יום שישי, 24.11.06, בוקר:
ה־אנס ה־סדרתי ה־נמלט
בדיוק כשעמדתי להוריד את הכלבון שלי, סקופון, לטיולון שלנו בגינה השכונתית אמרו בחדשות שבני סלע, האנס הסדרתי, נמלט ממאסר ולמי שיש לה זיכרון קצר הזכירו במי מדובר - חיה רעה. כמו כן ביקשו מן הציבור - בפרט כאן בסביבה - לפקוח את עיניו. דחיתי את היציאה אל הגינה. נצמדתי למקלט ולכלבון.
יום שישי, 24.11.06, לפני הצהריים:
אפס־אפס־סלע
השדרנים מעדכנים כי האנס אינו רק מסוכן אלא גם מתוחכם; זהו מפלץ אשר הצליח להערים לא רק על בחורות אלא גם על שוטרים. עוד מסתבר כי הוא אולי שחום־נמוך אבל אתלטי ביותר. אחרת איך הצליח לזנק מעל חומת בטון גבוהה?! ועוד כשהוא אזוק. שרק לא יטפס כמו עכברוש על המרזב שלי.
יום שישי, 24.11.06, ערב:
אחדות לאומית
מכל החלונות - יותר נכון, מחרכי תריסים - בוקע אור כחלחל של מרקעים. הערב מתאחד עם ישראל עם אנסו (וכמה טוב שיש לו שם כל־כך לא משויך לשום עדה).
שבת, 25.11.06, בוקר:
מכנס של אנס
כל הלילה לא עצמתי עין. גם הדמויות הדו־ממדיות, בלי הפנים מהסרטי שחזור רדפו אחרי, וגם המכנסיים של סלע שראיתי ב־Ynet, שהוא החליף בגן הציבורי. וסקופון האומלל יילל, מבוהל, כשראה תצלום של כלב משטרה מסכן שדחפו לו את האף לתוך המכנסיים, שיריח.
שבת, 25.11.06, צהריים:
ממשה עד משה לא קם כמשה
לפאר־לי שחר ("יומן השבוע", רשת ב') אומר משה קראדי כי משה קראדי לא ייתן לאנס לחמוק ממשה קראדי.
יום ראשון, 26.11.06, בוקר:
השראה קולנועית
גבי גזית הרס לי את שלוות הבוקר המדומה: בפעם הבאה, כך הוא מציע, כשמובילים אנס, שילמדו מ"שתיקת הכבשים" ויובילו אותו כמו בסצנה הבלתי נשכחת ההיא כשהובילו את חניבעל לקטר, בכלוב פלדה ועם כל הדברים האלו מרצועות מתכת כמו באינקוויזיציה סביב הלסת. ולא צריך לומר בקול איזה איבר זה יהיה אצלו.
יום ראשון, 26.11.06, בוקר:
הפסקת אש?!
נכון, הכותרת הראשית של "מעריב" היא "הפסקת אש", וגם בן כספית כותב ש"שקט בינתיים", אך איך אפשר להיות שקטה - ואפילו יש שקט ברצועת עזה - כשממש מתחת לפנים הקטנטנים המחויכים של אבו־מאזן ואולמרט אני רואה דיוקן ענק של בני סלע, עם מספר אסיר, ועוד ארבע אפשרויות לבני סלע מחופש, וכשהפסיכיאטר שטיפל בו מבשר לי, "בקרוב הוא יחזור לתקוף", ובכל העמודים הפנימיים יש תיאורים שלו ושל "הפחד ברחובות" ושחזורים, והמלצה חמה: "אם ראית את האנס: קודם כל לברוח".
יום ראשון, 26.11.06, צהריים:
"פרופיל של מפלצת"
כל־כך הרבה נכתב על האנס המבוקש ב"מעריב" (אפילו הזמרת קרן פלס מתוודה שפעם הוא היה אצלה בבית), שעד הצהריים רק קראתי וקראתי, כדי שאדע בדיוק מול מי אני עומדת אם וכאשר הסלע יסתתר דווקא במסלעה הפנג־שואית של הבניין שלי. וכדי שלא חלילה אתבלבל עם מישהו אחר, שחום־נמוך (אל תיעלב, סקופון) , החלטתי להשתמש ברעיון פשוט וגאוני של "מעריב": דיוקן קטן של סלע "לגזור ולשמור בארנק" (אל תגלו! שמתי במקום האקס...).
