשים שמשוועים לכפרה".
מן המוספים
ברכות ל"ידיעות אחרונות" – נולדו לו השבוע תאומים. מוסף "7 ימים" מחולק לשניים. ברם, התאומים אינם זהים: אחד בפורמט הרגיל, גדול הממדים, אך תוכנו מדולדל משהו, 48 עמודים בלבד ובהם שלוש כתבות וארבעה תשבצים מסוגים שונים; השני קטן יותר אך נפוח – 156 עמודים עטופים בנייר כרומו משובח.
באחד מהם כותב יאיר לפיד על חוויותיו בעולם של עודף מידע: "החזון המפורסם של מרשל מקלוהן על אודות 'הכפר הגלובלי' התגשם אולי מבחינה טכנולוגית, אבל נכשל לחלוטין ברמת התפיסה. הגוגליזציה החליפה את הגלובליזציה. התקשורת המודרנית אולי חיברה אותנו לעולם בסיב אופטי, אבל זה רק הפך אותו למבלבל עוד יותר".
במסגרת מיזם "הטעות של חיי" נזכר רונן ברגמן כיצד לקח "את הדבקות במשימה ואת התאווה לסקופ צעד אחד רחוק מדי", כשראיון שניהל עם יצחק יעקב הביא לכך שהמרואיין נעצר והועמד לדין על "ריגול חמור". "לא העליתי על דעתי מה עלול לקרות לו", מספר ברגמן, "לא העליתי על דעתי את גודל הרשעות והזדון שיפעפעו בלבם של אנשי הפרקליטות ומערכת הביטחון".
ב"מוסף לשבת" של "מעריב" מביא קלמן ליבסקינד את "משפט קצב – גרסת הנשיא לשעבר". כפולה ועוד קצת המתארת את הימים האחרונים מנקודת מבטו של קצב, כולל ציטוטים רבים מדברים ש"אמר למשפחתו", לפרקליטיו או לחבריו. גם על התקשורת הוא מדבר: "התקשורת מתנהגת כמי שהוזמנה לאירוע פומבי של תלייה. תלו כבר מודעות, הכניסו את הגיליוטינה ומבטיחים לקהל שטקס התלייה או-טו-טו מתחיל. כשהעסק מתעכב, התקשורת כועסת. למה התלייה לא מתחילה? למה לא מפעילים כבר את הגיליוטינה? נו, תערפו כבר [...] ולתקשורת נמאס לחכות. היא כבר רוצה לראות דם. זאת מדינה מתוקנת? ברמאללה מוציאים בן-אדם להורג בלי משפט ואף אחד לא מזדעזע. מתברר שפה זה אותו הדבר".
גם מוסף "גלריה" התפצל הבוקר לשניים. חלק אחד ידיעות, ביקורות וכתבות, וחלק אחר כולל לוח אירועים ותשבצי סודוקו.
בשער החלק הראשי של "גלריה" ראיון עם בעז גאון, מחזאי ההצגה "השיבה לחיפה", שנכתבה על-פי נובלה של ע'סאן כנפאני. בכותרת המשנה הוא אומר: "הדבר הכי מפחיד הוא שתמצא את עצמך מזדהה עם כאבו של הצד השני". משום כך, כנראה, רק מיעוט מהישראלים קוראים "הארץ".
שער מוסף "עסקים" של "מעריב" מוקדש לסל הקניות של טיב-טעם, הזוכה במכרז המיוחד שיזם העיתון. כפי שכתוב בכותרת המשנה לידיעה [נורית קדוש]: "לפני שבוע יצא לדרך מכרז 'עסקים' על סל המוצרים שבנינו לפסח. לא התעצלנו – ובדקנו את המחירים גם ברשתות שלא השתתפו במכרז. אחרי שלוש הזדמנויות לשפר את ההצעות, השגנו לכם הנחה של כ-30% על הסל".
בהקשר זה כדאי לציין את הביקורת שהועלתה במבזק של הטלוויזיה החברתית. בתמצית: במיזם "עסקים" מחיר סל המוצרים הוא חזות הכל, אך יש גורמים אחרים שניתן היה לקחת בחשבון: הזכויות הסוציאליות של העובדים במקום, השכר שהם מקבלים, ההתחשבות של רשת המזון בסביבה וכדומה. התמקדות במחיר בלבד לא רק מלמדת את הקוראים שלא להתייחס לגורמים האחרים, אלא גם מעודדת את רשתות המזון לעשות הכל כדי להוריד את המחירים, גם כשהמהלך הזה בא על חשבון ערכים חשובים.
ענייני תקשורת
אמיתי זיו מדווח ב"דה-מרקר" כי "הזוכה במכרז הרדיו הדיגיטלי יקבל מהמדינה 25 מיליון שקל". והבטחה נוספת לזוכה: "שש תחנות רדיו ישראליות, ארבע של קול-ישראל ושתיים של צה"ל, ישדרו דרכו בתשלום".
ואילו בן-דרור ימיני מאשים את אהרן ברק בתכנון "פוטש שיפוטי": "לא היה כדבר הזה במדינות דמוקרטיות. יש דבר כזה במדינת ישראל. הוא קרה השבוע, בראיון תוקפני שהעניק ברק לשלושת העיתונים הגדולים, שמטרתו היא אחת: הדחת שר המשפטים המכהן [...] 'ראיונות חג' שכאלה, לשלושת העיתונים, היו עד כה נחלת ראשי ממשלות או רמטכ"לים, לכבוד יום העצמאות או ראש השנה. עכשיו זכה לכך ברק. אכן מדובר באירוע מכונן. הראיון המשולש הזה צריך להיזכר כציון דרך".
ואילו לדברי מיקי רוזנטל בתוכנית "המגרסה", הסיפור מעט שונה. ברק לא רצה להתראיין ל"ידיעות אחרונות" בשל היחס הפרו-פרידמני של העיתון. לאחר שהוענקו ראיונות ל"מעריב" ול"הארץ", התקשר עורך "ידיעות אחרונות", שילה דה-בר, לקרוב משפחתו של ברק כדי שישכנע את הנשיא בדימוס לפרסם מדבריו גם בעיתונו. לבסוף סוכם על מאמר.