הכותרות

קמפיין תקשורתי של נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, מוביל לתיאום גמור בכותרות הראשיות הבוקר.

ב"הארץ" הכותרת הראשית לקוחה מתוך ראיון שיתפרסם ב"מוסף הארץ" בסוף השבוע הקרוב – "ברק: היוזמות של השר פרידמן הן תחילת הסוף של מערכת המשפט".

ב"ידיעות אחרונות" הכותרת שבראש השער מתבססת על פרסום "מיוחד" של דברי ברק, שיופיע ביום שישי בעיתון – "שבירת כלים כללית".

ואילו ב"מעריב" הכותרת הראשית נשאבת מתוך "ראיון ראשון" שהעניק ברק (מאז פרישתו) לעיתון, ויתפרסם במלואו ביום ו', במוסף "סופשבוע".

דווקא ל"ישראל היום", שם היו משתוקקים בוודאי לפרסם הבוקר תקצירי התקפה חסרת תקדים של נשיא העליון לשעבר על שר המשפטים הנוכחי, לא העניק ברק ראיון, לא מיוחד ולא ראשון; כך שהכותרת עוסקת בעניינים אחרים ודומה יותר מכל לכותרת של פזמון רוק: "היום של האזעקה (ופואד מאיים בהשמדת איראן)". ממש כך, כולל הסוגריים.

היה מעדיף שלא להתראיין

ב"ידיעות אחרונות", מעוז פרידמני מובהק, כל מה שאנו מקבלים מהפרסום הצפוי הוא ציטוט אחד, המופיע בכותרת המשנה לראשית: "פרידמן היה חברי עשרות שנים, אך התנהלותו כשר משפטים אינה ראויה. בית-המשפט העליון נהרס לנגד עינינו. הוא הפך להיות שק חבטות. ומיהו החובט הראשי? שר המשפטים". ההפניה הנלווית לכותרת מכוונת את הקורא דווקא לדברים שאמר אתמול השר פרידמן בפני הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין במחוז תל-אביב, כשביקר את רגישות היתר לביקורת של שופטי בית-המשפט העליון. טובה צימוקי מביאה את דבריו בהרחבה בעמ' 11.

"מי שמותח עליהם ביקורת", אומר פרידמן על השופטים, "אומרים עליו שהוא מעביר אותנו לעולם השלישי ואינו דמוקרטי. מי שמבקר אותם צפוי להתקפות אישיות חריפות, ואוי למי שלא מתיישר עם הקו אשר נראה לעליון כקו הנכון". מצוין גם כי פרידמן התייחס בדבריו לביטוי "להצמיד אקדח לרקה", שבו השתמש אהרן ברק בשבוע שעבר לתיאור יוזמותיו של השר.

צימוקי מציינת כי "כל הדוברים בכנס העניקו תמיכה לשר וליוזמותיו והתריעו נגד הנסיונות לדה-לגיטימציה של תוכניות השר". היא גם מביאה דוגמאות: אחד הדוברים, פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים לשעבר, התייחס לדברי ברק מהשבוע שעבר ואמר כי סגנונו הוא "סגנון רחוב", וכי "הופעתו בשבוע שעבר במכללת שערי-משפט עברה את הגבול". דובר אחר, יו"ר המועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין, עו"ד עמוס ואן-אמדן, אמר כי "עקב יוזמותיו של השר פרידמן, הוא חשוף למסע רצח אופי שכמותו לא נראה מעולם בארצנו, למעט מסע ההסתה נגד ראש הממשלה המנוח יצחק רבין".

הדיווח מהכנס מסתיים בציטוט מפי אחד הנוכחים, שטען כי האקטיביזם השיפוטי הרדיקלי של ברק הביא לפגיעה חמורה באמון בבית-המשפט העליון. כדי לחזק עמדה זו מופיעה צמוד לדיווח ידיעה (גם היא של צימוקי) שכותרתה: "סקר: פוחת אמון הציבור במשטרה ובשופטים".

האם ההתקפה של פרידמן אתמול באה משום שידע על מה שמתוכנן בעיתוני סוף השבוע? קשה לקבוע. מכל מקום, נראה כי בסיבוב הנוכחי הוא מפסיד. הבמה התקשורתית כולה, גם בעיתונים הנוטים לתמוך בו, נלהבת יותר לפרסם את דברי ברק מאשר את דבריו.

