הצנזורית הראשית אל"מ סימה ואקנין-גיל (צילום: הידרו, רשיון cc-by-sa 3.0)

משליטים משמעת קשר

"פגישה מכרעת בקהיר" ב"מעריב", "העסקה קרובה" ב"ידיעות אחרונות", "ראשי החמאס מתכנסים בקהיר להכריע בנושא שליט" ב"הארץ", ו"בתקווה ובדאגה" הפתטי ב"ישראל היום". אלו הכותרות הראשיות של העיתונים, העוסקות כולן בהתקדמות, ככל הנראה, במגעים לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט משבי חמאס. בעוד שבדיווחים של הימים האחרונים נשענו כלי התקשורת הישראליים בעיקר על פרסומים בכלי תקשורת ערביים, שכבר הוכיחו פעם אחר פעם אחר פעם את אי-האמינות של דיווחיהם בעניין זה, הרי שהפעם יש מקור ישראלי: הנשיא שמעון פרס, שמאשר כי אכן הושגה התקדמות במשא-ומתן.

כותרת טור הפרשנות של עמוס הראל ואבי יששכרוף, המודפס היום על שער "הארץ", היא "בלי דיון ציבורי". "מתוך הערפל", כותבים השניים, "כמה סימנים מעידים: רשת אל-ערבייה הסעודית מדווחת מפי מקורות בחמאס כי עסקת שליט תושג בתוך ימים. רשת פוקס האמריקאית יודעת לספר שהחמאס כבר העביר רשימה מתוקנת ובה שמות חדשים של אסירים שהוא דורש לשחרר, העומדים בקריטריונים המוקדמים שקבעו הצדדים. נשיא המדינה, שמעון פרס, מדבר על 'התקדמות משמעותית' במשא-ומתן. הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, מבהיר שכל פרסום בתקשורת על מצב השיחות עלול לגרום נזק. ואילו המטה לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט מסביר לפעיליו כי 'זה הזמן להחריש'".

ההצגה של הדברים טבולה, כך נראה, בסרקזם, ולא בכדי. לפי שני העיתונאים, "תחת מגבלות הצנזורה, כלי התקשורת בישראל מנועים מלהרחיב בשאלת לוח הזמנים האפשרי לעסקה, אם אמנם תתממש. לא ניתן גם לדווח על פרטי ההסכם שמציע המתווך הגרמני. מה שנותר הוא דיון, בשלב זה תיאורטי בלבד, ביחסי הכוחות המסתמנים בממשלה, זו שתידרש בסופו של דבר לאשר את ההסכם בצד הישראלי [...] זה המקום להעיר על התפקיד יוצא הדופן שממלאת הפעם הצנזורה הצבאית בפרשה. בהשוואה למשאים-ומתנים קודמים, ואף לשלבים מוקדמים יותר במשא-ומתן על שליט, האיפול שמוטל כעת הוא כמעט מלא. הצנזורית הצבאית הראשית, אלוף-משנה סימה ואקנין-גיל, פועלת כך בתיאום עם מנהלי השיחות מהצד הישראלי, מתוך הבנה שעודף פרטים עלול להכשיל את השגת ההסכם. הצנזורית טוענת שמניעת הדיווח המפורט לא נועדה כלל להשפיע על דעת הקהל, אלא רק לאפשר מהלך תקין של המשא-ומתן.

"ואקנין-גיל היא אשת מקצוע הגונה. מדיניותה בשנים האחרונות מצטיינת בדרך כלל בשיקול דעת מפוכח ומתון. אבל הטיעון שלה הפעם לוקה בחסר. אם התקשורת מנועה כעת מלדווח מה מספרם הכולל של האסירים שישוחררו בעסקה ואילו רבי-מרצחים של החמאס ייצאו מהכלא בעקבותיה, לא יכול להתקיים דיון ציבורי אמיתי בעסקה. כשיותרו לבסוף הפרטים לפרסום, המהלך לאישור העסקה כבר יהיה בשיא תנופתו: דיוני בזק בקבינט ובממשלה, והופ, סיימנו. הצעד, השנוי במחלוקת ציבורית חריפה (גם אם רוב הישראלים תומכים בעסקה, לפי סקרי דעת קהל), יעבור בלא שמתנגדיו יספיקו בכלל להתארגן. ואולי, כמובן, זו בדיוק הכוונה. כמו במקרה של האיסור המתמשך והתמוה בדבר פרסום פרטי הפצצת הכור הגרעיני בסוריה, נדמה שגם בפרשת שליט הדרג המדיני והבטחוני הבכיר מצליח להכתיב כאן שתיקה, ממניעים שלא כולם ענייניים".

