אפרת. נובמבר 2009 (צילום: נתי שוחט)
בררר...
"מקפיא" היא הכותרת הראשית, בעלת אותיות הענק, על שער "מעריב". ב"ישראל היום" הלכו על "הקפאה של 10 חודשים" הקורקטי. וב"הארץ": "נתניהו הכריז: ישראל תקפיא את הבנייה בהתנחלויות לעשרה חודשים". ב"ידיעות אחרונות" ההקפאה נדחקת לטובת דרישת האמריקאים. "ארה"ב: תשחררו עוד אלף אסירים" היא הכותרת הראשית של העיתון.
"אין ספק: בכל הנוגע לגלעד שליט ישראל איבדה את עשתונותיה ואת שיקול דעתה. כל טעות אפשרית נעשתה. כל חולשה רגשית הועצמה. ממשלה כושלת, תקשורת נמהרת וציבור מבולבל הפכו את פרשת שליט לבלתי נסבלת. גלעד נהפך לאובססיה, למוקד של פתולוגיה לאומית", כותב ארי שביט במדור הדעות של "הארץ".
המסקנה שלו היא: "ייתכן שדווקא כדי להחלים אין ברירה אלא למתוח קו על מה שהיה ולהיכנע. על מנת לחזור לעצמה על ישראל להחזיר את גלעד אל הבית במצפה-הילה". ישראל הראל כותב באותו מדור: "העובדה שהרחוב ריק מהפגנות נגד העסקה הבזויה ושום מחאה ציבורית משמעותית אינה נשמעת בדרך אפקטיבית אחרת – מעידה כאלף עדים מהו מצב האומה".
אחת הכותרות על שער "ישראל היום" היא "המו"מ על שליט יתחדש בשבוע הבא". "לאחר כמה ימים של התרוממות רוח ושל תקווה לסיכומה של עסקת שליט, התברר אתמול כי ארגון חמאס אינו ממהר 'לסגור עסקה'", נכתב בטור של פרופ' אייל זיסר בעמ' 7 של העיתון. בעמ' 9 מופיעה ידיעה שההפניה אליה היא "הרבנים: מקווים שגלעד ידליק איתנו נר חנוכה". בידיעה נכתב כי הרב יונה מצגר תומך בקיום העסקה, אולם הרב שלמה עמאר הדגיש את גבולותיה ההלכתיים של מצוות פדיון שבויים: "יש הלכה לפיה אסור לגרום לכך שחלילה אחרים יהיו בצרה ולאויבינו ייפתח התיאבון".
על שער "ידיעות אחרונות" כותרת: "הערכה: הצהרת חמאס שאין עסקה לשחרור שליט – רק תרגיל". אלכס פישמן כותב בטור פרשנות כי עיתוי ההכרזה של נתניהו על הקפאת הבנייה בהתנחלויות קשור לעסקת שליט ונועד לאזן את ההישגים שיצבור חמאס מול הפתח עם קיום העסקה. לפי כתבי "ידיעות אחרונות", אובמה תובע מישראל מחוות נוספות (שחרור עוד אלף אסירים ומסירת שטחים בבקעה) משום שהוא "להוט להציג הישג מדיני לפני שיקבל את פרס נובל".
"קו אחד מחבר בין ההחלטה להקפיא את הבנייה למגורים בהתנחלויות לבין העסקה הנרקמת עם חמאס: בשני המקרים הצד הישראלי נותן – ולא מקבל שום דבר, או מקבל הרבה פחות, בתמורה", כותב שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות". "תהליך שלום לא ייצא מזה", מזכירה כותרת טורו הצפוי מראש של עקיבא אלדר ב"הארץ". "מזוז: לא נוכל לאכוף את ההקפאה" היא כותרת ידיעה של ברק רביד בעמ' 2 של העיתון. "ההקפאה 'משתוללת' כבר שנתיים", היא כותרת טורו של נדב שרגאי ב"ישראל היום". כותרת הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת בעיתון זה היא "נתניהו: 'עכשיו נגמרו לפלסטינים כל התירוצים'".
היועץ
"נאמן החליט: ויינשטיין", מכריזה אחת הכותרות על שער "מעריב". בן כספית מדווח כי "עו"ד יהודה ויינשטיין צפוי להיות היועץ המשפטי הבא". על שער "הארץ" מובאת הידיעה המשלימה: "שטרן הסיר את מועמדותו לתפקיד היועץ: 'לא שימשתי כלי לקידום תוכנית נאמן'".