את הראיון עם ברק ב"הארץ" ערך ארי שביט, וברק, איך לא, אמר לו דברים דרמטיים ביותר. לדבריו, הרפורמות שמוביל שר המשפטים הן "תחילת הסוף" של מערכת המשפט בישראל; "צונאמי" שימוטט את יסודותיה; "הגיעו מים עד נפש". "הארץ" מבליט בעמוד השער את הציטוטים הבאים מתוך הראיון: "אי-אפשר להרוס את בית-המשפט ואחר-כך לקחת את האבנים ולבנות מחדש. כך לא נוהג אוהב. כך נוהג אויב"; "פרידמן לא ישתנה. הוא איש ישר ההולך עם הראש בקיר. הוא לוחם צלב שלא יעצור"; "אם שר המשפטים לא ייעצר עכשיו, ערב הבחירות, עלול להתחולל כאן צונאמי".

בעמ' 2 ממשיך שביט להביא מבחר מהתבטאויותיו של ברק שיפורסמו במוסף סוף השבוע, ומסביר כי לפי נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, פרידמן פועל בשלוש חזיתות: עצמאות מערכת המשפט, בחירת השופטים וסמכויות בית-המשפט. הפגיעה בשלושתן תוביל לכך שישראל תהפוך למדינת עולם שלישי. שביט מסיים בדחיית ברק את הטענה כי הוא חש כאב אישי על כך שיוזמותיו של פרידמן פוגעות במורשתו. "אם היו משנים את המורשת שלי בנסיבות הנכונות, הייתי האדם השמח בעולם", מצוטט ברק.

לצד הקטעים מהראיון, טור פרשנות של זאב סגל, הקובע כי "הראיון המקיף שנתן למוסף 'הארץ' הוא תמצית השקפת עולמו השיפוטית", ומוסיף כי "ברק היה מעדיף שלא להתראיין. הראיון הישיר שהעניק ניתן כשהגיעו מים עד נפש". בתחתית העמוד – "סקר: ירידה באמון שהציבור מביע במוסדות השלטון". "מוסדות השלטון", לאו דווקא בית-המשפט העליון.

ב"מעריב" מביא את תמצית הראיון עם ברק שחר אלתרמן, עורך "סופשבוע". נראה שברק אמר ל"הארץ" ול"מעריב" דברים דומים ביותר, אם כי בדימויים אחרים ובסגנון מעט שונה. במקום "להרוס את בית-המשפט ואחר-כך לקחת את האבנים ולבנות מחדש", מציע "מעריב" את הציטוט "פיל בחנות חרסינה. הרס"; במקום "איש ישר ההולך עם הראש בקיר", מופיע ב"מעריב" הציטוט: "פרידמן הוא בעיני איש ישר, אבל כשהוא מתכוון למשהו, הוא לא מסתכל ימין ושמאל. הוא טיל שמכוון אל מטרה אחת".

"מעריב" מוסיף גם ציטוט אישי יותר נגד פרידמן: "כשהוא מדבר על הפרדת רשויות, הוא מדבר על זה בצורה כל-כך שטחית, כל-כך – אני לא רוצה לומר פרימיטיבית – כל-כך דלה, שזה הופך לסיסמאות ריקות. הוא לא יודע מה קורה בעולם הגדול. ההערות שלו פשוט מביכות". ברק חוזר על הביטוי שהשתמש בו בשבוע שעבר ואומר כי פרידמן "שם את האקדח לרקתו של כל אחד מהשופטים ואומר לו: 'תשמע, אם אתה תשפוט לפי התפיסה שלי, אני לא עושה כלום. אם אתם תפסקו משהו שאני לא רוצה, למשל בתחום טוהר המידות, התפטרות שר או פיטורי שר, אז אנחנו ניקח לכם את הסמכות לטפל בעניינים של טוהר מידות". גם ב"מעריב" מסתיים תקציר הראיון בקביעה של ברק כי הבעיה אינה פגיעה במורשת שלו, אלא בפגיעה בדמוקרטיה.

צמוד לדברי ברק מתפרסם דיווח של אילן מציק על הביקורת שמתח פרידמן אמש על שופטי העליון, וכמו כן תוצאות "מחקר חדש" – "52 אחוז: לא סומכים על בית-המשפט העליון".