יום שלישי, 28.11.06, ערב:
אופנוען חשוד מאוד
פעם ראשונה מאז הבריחה שסוף כל סוף יש אקשן אמיתי בערוצי החדשות וסיכוי רציני שהפעם זה - לא השלום, עזבו, למי יש ראש לפלסטינים כשהוא, הוא בכבודו ובעצמו, ולא כל מיני אנסים פלמונים מפרדס אלמוני בבית־ליד או טרמפיסט מנתניה או איזה סוטה שאוהב בנות שירות! הוא, בני סלע, הדבר האמיתי, נראה באזור קניון איילון! כלומר, זוהה! בוודאות! אופנוען נמלט, בג'ינס אשר בחשכה נראה ממש כמו הג'ינס של האנס. וכבר הוקם חפ"ק (בדמות ניידת שהדביקו לה מפה) ויש מרדף, והמוני שוטרים מסתובבים ומדברים עם אמא שלהם שבדיוק צופה בהם בטלוויזיה בסלולריים, וביניהם היה אחד אדיב אשר ניאות לומר לכתבים שכן, זה רציני, הפעם המידע והמרדף בדוק ורציני.
יום רביעי, 29.11.06, בוקר:
בלעה אותו האדמה
בסוף זה לא היה האופנוען מקניון איילון. אבל הבוקר החדש הוליד אלפי סלעים - אשר נצפו ברחבי ארצנו הסלעית, מרמת־גן ועד יער לביא; תוכניות הבוקר נערכו מיד לקלוט את כל המצוקות ולענות על שאלות, כמו למשל של האזרח־מודאג שברשותו אקדח והוא שואל - רק למקרה שייתקל - האם מותר לירות בסלע, או האזרח־מודאג שיש לו בת שאמורה לחזור בערב מטיול והוא חושש פן סלע יארוב לה בגינה ומבקש עצת מומחה, שיגלה לו איך סורקים שיחים?
שבת, 2.12.06, כל היום:
מתחת לסלע
סקופון יכול לנבוח עד מחר שהוא מת להשתין. איך אני יכולה לצאת כשברשת ב' רן בנימיני מספר לי: "הפצצה המתקתקת ששמה בני סלע ממשיכה לתקתק". אני שוכבת אפוא במיטה הרחבה הבטוחה שלי ובחיקי מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מוקדש למבוקש, מלא בתצלומים אפלוליים מלאי אווירה, ובכתבות שופכות־זורעות־אור על אישיותו. איזו ילדות היתה לו (אומללה) ואיך חש כשאביו החליט להתחשמל, ואיך היה האונס הראשון, ומה הרגישה "הקורבן הראשון" כששכבה "מתחת לסלע" (וסחתיין ל"ויץ" של העורך שלא איבד את ההומור שלו מול הנושא־כאוב!) וכל זה מרתק מאוד וקצת מזכיר תוכנית אירוח; באמת, עכשיו אני חושבת לי, אם ייתפסו אותו, אמן, כולם בטח ירצו לזיין אותו - הופס, סליחה, לראיין אותו - אך הוא ייתן בלעדיות ליאיר הגברי־מתוק־שרירי...
יום שני, 4.12.06, ערב:
תחליף
אך מאחר שבינתיים יאיר לא הצליח להשיג את המרואיין המבוקש הוא התפשר על המפכ"ל. והסתחבק איתו - כלומר ניסה. וגם לכלך על האשתו שהיא בפניקה, ולא יוצאת בלי שוקר חשמלי, היא וכל הנשים. ומה חושב על כך קראדי? ובכן, בדיוק בשביל אשתו של יאיר והחברות שלה פוזרו בעיר שוטרים - כדי שהנשים ירגישו בטוחות. כי בני סלע הוא פושע מסוכן עם כושר הישרדות גבוה ביותר, ולמפכ"ל אין שום מושג היכן הוא מסתתר.
יום שישי, 8.12.06, ערב:
פספוס
איך זה קרה ודווקא לי שכל הזמן הייתי עם הדופק על היד, שכך פספסתי את הרגע שכולם חיכו לו? ככה: בגלל שכבר שבועיים אני לא יוצאת בערבים החלטתי בתור בילוי, אמנם עלוב, לצפות ב"ארץ נהדרת". מה לעשות שזה היה כל־כך משעמם שאחרי עשר דקות נרדמתי וישנתי כמו בול עץ - עד שהטלפון צלצל וחברה שלי אומרת לי: "יא המומה, מה, לא ראית? תפסו אותו! תדליקי בערוץ 10 או בערוץ 1, תראי במצלמות הסלולריות את תחנת המשטרה בנהריה!".
שבת, 9.12.06, ערב:
האנס שנתפס
עכשיו, כשברחובות נשארו רק אנסים רגילים, אפשר לצאת בלי פחד. כמו שאמרו הכתבים: "מאות אלפי נשים נאנחות אנחת רווחה". אף על פי כן, במקום לצאת, לחגוג, הזמנתי את החברות לראות איתי בערב חדשות - לראות אותו, בכל הערוצים. את האמת, קצת לא נעים לומר - הוא לא נראה כמו מפלצת. יותר כמו חיה קטנה ומבוהלת. היו שם אולי אלף צלמים, עם אלף פלשים שכוונו אל הפרצוף שלו. אז כדי שכולם יהיו מרוצים אחזו בו השוטרים ולא נתנו לו להסתיר את הדמעות. כי, בכל זאת, דמעות של אנס - זה לא דבר שרואים כל יום.
גיליון 66, ינואר 2007