פעילות כוחות צה"ל בחברון, אתמול (צילום: Najeh Hashlamoun)

פעילות כוחות צה"ל בחברון, אתמול (צילום: Najeh Hashlamoun)

גזור והשלך לפח

"סוף-סוף בבית", מכריזה הבוקר כותרת ב"ידיעות אחרונות", אך לא בשער, אלא בעמ' 7, ועניינה לא החייל הישראלי השבוי גלעד שליט, אלא רופאים ישראלים שנעצרו ברומניה וכעת שבו לישראל. האנטי-קליימקס שאליו נקלע פס הייצור של החדשות, לאחר שבוע שבו נראה לפרקים כי אנו עומדים בפני שיאי רגש שיעלימו כל נושא אחר מסדר היום, מביא לכך שהצהרה שיצאה אתמול מפי השרה לימור לבנת ("נפלנו על ממשל אמריקאי נוראי") כובשת את כל הכותרות הראשיות בעיתוני הבוקר, פרט לזו של "הארץ". האופן שבו כל עיתון מצטט את לבנת – צפוי: יש מי שמבליט את הביקורת על הממשל האמריקאי ("ידיעות אחרונות"), ויש מי שמבליט דווקא את התגובה המתנערת של לשכת ראש ממשלת ישראל ("ישראל היום").

שחרורו של שליט, בינתיים, מתעכב. מי שנמאס לו לחכות מוזמן לקרוא ב"מוספשבת" של "מעריב" את כתבתה העתידנית של חן קוטס-בר, המנסה לחזות מה יחשוב וכיצד ינהג שליט עם שובו מהשבי, וזאת בסיוע עמוס לויטוב, ששהה בשבי המצרי למעלה משלוש שנים. זו כתבה היפותטית במידה מעוררת אי-נוחות. תחת הסעיף "חו"ל" כתובות שלוש מלים בלבד – "לא ירצה לנסוע", תחת הסעיף "הדגל" נכתב: "אז אולי [...] גלעד יבכה. כי השנים האלה, בעזה, יעשו אותו ישראלי גאה".

מי שבכל זאת מוכן להסתפק בדיווחים על ההווה מוזמן לקרוא את כתבתו של רוני שקד, המתפרשת על פני מרבית עמ' 4 של "ידיעות אחרונות". שקד מדווח על ההצעה הישראלית שעומדת על שולחן המשא-ומתן עם חמאס – שחרור כמה מהאסירים הפלסטינים רק בעוד שלוש עד עשר שנים. מקור הידיעה, כך נכתב, הוא פרסום בעיתון הערבי "אל-ח'יאת", היוצא לאור בלונדון.

האם גזרתם ושמרתם את הסכימה שפירסם "ידיעות אחרונות" לפני יומיים? האם הצמדתם למקרר במגנט את כלי העזר לפענוח שלל הציטוטים בתקשורת הישראלית ממקורות ערביים? ב"ידיעות אחרונות" משוכנעים בכך כנראה, אחרת היו בוודאי מוסיפים כמה מלים לצד הדיווח הנוכחי באשר למידת האמינות שיש לייחס לו.

מכל מקום, אם לא נעצתם את הסכימה על דלת השירותים לשינון יומיומי, נגלה לכם כי על-פי הסכימה, שמיקמה את כלי התקשורת הערביים על צירים שבין "אמין – לא אמין" ו"מקורב לחמאס – לא מקורב לחמאס", נמצא העיתון "אל ח'יאת" במקום לא כל-כך טוב באמצע. הוא יותר אמין מאשר לא אמין, אך רק במעט. הוא פחות מקורב לחמאס מאשר כלי תקשורת אחרים, אך יש גם מקורבים ממנו. מה זה אומר על הדיווח הבוקר ב"ידיעות אחרונות"? לא יותר מדי. בעיקר יש בכך כדי להזכיר כי רעיון הסכימה יכול היה להישאר בגדר רעיון בלבד, בלי שייגרם נזק ליכולתם של קוראי העיתון להבין טוב יותר את העולם שסביבם.