גם ב"ישראל היום", בכפולה הפותחת המוקדשת לנושא, מופיעה תיבה ובה "הורים שכולים דורשים מנתניהו: 'להסיר את הצנזורה מפרטי עסקת שליט'". אלא שסיקור כמו זה של "ישראל היום", עם כותרות כמו "קרוב מאי-פעם", הוא בעל אפקט דומה לזה של הצנזורה מבחינת התרומה שלו להיתכנות דיון ציבורי בסוגיית עסקת השבויים.

האם מדובר בסוגיה הרת גורל עד כדי כך? לפי שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות", זו "אחת ההחלטות הדרמטיות של נתניהו כראש ממשלה, ואולי בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל. במלים פשוטות, נתניהו יכריע בסוגיה העקרונית: 'מתי מדינה נכנעת לטרור?'". בין השאר, כותב שיפר, חתימה על עסקת שבויים תבסס באופן סופי את הלגיטימציה של שלטון חמאס. אלכס פישמן כותב באותו עיתון כי המחבלים האמורים להשתחרר בעסקה "טובלים בדם עד האוזניים", אחראים להרג עשרות גברים, נשים וילדים בפיגועי טרור ולא היו אמורים להשתחרר לעולם. מתווה העסקה יהיה הבסיס לכל עסקה בעתיד, הוא מתריע, ומוסיף גם את ההשפעה השלילית שתהיה לעסקה על הפתח ועל שלטונו של אבו-מאזן.

ורונן ברגמן חותם את טורו ב"ידיעות אחרונות": "בישראל של 2009 אוי ואבוי לקריירה הפוליטית של שר שידון את גלעד שליט להישאר בצינוק החמאס".

היועץ

שר המשפטים יעקב נאמן (מימין) והיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, אתמול בישיבת קבינט בכנסת (צילום: פלאש 90)

מה חדש בענייני היועץ המשפטי לממשלה? ובכן, שר המשפטים לא יציג מועמד משלו, בניגוד לפרסום אתמול ב"ידיעות אחרונות". הבחירה של השר נאמן תהיה בין ארבעה מועמדים. לפי "הארץ", נאמן מתלבט בין עו"ד יהודה ויינשטיין לפרופ' ידידיה שטרן. שלום ירושלמי ב"מעריב" כותב כי בניגוד להרגלו, נתניהו "חתך" והגיע להחלטה על השארת הרשימה המצומצמת של מועמדים על כנה, משום שאחרת היה נבחר השופט נועם סולברג, וחמתה של האליטה הגבוהה של המשפטנים היתה מתעוררת.

"בממשלה נפוצה ההערכה כי עו"ד יהודה ויינשטיין ייבחר בסוף", חותם ירושלמי את הטור. "עולה השאלה איך הפרקליט הפרטי של נתניהו, אולמרט ופוליטיקאים אחרים יעבוד איתם ומולם גם בממשלה. במחשבה שנייה, אולי טוב שהוא יסיר את ידיו מהתיקים של לקוחותיו ואת ההחלטות יקבל פרקליט המדינה לדור, שבאמת חף מכל אינטרס כלכלי, אישי או פוליטי".

לה מיזרבל

ספורט "ידיעות אחרונות" מקדיש את כתבת השער שלו לארגון האוהדים הבית"רי לה-פמיליה. החבורה הזו שיכנעה את קפטן הקבוצה, הכדורגלן אבירם ברוכיאן, לחזור בו מההצהרה כי ישמח שערבי ישחק בבית"ר ירושלים, וזכתה לחשיפה התקשורתית החצי-שנתית שלה (או אולי החודשית? מי סופר). אי-אפשר שלא לרחם על כתבי הכדורגל, שצריכים להיפגש כל פעם עם חבורת המתלהמים הזו, שיותר מהגזענות (הבוטה) והאלימות (המוצהרת), הם מזכירים ילדים קורבנות של פיגור סביבתי, ובאופן כללי אנשים שאין להם חיים.

