בניזרי מורשע
ב"ידיעות אחרונות" מתפארים בקרדיט על חשיפת הפרשה, אבל דוחקים את הסיפור לתחתית השער ומשם לעמ' 8. שלושה כתבים שונים [שוש מולא, עופר פטרסבורג ואורון מאירי] גויסו כדי לספר לנו על תולדות הפרשה בעיתון. הכתבים מגישים תקצירים של כתבות הארכיון שפורסמו במוסף "7 ימים" בשלהי 2001 (תצלומי הכתבות הישנות מודפסות מחדש), אך בשום מקום לא ניתן קרדיט לכתבים שהביאו את התחקירים המקוריים, אלא רק לעיתון, למוסף, ובמקום אחד לגוף ראשון רבים כללי - "הוא סיפר לנו שקיבל מבניזרי".
ח"כ שלמה בניזרי בחצר בית המשפט, אתמול, לפני הרשעתו (צילום: פלאש 90)
בעז אוקון בטור פרשנות: "פסק הדין היסודי והחשוב הזה ממקם את בניזרי במקום גבוה במקרים הידועים לשמצה של תרבות שלטונית מושחתת עד היסוד".
ויש גם צד תקשורתי לפרשה: הרב ראובן אלבז, שהורשע בתיווך לשוחד ובקשירת קשר לביצוע פשע, הפעיל עד לפני חמש שנים תחנת רדיו פיראטית בשם רדיו 10. ניסן שטראוכלר מספר לנו כי "בתחנת הרדיו הזו גדלו רבים מאנשי התקשורת של העולם החרדי, בהם כוכב 'פופוליטיקה' הרב ישראל אייכלר מחסידות בעלז ושדר הרדיו החרדי מוטי לביא".
ב"הארץ" מקדישים לנושא את כל הכפולה הפותחת. גידי וייץ מזכיר את הגילויים משנת 2001, בלי לצרף את תצלומי הכתבות מ"ידיעות אחרונות". בסיכומו של הטקסט קובע וייץ: "פסק הדין שניתן אתמול מקרב את פרשת בניזרי-סלע לסיומה, אך תואמיהם של השניים, פוליטיקאים ואנשי הון, עדיין כאן. משחדים ומשוחדים, ממשיכים לפעול במחשכים, מקווים בסתר לבם שרשויות אכיפת החוק לא יגיעו אליהם".
זאב סגל בטור פרשנות משפטית: "הכרעת דינו המנומקת של השופט יעקב צבן מהווה מסמך קשה ומזעזע המעיד על תהומות השחיתות השלטונית שאליה הידרדר השר לשעבר, חבר-הכנסת שלמה בניזרי. הכרעת הדין [...] זועקת בקול על הקלון שדבק במי שהורשה בעשייתן".
רק ב"מעריב" ההרשעה הופכת לכותרת ראשית, עם החותמת "מיוחד". "אחרי ההרשעה: בניזרי מדבר", זו כותרת הגג לציטוט "הפרקליטות הפכה אותי לאל קפונה" [אבישי בן-חיים]. מה "מיוחד" כאן? לא ברור, הרי תגובת בניזרי להרשעה, בנימה דומה להפליא, מצוטטת גם בעיתונים האחרים. אולי העובדה שבאף עיתון אחר אין השוואה לגנגסטר האמריקאי; זו נאמרה ב"ראיון מיוחד" לכתב "מעריב".
מכל מקום, הכפולה הראשונה כולה מוקדשת לנושא. שלום ירושלמי מתאר את היחס שקיבל בניזרי מהמפלגה ("האנשים החזקים בש"ס חיכו לבניזרי בפינה. הם לא אהבו את הרקע החילוני ולא את ההתנהגות, שנראתה להם יהירה"). אבישי בן חיים מסכם את ההישג המפוקפק של ש"ס ("למעלה מ-20 אחוז מחברי-הכנסת ששלחה ש"ס אל בית-המחוקקים מאז הקמתה בשנת 1984 הורשעו בבתי-המשפט. אחד מכל חמישה").