מתיחות
אתמול עסקה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" בנזקיה של שביתת עובדי קופת-חולים כללית. היום ב"דה-מרקר", בעמ' 20, מביא חיים ביאור ידיעה תחת הכותרת "עיני: השקט התעשייתי ייגמר בקרוב". "מתגברת המתיחות ביחסים שבין יו"ר ההסתדרות עופר עיני למשרד האוצר", נכתב בידיעה. "[...] יו"ר ההסתדרות ציין כי ב-1 בינואר 2010 תחלוף תקופת השקט התעשייתי שהתחייב עליה במסגרת הסכם השכר שנחתם עם האוצר לפני שנה וחצי". ההסתדרות הכריזה על סכסוך עבודה ברשויות המקומיות, בשל הלנת שכר של אלפי עובדים המועסקים ב-23 רשויות, "רובן בפריפריה ובמגזר הערבי".
נדל"ן
"המכרז שיעצור את דהירת מחירי הנדל"ן", נכתב בכותרת תיבה המופיעה בכתבת השער של "דה-מרקר" על "מכרז הקרקעות הגדול במדינה" בשוק הסיטונאי בתל-אביב. "גם הניסיון של משרד השיכון להציף את השוק בקרקע לבנייה אינו צפוי לשנות את המצב בשנה הקרובה", כותב שי פאוזנר, עורך מוסף הנדל"ן של "כלכליסט", בפתח המוסף.
יומולדת 60
"הדיבור חסר העכבות של ארצי בתוך השירים שלו, על כל הטוב וכל הרע שבו, על כל הכנות וכל העילגות והפטפטנות, מציב דרישה ברורה מהמוזיקה שלו: הוא מבקש ממנה לאזן אותו, להקנות לו מידה של עידון, להכניס אותו לתוך מסגרת שתעניק לו היגיון בלי לסרס את האופי המשוחרר שלו. וכאן ארצי נכשל שוב ושוב באלבומים האחרונים שלו", כותב בן שלו בכתבת השער של "גלריה" המוקדשת לשני זמרים, שלמה ארצי ומתי כספי, החוגגים החודש 60. בהמשך כותב שלו: "במקרה של כספי דווקא יש חגיגות: מופע לכבוד יום הולדתו התקיים לא מזמן בפסטיבל ראשון-לציון, וגם ברדיו היו תוכניות שציינו את המאורע. אותו היגיון שמייתר את החגיגות לארצי מעודד את החגיגות לכספי; אותו פער עצום בין היותו של כספי אחד היוצרים הגדולים בתולדות המוזיקה הישראלית לבין העובדה שיצירתו העכשווית אינה נראית על המכ"ם התרבותי העכשווי".
במה בדיוק הם בוחשים שם
כל מי שמעורה מעט במרחב הציבורי מכיר את הפרשות הגדולות של התקופה, אך רק קוראי עיתונים אדוקים מכירים את הפרשות הבינוניות והקטנות, אותן יריבויות אנושיות הנמתחות לפעמים על שנות דור ומתאפיינות בסגל גיבורים שכל אחד מהם מאמץ לו עיתונאי. פרשה כזו היא מסכת ההאשמות בין בכירי משרד הפנים בתיה כרמון והרצל גדז', שעירבה גם בכירים אחרים במשרדים שונים והסתיימה לפני שנים, אולם ספיחיה עדיין ממשיכים להתפוצץ מדי פעם בבתי-משפט וביציעי העיתונים.
כך מתפרסמת היום בעמ' 38 במוסף "סופשבוע" של "מעריב" כתבה של העיתונאי החוקר קלמן ליבסקינד, המביא את טענותיה של כרמון (ולא בפעם הראשונה) כי אחד המעורבים בפרשה, מאיר גלבוע, יועץ מבקר המדינה למלחמה בשחיתות, נהג שלא כשורה באופן שבו טיפל בעניינה של כרמון, וזאת משום חברותו עם העיתונאי החוקר מרדכי גילת (אז "ידיעות אחרונות", היום "ישראל היום"), שצידד בגדז' במאבק. תורף הטיעון של כרמון הוא כי גלבוע אמר לה, "לא נגעתי בעניין שלך כי אני חבר של גילת".
