פרשת המדבקה של חברת לייף-קיפר הישראלית עודנה בעיצומה, ולאור הפרסומים האחרונים, המטילים ספק בדיוק הצהרותיהם של ראשי החברה, קשה עדיין לומר אילו מהדברים שפורסמו על אודות מדבקת הפלאות הם בדיות ואילו מהם (אם בכלל) נכונים.

עם זאת, אפשר לומר כבר עכשיו שהפרשה חושפת ביתר שאת את חוסר האונים של עיתונאים הנדרשים לדווח על נושאים מדעיים וטכנולוגיים שבהם אין הם מבינים ולא כלום, ואת הפערים המשמעותיים שבין עיתונות טובה (או לכל הפחות כזאת המגדירה את עצמה ככזו) ובין מדע טוב: המדע פועל לאט בדרך כלל, ותגליות מדעיות – במיוחד אם הן בעלות משקל – יוצאות לאוויר העולם רק לאחר מחקרים דקדקניים המתפרסמים בכתבי-עת שבהם נערכת ביקורת עמיתים (peer review) קפדנית.

החיפזון הוא תמיד מן השטן, אבל בפרסומים מדעיים הדבר נכון שבעתיים. עיתונאים, לעומת זאת, רגילים לפעול במהירות ולפרסם במהירות, גם כשמדובר בנושאים מדעיים סבוכים וקשים להבנה. יתרה מזאת, על פי רוב עיתונאים המדווחים על מחקרים מדעיים אינם קוראים את המאמר המדעי בשלמותו (בין אם יש להם היכולת להבינו ובין אם לא), אלא רק את תקציר המאמר. לפיכך אין להם כלל אפשרות לעמוד על טיבו האמיתי של המחקר או על משמעותו, והם אינם מסוגלים לבחון בביקורתיות את ההליך המחקרי או את מסקנות החוקרים.

כשלים אלה משפיעים לעתים קרובות על איכות הכתבות בנושאי מדע ומביאים לשגיאות רבות בדיווח, אבל הטיפול התקשורתי במדבקה של לייף-קיפר חושף את הכשלים הללו בחדות מיוחדת. כלי התקשורת, שדיווחו על ההמצאה המופלאה ביום הראשון לפרסומה, לא עסקו כמעט בפן המדעי-טכנולוגי של ההמצאה (שהוא, ככלות הכל, הפן המעניין באמת במקרה זה), אלא בעיקר בפן הכלכלי שלה. השאלה מי מכר למי ובכמה העסיקה את העיתונאים הרבה יותר משאלות הנוגעות לאופן הפעולה המדויק של המדבקה המסתורית. מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה הקרינו קטע קצר מסרט פרסומי של לייף-קיפר (שגם בו לא הוסבר, בעצם, כיצד בדיוק פועלת המדבקה), אבל העדיפו להתמקד במימד הכלכלי של העסקה וזנחו כמעט כליל את השאלות המדעיות הגלומות בה.

כבר בערבו של יום אתמול העלה "גלובס" כמה תהיות בנוגע לעצם קיומה של העסקה, וכן ביחס לפן המדעי של ההמצאה. החשיפה המשמעותית ביותר בהקשר זה היא העובדה ששום מחקר בנוגע למדבקה של לייף-קיפר לא פורסם בעיתונות המדעית. זהו סימן רע מאוד, ולמרות הסבריו (המעורפלים מאוד, וראו להלן) של ד"ר פיקר, הוא מטיל צל כבד ביותר על אמיתותה של התגלית: העובדה שלייף-קיפר בחרה להודיע על ההמצאה לאמצעי התקשורת עוד בטרם פורסם המחקר בקהילה המדעית עלולה להעיד על כך שיש לה מה להסתיר.

"היתוך קר או אשליה?", שער המגזין "טיים", 8.5.1989

מי שמכיר את ההיסטוריה של תרמיות מדעיות אינו יכול שלא להיזכר במקרים דומים שבהם פורסמו "תגליות" מהפכניות באמצעי התקשורת עוד לפני שניתנה למדענים האפשרות לבחון את אמיתותן. בעיקר ידועה הפרשה שהתרחשה בשנת 1989, כשצמד הפיזיקאים האמריקאים סטנלי פונס (Pons) ומרטין פליישמן (Fleischmann) הודיעו קבל עם ועולם שעלה בידם לבצע "היתוך גרעיני", שהוא, ביסודו של דבר, התהליך הגרעיני שבאמצעותו כוכבים כמו השמש מייצרים חום – במבחנה וללא שימוש בכור גרעיני. לו "תגלית" זאת, המכונה "היתוך קר" (cold fusion), היתה נכונה, היא היתה משתווה בחשיבותה לגילוי האש או להמצאת הגלגל, ומותירה הרחק מאחור את הישגיהם של קופרניקוס, גליליאו וניוטון גם יחד.