התצלום [מקס ילינסון] הפרוס לרוחב כל הכפולה מקבל חותמת משל עצמו: "ממשיך לחגוג". חבר-הכנסת המורשע נראה בו כשהוא בחתונה בחיפה, עומד ומחייך בין החתן לכלה. התצלום מאתמול.
ב"ישראל היום" כותב דן מרגלית טור דעה תחת הכותרת "הוא (לא) זכאי": "אתמול הוחלף מעמדו: מזכאי עד שיורשע הוא הפך למורשע עד שיזוכה", ומתלונן על כך שבניזרי לא התפטר מהכנסת. ואילו אביעד הכהן מוסיף בטור הפרשנות המשפטית: "מהכרעת הדין הנוכחית עולות קביעות חמורות ביותר באשר למעשי הנאשם [...] במקרה דנן, גזירת הקלון היא רק שאלה של זמן".
מרבה לחייך? ח"כ שלמה בניזרי (צילום: פלאש 90)
רגשות מעורבים
כאמור, רק ב"מעריב" הופכת הרשעת בניזרי לידיעה ראשית. העיתונים האחרים בוחרים כל אחד באג'נדה המתאימה לו.
ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית היא "אמא, די". זה אינו ציטוט ואינו נתון אינפורמטיבי. אפשר לראות בה גם קריאה של העיתון עצמו, המבקש סיום לרצף פרשיות ההתעללות בקטינים שהתגלו לאחרונה בישראל, אך למראה הסיקור הנרחב מאוד שהעיתון הזה מעניק לפרשייה האחרונה, נדמה כי הוא אחוז ברגשות מעורבים. כותרת הגג לכותרת הראשית מספקת את האינפורמציה הרלבנטית: "אם ל-8 ילדים חשודה בהתעללות מינית בשניים מבניה".
שתי הכפולות הראשונות ב"ידיעות אחרונות" מוקדשות לנושא, שמקבל את החותמת "אמהות מהגיהנום". ההפניה בשער היא לידיעה של אדוה כהן בעמ' 2, אך שם מופיע דווקא טקסט אחר: "עקרה כותבת על חלום האמהות - ועל מי שלא ראוי לו". העקרה עלומת השם מספרת על מסכת הייסורים שעברו היא ובן-זוגה בניסיון להיכנס להריון. "מעולם לא חשבתי 'למה זה מגיע לי' ומעולם לא כעסתי על אלוהים [...] הפעמים היחידות שאני מתחשבנת עם הכוח העליון הן כשבעיתון מופיעה עוד כותרת על התעללות מזוויעה, כשנדמה שיש הורים שמנהלים ביניהם תחרות על מי ימצא את הדרך הנוראה יותר לפגוע בילדו".
עוד בעמוד התגובות לתופעה - ענת מידן בטור אישי ("הפתגם 'חושך שבטו שונא בנו' אינו בשום אופן תעודת הכשר להצלפות ולאונס"), ואילו דוד רגב מדווח כי "משרד הרווחה מכריז מלחמה על ההורים המתעללים בילדיהם".
בעמ' 4 מופיעה הידיעה על הפרשה האחרונה [אדוה כהן, תמר טרבלסי-חדד וניר גונטז']: "אם לשמונה ילדים מנתיבות חשודה שקיימה יחסי מין מלאים עם שניים מילדיה, בני 8 ו-11", ולצדה עדכון מפרשת האם המתעללת מבית-שמש. זו הובאה בפני שופט כשכל גופה מכוסה בד, וסירבה לחשוף את פניה. [מיכל גולדברג] "איך את יודעת שזו היא?", שואל השופט את הסניגורית, אולם לבסוף מתפשר ולא מאלץ את הנאשמת לחשוף את פניה.