אהלן וסהלן

עו"ד יהודה ויינשטיין (צילום: אביר סולטן)

עו"ד יהודה ויינשטיין (צילום: אביר סולטן)

הכותרת הראשית של "הארץ" אינה עוסקת בהתבטאות של השרה לבנת, אלא מבשרת כי "היועץ המשפטי המיועד צפוי להימנע מעיסוק בשש פרשות שחיתות גדולות". כתב העיתון תומר זרחין מדווח בהרחבה על קשריו של עו"ד יהודה ויינשטיין עם צמרת הפוליטיקה והכלכלה הישראלית, כשעל שער העיתון מופיע תצלומו של ויינשטיין ליד תצלומו של השר אביגדור ליברמן. לא קבלת פנים חמה במיוחד ליועץ המיועד. בולט בהעדרו – טור פרשנות מאת זאב סגל או אמיר אורן על האיש ועמדותיו.

ב"ישראל היום", שותפו של "הארץ" ב"מלחמת שלטון החוק", היחס מלבב יותר. "ברוך אתה בבואך ללשכת היועץ", קוראת כותרת טורו של דן מרגלית, המצטמצמת על עמוד שער העיתון לשתי מלים בלבד: "ברוך הבא". בטור המלא כותב מרגלית: "יש לך אשראי [...] בהיסטוריה של ישראל היו לציבור הפתעות כה רבות – לחיוב ולשלילה – ממהלכי יועצים משפטיים, שהניסיון להעריך מראש את פועלם אינו יותר מהימור, מין 'טוטו' משפטי. ראוי, אפוא, לקבלך בלב פתוח". נוסף על כך מזכיר מרגלית כי הוא וויינשטיין מתאמנים באותו מכון כושר.

ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מתקבל היועץ בזרועות פתוחות. בן כספית מציין בטור, התופס את כל התוכן המערכתי בעמ' 4 של העיתון, ואשר תמציתו מופיעה על השער, כי "יכול להיות שוויינשטיין לא עומד בקודים הקשוחים של הגילדה, אלה שנקבעים במאמרי המערכת של 'הארץ'", אבל מסכם את הטור בקביעה כי "אם הייתי יכול לבחור לנו יועץ משפטי, הוא היה הבחירה שלי". נוסף על כך מספר כספית על הרפתקה משותפת לו, לוויינטנשיין ולכלב אמסטף מעורב בשם אוסקר (זה המקום להזכיר כי הכתבת לענייני משפט של העיתון, דורית גבאי, עדיין מושעית מכתיבה ב"מעריב" בשל סירובה להעביר ידיעות לאתר האינטרנט של העיתון).

כותרת טורו של כספית היא "המתאגרף", משום שוויינשטיין היה בעברו אלוף ישראל לנוער באגרוף. המוטיב מופיע גם ב"ידיעות אחרונות", שם קוראת הכותרת בראש עמ' 2 של העיתון – "נוק-אאוט משפטי". אם לא די בכך לתדמיתו של היועץ המיועד, באותו עמוד מופיעה ידיעה קצרה מאת גידי ליפקין על הקשר בין ויינשטיין לאברם גרנט.

ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כתבת פרופיל על ויינשטיין [טובה צימוקי, אורי משגב ונחמה דואק], שאף היא מתהדרת בשתי כותרות מעולם האגרוף – "מסיר את הכפפות" ו"במרכז הזירה". הכתבה מתארת אדם נחוש ואמיץ, חובב אגרוף וכלבים, שינסה ככל הנראה לבצע רפורמה במערכת התביעה ולהקים גוף ביקורת חיצוני על הפרקליטות.

כמה עמודים קודם לכן במוסף "ידיעות", במדורו הקבוע, כותב נחום ברנע על ויינשטיין וטוען כי הוא "האיש הנכון במקום הלא נכון". ברנע גם מקדיש כמה מלים לאופן שבו פרש מהמירוץ מועמד אחר, פרופ' ידידיה שטרן, או כפי שברנע מנסח זאת, "הפרנויה שמלווה כל תהליך בחירה".