בכל מקרה, הקרבה למושאי סיקור אלה משפיעה על מי שמסקר אותם. רק כך אפשר להסביר שאלה כמו זו ששואל אותם גידי ליפקין: "את סלים טועמה אתם מקללים. אתם יודעים שהוא נוצרי?" (התשובה היא כמובן: "ערבי זה ערבי"). בכלל, הראיון כולו, הנפרש על פני כפולת עמודים, נקרא יותר כמו תמלול של הקלטה מאשר כמו ראיון עיתונאי, אבל נדמה לי שזו הרמה המקובלת במדורי הספורט, לא רק בכתבות על ערסים מהיציע המזרחי.

מסע על גלויה

במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות" מציעה שרית סרדס-טרוטינו "10 הצעות לבילוי אחר בבוקר של יום שישי". לא ברור אחר ממה (מלשטוף את הדירה? מלהתעלף על הספה?), אבל ראוי לציין את ההיקף הגיאוגרפי של ההיצע. לא תשעה מקומות בתל-אביב ואחד בחוץ-לארץ (יפו, אולי אפילו רמת-גן), כמו ששכיח למצוא בפרסומים מעין אלה (בעיקר ב"הארץ"), אלא פרישה של ממש: בנימינה, חמת-גדר, זכרון-יעקב, חיפה, טבריה, יפו, כרמי-יוסף, מצפה-רמון, מזכרת-בתיה ואפילו ירושלים.

מובן שהפרובינציאליות העיתונאית התל-אביבית, כלומר ההימנעות מכתיבה על הפרובינציות, היא תוצאה של עצלנות של הכתב, ולא של העדר כל אטרקציות מעבר לקו הירוק של נתיבי איילון, אולם מצד שני, מי שכותב על חנות שוקולד במצפה-רמון, אבל באותה כפולה גם על חנות סקס בזכרון-יעקב (אולי לזה הכוונה ב"בילוי אחר"?), מעורר מיד את החשד כי המיר סוג אחד של עצלנות בסוג גרוע הימנו: עיכול ופליטה של קומוניקטים. כדי לבדוק אם כך או אחרת, אין מנוס מלקום ולהיגרר לזכרון כדי לבדוק אם ההלבשה התחתונה אכן מלבבת, ואז לקפוץ למצפה, כדי לקבוע אם הקפה בלה-שוקולה אכן משובח.

כולם מדברים על שלום

"כאשר מדברים על שלום אין בעיות נוסח 'הון ושלטון'", חורז חיים אסא בטור במדור הדעות של "מעריב". "סבן, שלדבריו שיחק לו מזלו והצליח למכור בובות וסרטוני פאואר-ריינג'רס להמוני ילדים, מקים את פורום סבן, גם מנחה אותו ומביא לפורום כל מי שחייב לו משהו, או כל מי שעוד חולם לקבל ממנו משהו. כל זאת בערך שתי דקות אחרי שמכר ברווח של כמה מאות אחוזים את מניותיו בבזק. את המניות של בזק הוא קנה במכרז של המדינה, לא בבורסה, לפני שמונה או תשע שנים, כאשר ברק וכמה נוכחים אחרים ב'פורום סבן' ישבו על הגה השלטון, לבטח על ההגה של המשרדים שיצרו את המכרז ההוא".

מחאה אנרכית

הכתבה הפותחת של המוסף "24 שעות" ("ידיעות אחרונות") מוקדשת לנמרוד קרת, שלפי הכתב משה רונן, היה בין הפעילים הבולטים במאבק האזרחי נגד חוק המאגר הביומטרי. קרת מתגורר בתאילנד יחד עם זוגתו, עדי עליה, ותרומתו למאבק היתה פיתוחי תוכנה רלבנטיים, כך לפי הכתבה. עליה מסכמת את הכתבה בשבחיה של המחאה האנרכית, כזו המתנהלת על-ידי קבוצות ויחידים ללא מנהיג ומערכת הייררכית.