החשודה בהתעללות מבית-שמש, בבית המשפט בירושלים ב-25 למרץ (צילום: פלאש 90)
יתר הכותרות הראשיות
הכותרת הראשית ב"הארץ" מוקדשת הבוקר לנושא סביבתי: "לראשונה: חוק מקיף להגנה על חופי הכנרת" [אלי אשכנזי ושחר אילן]. הדיווח מלווה בתצלום גדול במיוחד [חגי אהרון / ג'יני] של השקיעה אתמול באחד מחופי הכנרת. לפי הדיווח, במסגרת החוק "יוקם גוף אחד בעל סמכויות אכיפה, שיהיה אחראי על הטיפול בחופים". הגוף, "איגוד-ערים כנרת", ידאג לגישה חופשית לחופים, יפקח על הכבישים שסביב הכנרת ויטפח את החופים. אלי אשכנזי אף מוסיף בטור פרשנות: "עצם חקיקת החוק היא הישג שעד לפני כמה שנים נראה דמיוני".
הכנרת (צילום: פלאש 90)
במקרה או שלא במקרה, הכותרת הראשית הסביבתית מופיעה באותו יום שבו מדווח ב"הארץ" כי כתב העיתון אלי אשכנזי וכתב "דה-מרקר" מייקי דגן זכו בפרס על סיקור איכות הסביבה. ביחס לאשכנזי, כתוב, השופטים "הדגישו במיוחד את סיקור הסוגיות הקשורות בשימור הכנרת".
ב"ישראל היום" שוב זוכה מדורו של מרדכי גילת לכותרת ענק על השער - "חקירת אולמרט: הפרקליטות הסתירה מסמכים מהמשטרה". לפי "בדיקה שקיימתי בשבוע האחרון", מספר גילת, "בכירים בפרקליטות המדינה הסתירו מהמשטרה מידע חשוב בתיק החקירה נגד ראש הממשלה בפרשיות מרכז ההשקעות [...] לא העבירו אליה עשרות מסמכים רגישים שהועברו אליהם על-ידי משרד מבקר המדינה ויכלו להזניק את החקירה לגבהים חדשים".
גילת מספר כי הדבר התברר לו בעקבות פרסום הטור שלו בשבוע שעבר, שבו האשים את חוקרי המשטרה שלא עשו שימוש במסמכים הללו. למקרא ההאשמה קיבל הכחשה, ולאחר שבדק, התברר לו כי אכן המסמכים כלל לא הגיעו למשטרה.
שער "גלובס" מוקדש ברובו להשקת האתר החדש של העיתון. חגי גולן, העורך הראשי, ודורון אביגד, עורך האתר, פונים לקוראים מעל דפי העיתון בתחושה של גאווה וסיפוק: "הפעם החלטנו לפרק את האתר שלנו לגורמים, לפזר הכל על השטיח ולהרכיב מחדש, תוך הטמעת טכנולוגיות אינטרנטיות חדישות, המשפרות מאוד את חוויית הגלישה. התוצאה היא אתר נוח, ידידותי למראה, עם הייררכיה נכונה של תכנים ותמהיל נכון של ידיעות, כתבות, דעות וניתוחים".
העלבון האחרון
רבע מהשער של "ידיעות אחרונות" מוקדש למותה של שוש עטרי. הכותרת "החיוך האחרון" מודפסת על רקע תצלום של עטרי משלשום [אלירן אביטל]. ראשית, קשה להאמין שזה החיוך האחרון. היא בוודאי חייכה עוד לפחות פעם אחת מאז שהתצלום נלקח. שנית, החיוך בתצלום די נוראי, והתצלום כולו לא מחמיא כלל. פרסום התצלום לא מוסיף לה כבוד, ובוודאי שלא מוסיף כבוד לעיתון, שבמקום להביא תצלום יאה מהתקופה האחרונה, מתעסק, עוד בטרם נקברה עטרי, בתחרות על פרסום הרגע האחרון של חייה.
גם ב"מעריב" מופיע תצלום גדול של עטרי על השער [שרון בק], אך הוא אכן מחמיא: עטרי משעינה ראשה על ידיה, ומתבוננת מטה בנוגות (אם כי בהחלט ייתכן שגם ב"מעריב" היו מפרסמים תצלום לא מחמיא העונה להגדרה "התצלום האחרון", לו היה בידם).