"עיתון 'הארץ', שפיספס את הידיעה על המכתב [מכתב הפרישה של שטרן, שעליו דיווח ברנע יחד עם טובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות"], האשים את נאמן ושטרן בניגוד עניינים רטרואקטיבי", כותב ברנע. "ניגוד עניינים הוא סוגיה מעניינת. לפעמים הוא בעייתי. למשל, כאשר איש יחסי-ציבור אחד מייצג גם את בית-המשפט העליון, גם את השופטים בדימוס, גם שורה של חברות וגופים שמתדיינים מול המערכת המשפטית, וגם את העיתון שמפריח חשדות על ניגוד עניינים. זאת בעיה. אבל מה היא לעומת מקבץ של משפחות דתיות שחשקה נפשן לבלות חופשת סקי כשרה בהרי האלפים".

אגב, באותה כתבת פרופיל על ויינשטיין ב"ידיעות אחרונות" מצוין כי במהלך מלחמת ההתשה פינה את פרופ' אמיר ברנע, אחיו של נחום ברנע, לאחר שנפצע בתקרית ירי.

המשך במדור הרכילות

אתמול פורסם במדור הרכילות במוסף "סופשבוע" של "מעריב" [ליאורה גולדנברג שטרן] כי לפני כמה ימים שודרגו שר הביטחון אהוד ברק ורעייתו נילי פריאל בטיסת אל-על שבה שבו לישראל. השניים הוטסו במחלקה הראשונה אף שכרטיסיהם היו למחלקת העסקים, וזאת לאחר שברק דרש את השינוי.

הבוקר מתפרסמת הבהרה בעמודי החדשות של "מעריב" ולפיה השדרוג הוא אוטומטי במקרים של נשיאים וראשי ממשלה לשעבר, ועל כן "לא היה צריך שר הביטחון לבקש כי ישדרגו אותו". ודוק: "לא היה צריך" ולא "לא ביקש".

זה אינו הפרסום היחיד בנושא. כותרת בראש עמ' 6 של "ידיעות אחרונות" והפניה בשער העיתון עוסקות אף הן בשדרוג שקיבלו השר ברק ורעייתו. צביקה ברוט כותב על המקרה בהרחבה ומזכיר כי השדרוג נוגד את כללי האתיקה של חברי-הכנסת. בסוף הידיעה מצוין: "עוד על הפרשה – במדור 'שליחות קטלנית' ב'7 ימים' היום". המדפדפים למדור הרכילות ימצאו גם שם אותו סיפור עם אותן תגובות, פחות או יותר, רק בלשון ציורית, כמתבקש. העובדה כי אותו נושא נע ונד בין מדורי הרכילות לעמודי החדשות יכולה ללמד משהו על הדמיון ההולך וגובר בין שתי המחלקות.

הערה

דקירת שניים בכניסה להתנחלות קריית-ארבע אתמול, על-ידי פלסטיני, מוצנעת בעיתוני הבוקר, אם היא מוזכרת בכלל.

תיקון

ביום שלישי היה "ידיעות אחרונות" העיתון היחיד שלא פירסם ידיעה על התקלה בייצור קוקה-קולה שהביאה להורדת סדרה של בקבוקים ממדפי החנויות. הבוקר "ידיעות אחרונות" הוא העיתון שמפרסם את הידיעה הבולטת והנרחבת ביותר על ההתפתחות האחרונה בפרשה – העובדה כי בכמה מהבקבוקים, כך מתברר, נותרו עקבות של החומרים הרעילים בנזן וגופרית. הכותרת "קולה בטעם גופרית" מופיעה על שער העיתון, וכל התוכן המערכתי של עמ' 5 מוקדש לבעיות הייצור של החברה שבשליטת איש העסקים מוזי ורטהיים.

זוטות

הידיעה המרכזית במדור החוץ של "ישראל היום" [בועז ביסמוט] עוסקת בזוג אמריקאים שהסתננו לארוחת ערב נשיאותית בבית הלבן.

תום שגב מצטט במדורו "שיעור היסטוריה" שבמוסף "השבוע" של "הארץ" את פקודת הגירוש לתושבי לוד שהוציא יצחק רבין במהלך מלחמת תש"ח, וזאת בעקבות ספר חדש, "רבין – צמיחתו של מנהיג". שגב מזכיר גם את הרג מאות מתושבי לוד על-ידי חיילי צה"ל ומציין כי על-פי מחבר הספר, שאול ובר, הטיעון כי ההרג ההמוני בא בתגובה לירי של תושבי המקום על החיילים הוא "בלתי סביר בעליל". כבונוס נרמז כי גם תושבי רמלה לא "למדו את הלקח" והתפנו מיישובם מרצונם, כפי שטען לימים רבין, אלא רק לאחר מעשים דומים לאלה שביצעו חיילי צה"ל בתושבי לוד.