עיתונים (ובהם למשל ה"'וול-סטריט ז'ורנל" וה"פייננשל טיימס"), ששמעו ראשונים על הניסוי, דיווחו עליו ללא שיהוי, ופונס ופליישמן זכו ל-15 דקות של תהילה עולמית. רק כעבור כמה שבועות, לאחר שחוקרים רבים ברחבי העולם הודיעו שלא עלה בידם לשחזר במעבדותיהם את ההיתוך הקר, נגנזה ה"תגלית", ושני הפיזיקאים הוכרזו כרמאים והושלכו אל תהום הנשייה.

הניסיון המר הזה מעלה מסקנה חותכת: כל אימת שחוקרים מעדיפים להודיע על מחקר "פורץ דרך" או "מהפכני" בעיתונות הכללית (במקום בעיתונות המדעית), וכשהמחקר נראה טוב מכדי להיות אמיתי, כנראה מדובר בתרמית.

וזה בעצם מה שקרה בפרשת המדבקה של לייף-קיפר. מה שמעורר חשדות נוספים (וחריפים ביותר) בעניין זה הוא אי-נכונותה של החברה לספק הסברים מדויקים באשר לאופן פעולתה של המדבקה. מי שצפה אמש בראיון שערכו ירון לונדון ומוטי קירשנבאום בערוץ 10 עם ד"ר פיקר, לא יכול היה שלא לתהות בעניין זה: במהלך הראיון שאל לונדון את פיקר אם נכון שההמצאה מוגנת בפטנט רשום, ולאחר שקיבל אישור לדבריו ביקש מפיקר להסביר את העיקרון המדעי שהמדבקה פועלת על-פיו וכיצד ייתכן שפעולה זו מתבצעת "ללא התערבות פולשנית".

תשובתו של פיקר היתה קרת רוח ומאירת עיניים: "אין שום חדירה לכלי הדם כמקובל כיום. המדבקה מוצמדת לעור, היא יודעת לעשות את זה, ואיך היא עושה את זה – אל"ף, אני לא בטוח שאני מסוגל להסביר עד הסוף גם לכם. אני לא בטוח שאתם תבינו, בטח לא הצופים שלכם. אבל הדבר הזה עובד, ולכן העסקה הזו נחתמה".

אם לא די בכך, בתשובה לשאלה אחרת של לונדון טען פיקר כי "העיקרון [שבאמצעותו עובדת המדבקה] הוא לא עיקרון רפואי, הוא עיקרון מתמטי. הממציא של השיטה פיתח אלגוריתם מתימטי שקובע את רמת הסוכר בדם ללא בדיקה פולשנית". אלה הם דברי הבל (או בלע"ז, נונסנס): אין בנמצא שיטה טיפולית הפועלת על-ידי "עיקרון מתימטי" שאינו "עיקרון רפואי". שיטות רפואיות אינן פועלות באמצעות "אלגוריתמים מתימטיים", אלא באופן פיזיקלי-כימי, ופיקר היה אמור להיות מסוגל להסביר את אופן הפעולה הזה ולוּ במלים פשוטות שלונדון, קירשנבאום והצופים היו יכולים להבין.

כל זה אינו מוכיח שפיקר שיקר. ייתכן בהחלט שהמדבקה של לייף-קיפר עובדת, ושפיקר, קליין וחבריהם עוד יוכיחו לכולנו את צדקתם. אלא שכבר כעת ברור שהעיתונות לא ביצעה את מלאכתה נאמנה, ולא הקפידה להטיל את הספק הבריא המתבקש בעניין זה. ולראיה: במהדורת חדשות 10 של אמש, לאחר הראיון של פיקר אצל לונדון וקירשנבאום, דיווחה הכתבת הכלכלית נועה קולפ על עסקת המיליונים וכינתה את המדבקה של לייף-קיפר "המצאה מעניינת ומצילת חיים".

המדע שמאחורי ההמצאה המעניינת לא היה מעניין כל-כך בעיני קולפ ועורכי חדשות 10, שסברו כנראה שעצם קיום העסקה מוכיח את תקפותה המדעית של ההמצאה. אלא שבינתיים מסתמן שלא רק מדבקה המציאו בלייף-קיפר, אלא כנראה גם את העסקה השווה מיליונים, וכך כשל גם המבחן המדעי העליון שבו משתמשת התקשורת.