הכפולה המרכזית בשני הצהובונים מוקדשת למות עטרי. רז שכניק כותב ב"ידיעות אחרונות" על "הטרגדיה של 'הכל דבש'", שמאז ששודרה עונתה הראשונה נפטרו שני כוכביה. "מותה של שוש מעורר כעת שוב את הספקות אם יש להמשיך בעונה שנייה", הוא מדווח. לצד הידיעה סופדים לעטרי רבקה מיכאלי ומשה שיינמן.
בדיווח על מותה ב"מעריב" [מיכל שפירא, לי-אור אברבך וערן סויסה] מצוטט שכן שאומר כי היא מתה מסרטן, אף שבמקומות אחרים כתוב כי סיבת המוות היתה דום לב. ועוד ציטוט מהדיווח: "מקורביה של עטרי סיפרו אתמול שבשעות הבוקר, כאשר נודע לה על מותו של השחקן מוסקו אלקלעי, היא הביעה את הפתעתה ואת כאבה. רק לאחרונה זכו השניים לחיקוי בתוכנית 'ארץ נהדרת', זה לצד זה".
ואמנם, מותו של אלקלעי נבלע בסיקור על מותה של עטרי: ב"מעריב" הוא מקבל משבצת קטנה בכפולה והפניה למוסף היומי. ב"ידיעות אחרונות" מייחדים לכך רק רצועה קטנה בפינה התחתונה של הכפולה, המוקדשת לעטרי ומפנה את הקוראים למוסף "24 שעות", במלים: "גם מוסקו אלקלעי איננו".
עוד בעיתונים
סיפור השער הנוסף ב"מעריב", מלבד בניזרי, הוא מכתב שכתבו שני אבות שאיבדו את בניהם בעזה לנועם שליט, אביו של החייל החטוף. "בנך אינו הפראייר היחיד במדינה", הם כותבים לו, "ואינו היחיד שמשלם את מחיר בטחונה".
השניים מתנגדים לשחרור רוצחים למען השבת שבויים וכותבים: "אם היינו צריכים לשלוח שוב בן לתפוס מספר מחבלים, היינו עושים זאת למרות הסיכון [...] הפיגוע הבא יתחיל להתגלגל ברגע שישוחררו האחרים [...] צריך לעשות הכל כדי לשחרר את גלעד - אבל לא במחיר זה שהורים אחרים יהיו במצבנו".
הם גם מציעים המלצות לאופן שבו "יש לנהל משא-ומתן במזרח התיכון". בתמצות - מתקפה קשה על עזה והסביבה, שתעמיד את ישראל במקום שבו היא קובעת את התנאים ולא נענית לתנאי אחרים.
נועם שליט (צילום: פלאש 90)
בן כספית מלווה את המכתב בטור הנושא את הכותרת "הדילמה במלוא אכזריותה". נראה כי הוא קרוב יותר לעמדה המיוצגת במכתב שמפורסם הבוקר בעיתון: "מצד אחד, חייל ישראלי אחד, בודד, חי וקיים [...] מצד שני - עולם ומלואו. עם. מדינה. אינטרסים של ציבור שלם [...] מדוע חייו של גלעד שליט חשובים יותר מחייהם של החיילים שנהרגו כדי ללכוד את המחבלים [שישוחררו]". "לו רק היה קם מנהיג אמיתי, בעל שיעור קומה וסמכותי, ואומר, 'זהו זה. לא עוד'. קובע תג מחיר חדש. כמו בכל העולם. אחד מול אחד. לא רוצים? לא צריך".
יואב שטרן מגיש את החלק השני בסדרת "הערבים (הישראלים) החדשים" של "הארץ", והפעם "החברה הערבית נפתחת לעצמאות נשית: קריירה, נישואים מאוחרים ושיעור ילודה נמוך". הכותרת לידיעה: "בכפר קרע כבר לא מופתעים מאשה כבאית". ב"הארץ" כן. שטרן מביא את סיפורה של לוחמת האש הערבייה הראשונה, ספווא ערבאסי, על הקשיים שליוו אותה בתחילת דרכה ועל האופן שבו התקבלה בסופו של דבר על-ידי הסביבה הגברית.