בראש אתרי האינטרנט

ב"ידיעת אחרונות" [שמעון שיפר, עמיר בן-דוד ויובל קרני] הכותרת היא תגובה להתבטאות של שר התשתיות: "הפה הגדול של פואד", ציטוט מפי "גורם מדיני רם דרג". בידיעה עצמה מוסיף הגורם כי מדובר ב"סגנון שמתאים לאחמדינג'ד, ולא לנציג ישראלי". הציטוט המקורי של פואד, על "חורבנה של האומה האיראנית", מיוחס ל"כותרות שהופיעו אתמול בראש אתרי האינטרנט". אבל למען "ידיעות אחרונות" פואד טורח ואומר דברים דומים גם לאחר שהסערה התקשורתית כבר פרצה: "זה לא סוד גדול שאם הוא יעז לגעת בישראל, אנחנו לא נשאיר אבן אחת באיראן [...] אני אומר את זה באופן ברור: זה יהיה סופה של איראן".

רונן ברגמן כותב טור פרשנות תחת הכותרת "יצא גבר" ובו הוא שואל "מהו שיא הטמטום?", ועונה "התשובה ברורה: פואד מדבר בעיצומם של הימים המתוחים האלה, בפתיחתו של תרגיל צבאי ענקי בישראל, על 'חורבן האומה האיראנית'". ברגמן קובע כי "מדובר בדברי רהב שאינם תורמים דבר".

ב"מעריב" ההתבטאות של בן-אליעזר חבויה היטב בעומק הדיווח על התרגיל הגדול שיתקיים היום. ב"ישראל היום", לעומת זאת, ההצהרה מרוחה לרוחב כל הכפולה השנייה של העיתון. שלמה צזנה ואיתן ליבנה כותבים: "כנראה ששר התשתיות בנימין בן-אליעזר לא שמע על כוונת ישראל להרגיע את המתיחות המתחדשת עם איראן וסוריה". לאחר ציטוטים מפורטים מפי פואד, נכתב כי "במשרד ראש הממשלה דחו אתמול בעדינות את דבריו של שר התשתיות".

מי שדוחה בפחות עדינות הוא נחמן שי, שבטור פרשנות המתלווה לידיעה משווה את ההצהרה של פואד ל"צעד קדימה" ב"ריקוד תימני". שי מעלה במפורש את התהייה שמא דבריו של פואד "מתואמים עם לשכת ראש הממשלה".

קצב בבית-המשפט

הנשיא לשעבר משה קצב יישב היום על ספסל הנאשמים, וכל העיתונים מכינים את הקורא למעמד חסר התקדים. ההכנה הצבעונית ביותר באה ב"מעריב" מפי בן כספית, הכותב כי בין הצופים בדיון יהיו "נבחרי ציבור לא מעטים, פקידי ציבור רבים שעשו כמעשה קצב, לא פעם ולא פעמיים, הטרידו, כפו את עצמם, ניצלו יחסי מרות וביצעו את זממם". לדבריו, הקלון של קצב הוא הקלון "הציבורי, הפומבי, אותו יישא קצב עד אחרון ימיו". לדבריו, קצב "ממשיך לחיות בתוך הפנטזיה שבנה לעצמו" כאילו הוא "איש משפחה". כספית מוסיף: "אסור לשכוח שהוא לא אנס ושחלק מהפרסומים שפירסמנו עליו לא הגיע לבית-המשפט ונמחק מכתבי האישום. הוא, בסך-הכל, עבריין מין קטן, וחרמן גדול".

ב"ידיעות אחרונות"נכתב טור הפרשנות על-ידי בעז אוקון. לדבריו, "קשה להניח שתהיה התקדמות של ממש בשמיעת ההליך לפני שיסתיים הדיון על גילוי חומרי החקירה שקצב טוען שטרם הועברו לידיו".

עוד בעיתונים

ב"הארץ" מדווחת לילי גלילי כי בשבוע הבא יהפכו שלושת חברי-הכנסת שפרשו מסיעת הגמלאים לנציגי סיעת צדק-חברתי של גאידמק. לפי הדיווח, גאידמק אישר את הדברים ואמר "כי ישקול להיות שר לענייני תפוצות וירושלים". מובא אף ציטוט מפיו: "זה תפקיד חשוב שאני מתאים לעשות". עוד מדווח כי התוכנית של גאידמק היא לאסוף חברי-כנסת פורשים מסיעות שונות ולהגיע לסיעה של 18 חברי-כנסת עוד לפני הבחירות.

"ידיעות אחרונות" ממשיך בדיווח על "כת הסדיסטים", והיום מביא את דבריו של ש', בן 13, אחד הילדים שסבל מההתעללות [דוד רגב]. דברי הילד לא נאמרו בראיון לכתב אלא בחקירה המשטרתית, ואלה מובאים בהרחבה.