פלטפורמה לידע ורעיונות

"אם משתמשים ביחסי-ציבור בצורה נכונה, הם בהחלט יכולים להיות פלטפורמה שממנה אפשר לשאוב הרבה ידע ורעיונות, כמובן אחרי ניתוח מקצועי ואימות", אמר בראיון ל"עין השביעית" עורך מוסף "ישראל שישבת" אהרון לפידות.

מעיון בשני הגליונות שכבר הוציא לאור מבצבצת כוונתו. בגליון הבכורה התפרסם ראיון עם דוגמנית המשמשת פרזנטורית של המשביר-לצרכן. הקמפיין שבו השתתפה הוזכר בראיון, ופרסומת על פני כפולת עמודים, בהשתתפותה, הופיעה במוסף. בגליון "ישראל שישבת" שמחולק הבוקר חינם מופיעה כתבה מאת יאיר גת על ביקורו בפסטיבל בירה שנערך לאחרונה בארה"ב. בסיומה של הכתבה, בגופן קטן יותר מהגופן של טקסט הכתבה עצמה, מצוין כי "הכותב היה אורח מבשלת הבירה סמואל אדאמס".

"הגעתי לפסטיבל כחלק ממשלחת שכללה את גיא צוקרמן, מנהל תחום האלכוהול בחברת טמפו, המייצגת בישראל את מותג הבירה סמואל אדאמס, ואורי בר-אור, זוכה 'סמואל אדאמס לונג שוט', תחרות בישול הבירה של מועדון הבירה הישראלי", כותב גת. בהמשך הוא מוסיף: "סם מנדיז, מנהל היצוא של מבשלת סמואל אדאמס, היה בתפקיד המארח המושלם".

הגילוי הנאות הזעיר שבסיום הכתבה אינו משפר את הטעם שנותר בפי הקורא. קוראים רבים יותר, יש להניח, ייחשפו לקטעי הטקסט שמוגדלים ומובלטים לצד הכתבה מאשר לגילוי הנאות שבסיומה. אחד משלושת הלידים האלה קורא: "'תגיע לאוהל של סמואל אדאמס. פותחים אוטופיה', רעם ה-SMS. בארץ לא הצלחתי ממש להתלהב מריחות הוויסקי, הקוניאק והשרי של הבירה הזו. בדנבר, אחרי כל-כך הרבה בירות מרות מדי, מתוקות מדי וחובבניות מדי, כל לגימה מהאוטופיה היתה כמוסת זיכרון של כל טעמי הבירות שאני אוהב".

על הטקסט חתום גת. על בחירת הלידים לטקסט חתום העורך.

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח ב"ידיעות  אחרונות" כי מנהל חטיבת החדשות בערבית, סלומון מוניר, ממשיך בעבודתו ברשות השידור אף שהוגשה נגדו תובענה בגין הטרדה מינית מצד עובדת הכפופה לו.

עפרה אידלמן כותבת ב"הארץ" על הדיון בתביעתו של כתב חברת החדשות של ערוץ 2 סלימאן א-שאפעי נגד פיטוריו. אידלמן מתארת את נוהלי העבודה וכללי האתיקה הנהוגים בחברת החדשות כפי שהם עולים מפרוטוקולי הדיון בבית-המשפט. "בפרשת גלעד שליט אני מוותר על סקופים, אם איכשהו זה יעכב אותו ביום אחד", מצוטט מנכ"ל חברת החדשות, אבי וייס.

ניסן שטראוכלר מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי רדיו קול-חי גנז תשדיר של משרד הבריאות על שפעת החזירים מפני שכלל את המלה "חזירים".

יפעת מנהרדט-תדהר מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי בלוגרים מאשימים את המגזין "W" כי השתיל את פניה של דמי מור על גופה של דוגמנית בת 26 בתצלום השער של גליונו האחרון. המגזין ומור מכחישים.

אמנון דנקנר שב לכתוב ב"מעריב". טורו תופס את הכפולה הסוגרת ב"מוספשבת" של העיתון.