ליבסקינד מנופף בכך שגלבוע אינו מכחיש את האמירה הזו. נראה שיש כאן מלכוד 22 שעיתונאים חוקרים מסורים אוהבים לקלוע אליו את מי שאינם חפצים ביקרו. הרי אם גלבוע לא היה מונע מעצמו לעסוק בעניינה של כרמון, הוא היה יכול להפוך למושאה של כתבה המאשימה אותו בניגודי עניינים. אלא שבהמשך מסתבכים העניינים כשמתברר שגלבוע, לפי ליבסקינד, עסק בחקירות אחרות שהיה אמור להיות בהן ניגוד עניינים על רקע חברותו עם גילת. בתגובה לכתבה טוען גלבוע כי הוא וגילת אמנם מכרים, אך לא חברים.
הריב העתיק בין כרמון לגדז' הוא רק תירוץ, ונדמה שגם גיבור הכתבה, גלבוע, הוא רק מכשיר למטרה המרכזית: השחרת דמותו של גילת. ליבסקינד מביא מספר של אביגדור קהלני ציטוט מכפיש על עיתונאי, שהמחבר אינו נוקב בשמו, וקובע כי מדובר בגילת. הוא גם מדובב "מקורב ליוסי בר-מוחא" (היום מנכ"ל אגודת העיתונאים ואז כתב חוקר ב"הארץ"), שמספר כיצד גילת ניסה לשכנע אותו לפרסם כתבות לא מחמיאות על השר דאז משה שחל, ומפרט את קשריו הבעייתיים לכאורה של גילת עם בכירים במערכות החוק.
אם מתייחסים למסר של הכתבה כפשוטו, הרי שמצטיירת תמונה של עיתונאי, מרדכי (מוטי) גילת, שרואה את עצמו כגורם שווה ערך לקציני המשטרה ולשרים, מנווט חקירות כרצונו, משתמש בדפי העיתון כדי לרומם את יקיריו ולהשפיל את שנואיו. ודוק – אין כאן האשמה בדבר שחיתות. ליבסקינד אינו טוען כי גילת התנהל כפי שהתנהל (אם אכן הדברים נכונים) משום שרדף אחרי בצע כסף או טובות הנאה, אלא משום שחשב כי הוא לוחם כך בשחיתות הציבורית.
אם מתייחסים למסר של התגובות לכתבה כפשוטו, הרי שמצטיירת תמונה אחרת – של עיתונאי, קלמן ליבסקינד, שמשתמש בדפי העיתון כדי לסגור חשבונות עם עיתונאים יריבים, לקדם מקורות שלו ולפגוע ביריביהם. כך או כך, זו תמונה מטרידה, המעלה שאלות באשר לגבולות כוחו של העיתונאי החוקר ולטיפול בקשר הכל-כך מסובך שלו עם מקורותיו.
אגב, מאמר המערכת של "הארץ" היום הוא "דרוש שר משפטים חדש".
ענייני תקשורת
"מתנת משרד התקשורת לבזק – 240 מיליון שקל בשנה", מגלה כותרת טור של גילעד נס, הפותח את גליון "כלכליסט" היום. "אף שוועדת גרונאו קבעה ב-2003 כי תעריפי בזק יעודכנו ב-2008 – משרד התקשורת מתמהמה בנושא. בהנחה שהתעריפים יוזלו ב-10%, הצרכן יחסוך כ-100 שקל בשנה", מפרטת כותרת המשנה.
"יותר מ-200 אלף צופים רכשו את ערוץ 'האח הגדול'", מדווחת אופיר בר-זוהר ב"דה-מרקר". ואיילה צורף מספרת כי "משרד התקשורת מבקש מהמפרסמים מידע על העמלות המשולמות למשרדי הפרסום". משרד התקשורת עושה את הבדיקה "לקראת הסדרת תחום השידורים באמצעות רשיונות שאמורות לקבל זכייניות הטלוויזיה". אבל רגע, לא נערכה בדיקה כזו לפני שנה בדיוק, על-ידי הרשות השנייה, בקול רעש גדול וכתבות אינספור? כן, נערכה. למעשה "זו הפעם השלישית שבה בוחן רגולטור את העמלות המשולמות בענף הפרסום", כותבת צורף. נו, בודקים.
כותרת התיבה המצורפת לכתבה ב"דה-מרקר ויק" על בעלי מקצועות חופשיים השולחים ידם בכתיבה ומפרסמים ספרים היא "רם אורן: 'כל סופר חולם לעשות את המכה, אבל זה לא עובד ככה'" (עוד על רוח "דה-מרקר", בקישור הזה).