גם "מעריב" מקדיש לנושא שטח נכבד, בהדגשה על "המצוד אחר הרב" שנמלט מהארץ [אבישי בן חיים ועמי בן דוד]. בדיווח מתואר הרב אליאור חן על-ידי "אחד מחבריו", האומר כי הוא "עדין, רגשי, תמים, טוב, הגיוני [...] כשהיה רואה תלמידים רבים מכות הוא היה נכנס באמצע ומפריד ביניהם וחוטף מכות עד שהם מפסיקים". לדברי החבר, הטעות של הרב היתה שהוא "בחש בקבלה מעשית".

תחת הכותרת "אבי, בנו" מביא "ידיעות אחרונות" על פני המחצית העליונה של עמ' 15 ידיעה כי "גלעד שרון יפרסם ספר זכרונות על ראש הממשלה לשעבר". שרון מפרסם באופן קבוע טורי דעה בעיתון, אך הקרדיט לידיעה זו ניתן דווקא ל"סוכנויות הידיעות", שלפיהן הספר אמור לצאת לאור בשנת 2010 בהוצאה האמריקאית הרפר-קולינס.

ועוד ב"מעריב": הכחשה לכותרות שהופיעו בימים האחרונים בעיתונות הישראלית [טל שניידר ועמיר רפפורט]. לפי הידיעה, המופיעה בעמ' 8, האמריקאים מכחישים כי יהיה דיון בנושא התקיפה בסוריה בוועדת יחסי החוץ של בית-הנבחרים או בוועדת המודיעין של הסנאט.

חדשות תקשורת

לי-אור אברבך מדווח ב"מעריב" כי "דליה איציק נפגשה עם יו"ר דירקטוריון חברת-החדשות של ערוץ 2, וזאת יום לפני הדיון על בחירת מנכ"ל לחברה, אבי וייס או נסים משעל. אברבך מזכיר כי "בתקופה האחרונה נפוצו שמועות על תמיכתה של איציק בנסים משעל" לתפקיד המנכ"ל, אבל מציין כי בלשכת איציק מכחישים זאת נמרצות. דוברה אומר לו: "יו"ר הכנסת נפגשת עם הרבה אישים שכיהנו כח"כים ונשאו בתפקידים בכירים אחרים, ומר לנקרי הוא אחד מהם". לנקרי עצמו מוסיף: "הפגישה לא היתה קשורה לערוץ 2, אנחנו ידידים זה שנים. דיברנו על עניינים אישיים ובהם על האפשרות לקיים אירוע לכי"ח במסגרת שנות ה-60 למדינה".

אסף כרמל מציין אף הוא את דבר הפגישה בין איציק ללנקרי, ומקבל אותן תגובות ממש, אך זאת רק הסיפא לדיווחו ב"גלריה" על כך שככל הנראה "היום לא ייבחר מנכ"ל לחדשות ערוץ 2". לפי הדיווח, "זכייניות הערוץ קשת ורשת לא הצליחו להגיע להסכמה". קשת בעד וייס, רשת בעד משעל.

לפי הדיווח של עירית יוסילביץ' ב"כלכליסט", הדעות בזכיינית רשת עדיין חלוקות, וייתכן כי לא יתעקשו על משעל "אם קשת לא תוותר על וייס".

צח שפיצן, בכתבה שנייה בסדרה על לימודי הכלכלה באוניברסיטאות, המתפרסמת במוסף "ממון", מתאר את הפערים בין הלימודים התיאורטיים לדרישות המעשיות בשוק העבודה. כותרת המשנה: "האם אתם חכמים יותר מתלמידי החוג לכלכלה? אם אתם קוראים בקביעות עיתונות כלכלית, יש סיכוי שהתשובה היא כן".

ואילו עידו קינן מדווח ב"כלכליסט" כי "לפסק הדין מעורר המחלוקת על חוק החמץ הוכנסו משפטים שלמים מהאנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה, בלי ציון מקורם". המשפטים, המופיעים כלשונם או בעריכה קלה, נלקחו מערך המסומן באנציקלופדיה כ"בעייתי", "כלומר, כזה שנכתב או נערך ברשלנות או שנפלו בו טעויות עובדתיות או סגנוניות". לדברי קינן, בפסק הדין הופיעו תחילה גם קישורים פנימיים לערכים אחרים בוויקיפדיה, שהוסרו לאחר פניית העיתון לקבלת תגובה.