"מעריב" מסרב לתת ליום אחד לעבור בלי לדווח על התפתחויות בפרשת מדליק המשואה יוסי שדה. הבוקר אורי יבלונקה ויובל גורן מדווחים כי "מסתמן: יוסי שדה מוכן לוותר על המשואה". לפי הדיווח, שדה "נכנע ללחץ הציבורי שנוצר עקב פרסום הדברים ב'מעריב' והודיע לוועדה לבחירת מדליקי המשוואות ביום העצמאות כי הוא מוכן לוותר על המעמד". אבל זה לא סוף הפרשה. לא, "מעריב" לא מסתפק בכך ומבטיח כי ביום שישי, במוסף "סופשבוע", יהיו לנו "גילויים חדשים בפרשה".
על שער המוסף "ספרים" ב"הארץ", ביקורתה של ארנה קזין על הספר "איפה טעינו, עיתונאים מתבוננים על עצמם", לקט פרסומים מתוך כתב-העת המודפס "העין השביעית". קזין מציינת כי "יש בספר לא מעט מאמרים מעניינים וחשובים", אבל טוענת כי "בסופו של דבר האסופה לוקה בכתם עיוורון מהותי", כתם שבעטיו הדיון ב"העין השביעית" "אינו מצליח להתעלות הרבה מעבר לעיון המקצועי הצר".
לדבריה, הביקורות בספר "אינן מצטברות לכלל אמירה ביקורתית מעניינת על טיבה של העיתונות הישראלית כיום", כיוון שאלו אינן עוסקות בשאלות העומק אלא רק בליקויים שעל פני השטח, ואינן מבחינות כי מלאכת העיתונות עצמה השתנתה לבלי הכר ואינה פונה עוד לציבור של קוראים אלא לקהל של צרכנים.
חדשות תקשורת
ב"כלכליסט" [מיטל זדה] ראיון עם ירון דור, יו"ר איגוד המפרסמים, ששינה את הגדרתו ל"איגוד השיווק הישראלי". דור קורא להקמת ערוץ מסחרי שלישי, כיוון שלטענתו יש בישראל "מצב של עודף ביקוש לפרסום בטלוויזיה".
ב"גלריה" מדווח אסף כרמל כי מיקי רוזנטל ודב גילהר יגישו החל מיום שלישי הקרוב תוכנית ביקורת תקשורת יומית באתר נענע 10. בתוכנית, שיערכו שרון קרני ואורי שריר, "ישתדלו השניים לחשוף את האמת מאחורי הכותרות והסיפורים בעיתונות הכתובה והמשודרת".
יובל דרור כותב ב"24 שעות" על ההחלטה של אל גור שלא לאפשר כניסה לעיתונאים לנאום שיישא בשבוע הבא בכנס של חברת אבטחת מידע. דרור מעלה את האפשרות שגור מונע מהעיתונות הממוסדת כניסה לנאום שלו כדי להדגיש כי הוא "סומך יותר על בלוגרים מאשר על עיתונאים מקצועיים", ומעדיף שהם יכתבו על ההרצאה שלו מאשר האחרונים.
לי-אור אברבך מדווח במוסף העסקים של "מעריב" כי רשות השידור מתכוונת לפנות למועצת הכבלים והלוויין בבקשה להחשיך את מסך ערוץ יורו-ספורט בזמן האולימפיאדה הקרובה, ומביא את תגובת מנכ"ל הערוץ, השוהה בישראל לרגל השקת גרסת HD שלו, האומר כי "לא תהיה בעיה" והתחרויות ישודרו גם בערוץ שלו.
ב"גלובס" מדווחת ענת ביין-לובוביץ' כי "הפרסומאים" זועמים על כך שמגיש התוכנית "גריז" קרא לצופיו לנצל את הפסקת הפרסומות "כדי ללכת לצפות באינטרנט בקטעים שלא שודרו על הנעשה מאחורי הקלעים". יו"ר איגוד חברות הפרסום, יאיר גלר, פנה למנכ"ל רשת בדרישה שהמקרה לא יישנה.