1. קול קורא אל קוראינו הנאמנים
בימים היסטוריים אלה, שהם כידוע – אבל ליתר ביטחון נזכיר זאת שוב ושוב ושוב – ימים היסטוריים מאין כמותם, אנו מבקשים להזכיר לכם את תרומתו האדירה של עיתוננו להיסטוריה של מדינתנו הקטנטנה, מוקפת האויבים, בעלת הצבא הקטן החזק ביותר בעולם. קוראים וקוראות יקרים! מי אם לא מיטב אנשינו – הנבחרת שלנו! – דיווחו לכם על הולדתה של מדינתנו הקטנטנה? ומי חזר ביחד מן המלחמות?! ומי נלחם שכם אל שכם בתעלה, בזרוע נטויה?! יחד כבשנו את גביע אירופה! יחד בכינו בכיכר! ועתה, אנו שהבאנו אליכם, עד סף ביתכם, את הרגעים הגדולים, אנו הנלחמים בשחיתות, מזכירים לכם, ושוב, רק ליתר ביטחון – הרי ידוע שקוראים נאמנים אינם נוטשים את עיתונם ברגע האמת, ואפילו לא למען הקולגה המרצדת – ובכל זאת, רק למקרה ש־מרוב רגשה היסטורית תשכחו באחד האמשים לקנות את עיתוננו, או תתפתו לאיזו הצעה נואלת של המתחרים לעבור את זה אתם, הרי אנחנו מכריזים בזאת על השקת קמפיין, כמו שקוראים לזה בברנז'ה, למען שמירת עטרתו ותפוצתו הרחבה של עיתוננו. קוראים וקוראות יקרים ויקרות! רק שתדעו שהקמפיין הזה עולה לנו מאוד ביוקר – שלושה מיליון שקלים לשלושה שבועות(!) היסטוריים, נכון, ובכל זאת, זה לא זול, לא זול, אך אנו מוכנים לשלם את המחיר, כמו כל אזרח נאמן שואף שלום וביטחון, כי בימי ההתנתקות האלה אין דבר יקר לנו יותר מאשר אתם, קוראים יקרים, כי ההתנתקות הזאת היא לנו הזדמנות היסטורית – ועסקית – להתחברות.
2. נלחמים בעוני
("המבצע יימשך גם בחודשים הבאים")
"סוף־סוף יהיה לילדים איפה לישון"
"תודה לבנק של המדינה ולעיתון של המדינה על הסיוע"
מאת: עזרא נחמדי
כתב "העיתון של המדינה"
"אנו מודים לבנק של המדינה ולעיתון של המדינה על המיטת־קומותיים שרכשו לילדינו", כך, במלים נרגשות, הודתה אתמול ברכה סעדיה (48), תושבת אזור, שבמסגרת מבצע "נופת צופים" נרכשו למשפחתה מיטת קומותיים וסלון נאה מעור נאפה בשווי 5,999 שקלים. נציגי העיתון של המדינה והבנק של המדינה הגיעו אתמול לבית המשפחה, המתגוררת בדירה מוזנחת וקטנה. האב (57) עובד בחברת הובלות ומשתכר שכר מינימום וכו'. במסגרת מבצע "נופת צופים" מאמצים הבנק של המדינה והעיתון של המדינה יותר מ־399 משפחות קשות־יום בכל רחבי הארץ ורוכשים עבורם מקררים, מיטות, מחשבים, מכשירי חשמל שונים ועוד. המבצע נמשך.
איור: בתיה קולטון
3. שיידעו כולם שיש לי הצגה חדשה
למן הרגע שבו נחשפו המעשים המגונים שביצע בתלמידיו הצעירים, דרך המשפט שבו הורשע ונשפט לחמש שנות מאסר בגין בעילת קטין ועד ליום הזה, שנתיים וחצי לאחר שחרורו, התנער יובב זרזיר מכל אחריות לפשעיו. היום, כשהוא יוצא לדרך חדשה ומעלה הצגה חדשה בתיאטרון הסמטוכה, ניאות יובב זרזיר לקיים – לא, לא יחסי מין – ראיון בלעדי עם אלון מצהיב, הכתב שנשכב, למענכם אנשים חושבים – לא, אל תגזימו! לא במיטת המרואיין – על הגדר המקיפה את שתי המסעדות הנחשקות של תל־אביב, המסעדות – המוסדות! – שכל סלב' המכבד עצמו יקפיד להפגין בהן נוכחות מתמדת, ויזכה, כמה נחמד! בבוא יומו, לכך שבעלי המקום המדליקים, בכבודם ובעצמם, יארגנו לו יום־הולדת!
4. צרור נשיקות
דינו! זה באמת אתה! כמה חיכנו! כל היום! היו פקקים?! תביא חיבוק! דינו כפרה! ממי! תביא סיבוב בתלתלים! בוא, בוא תראה את המטבח... תשתה כוס תה עם נענע/שיבא/מה שאמא מכינה לך בבית! תכיר, זה בעלי מוטי, מוטי תכיר זה – איזה שטויות אני אומרת! הרי אותך כולם כבר מכירים! בוא! שב! תשמע! תשמע דינו, איפה קנית ת'חולצה? לא בפוקסמן... חשבתי אולי אני יקנה לבעלי, אם הוא ירזה... תשמע! תשמע דינו, מה רציתי להגיד, הלוואי שלכולם היו ביצים כמו שלך לבוא לפה, לא לפחד, צלם! צלם את זה דינו! וגם את זה! החור בקיר־טפט! ופה ליד המקרר זאת אחותי, אם חד־הורית, גם היא מודה לך על כל מה שאתה עושה, איך אתה נאבק למען חלשים, ושתדע לך, פה במושב כולם מה־זה מעריכים אותך! מה־זה מעריכים?! גאים! מתים עליך דינו! גם גבר־גבר שחוקר את הדברים כמו שוטר ולא פוחד מאף אחד, גם משורר! תאמין לי דינו, תיתן כמה מהשורות שלך, מה שאתה אומר מתוך הלב כשאתה נוסע בשקיעות לשלמה ארצי, תראה, ייצא לך שיר סוף הדרך!
גיליון 58, ספטמבר 2005