1. תחכום גרפי
- הלו, מחלקת גרפיקה? כאן מדברים מלשכת העורך. ובכן, התעוררה בעיה קטנה עם אחת הכותרות בעמוד הראשון -
- לא, לא עם הכותרת הראשית -
- ידוע לנו שגם בעיתון המתחרה הלכו על "מבחן הכיכר". ככה זה כשהעם מאוחד עם וינוגרד...
- לא, לא עם ציפיטפוט... עם המרגל...
- אל דאגה, לא נשנה את הכותרת "החשד: מרגל" -
- הצבע האדום על הרקע השחור עובד יפה וגם ההדגשות הצהובות על הבגידה, התשלום, והראיות -
- צבעי האזהרה נהדרים, ועם זאת רק כדי שציבור קוראינו לא ילך שולל ויחשוד כי מדובר בחשדות שווא... חשבנו שכדאי לנקוט איזה אמצעי גרפי -
- להקטין את האותיות של החשד ולהגדיל את של המרגל... כן, זה בהחלט רעיון מעניין, אלא שכאן נחוץ משהו חדשני יותר, לכל השדים והגופנים, משהו שייטע בציבור קוראינו חלחלה אמיתית, משהו שיעבוד על התת־מודע שלהם ויבהיר, גם למקצת מקוראינו שאינם בעלי חשיבה מופשטת, את גודל הסכנה המהלכת בעמודים הפנימיים, עם שפם שחור ומשקפי שמש על רקע כל מיני בתי־זיקוק מסתוריים וארובות חשאיות -
- אותיות מכורסמות? איך הן נראות? כאילו מישהו כרסם אותן?
- אותיות מכורסמות ומופגזות! הידד, זו בהחלט פריצת דרך יצירתית! עכשיו אתם יורים בול במטרה! אותיות אדומות, כמו פצעים, ומלאות חורים מכוערים, כאילו מישהו הפגיז אותן בקסאמים, סקאדים, קטיושות וזילזאלים!
שלושה ימים לאחר מכן
- הלו, מחלקת גרפיקה? כאן מדברים מלשכת העורך. בקשר לכתבה על אבוטבול -
- לא, לא אבוטבול השחקן, אבוטבול הפושע, זה שהראה לאורחים שלו את הנוף מהמרפסת -
- חשבנו, אם זה לא מסובך, לעשות משהו עם הכותרת, שתהיה קצת יותר מצמררת -
- כמו שעשיתם לבשארה? עם האותיות המופגזות... כן, משהו בסגנון הזה...
- שפריצים של דם? יש לכם בתוכנה דבר כזה?! מדהים!
- לחשוב שפעם כל מה שהיה לנו זה אותיות שחורות...
הכותרת "המופגזת" "החשד: מרגל" הופיעה ב"ידיעות אחרונות", 3.5.07, בעמ' 1.
הכותרת "אבוטבול מציג: הצעה שאי־אפשר לסרב לה" הופיעה ב"ידיעות אחרונות", 6.5.07, בעמ' 17.
2. שירה על הדרך
מי אמר כי מצב השירה העברית בימינו בכי רע? דו"ח וינוגרד נפתח בשיר של יהודה עמיחי ובעקבותיו ב"מעריב" ("מוסף לשבת", 4.5.07), שוצפת מתמיד, שירת בן כספית.
למעשה, כבר מזמן ראוי היה להפנות את תשומת הלבבות אל שירה עממית זו, המלווה את האומה ומנהיגיה ברגעיהם הגדולים, הקטנים והקטנוניים, ולדון בה בכליהם של המשוררים הנוהרים לפסטיבלי מטולה (בימים כתיקונם, כאשר התותחים שותקים והצימרים פורחים).
שירת כספית, כשמה כן היא, מאופיינת בתנועה כספיתית בין דימויים נעדרי עידון, מרובים ולאו דווקא מדויקים, לבין דברי נבואה. כך ראש הממשלה אהוד אולמרט הוא "תרנגולת כרותת ראש רצה סביב עצמה" וגורלו כגורלה של אותה אומללה: "הוא לא ילך בשקט. הוא ילך עם הרבה מאוד צרחות, קרקורים ונוצות מרוטות". אם תקשו: ולמה דווקא תרנגולת ולא תרנגול, זכר, גבר - הוא תרנגול הכפרות - אין זאת כי הדיוטות אתם, כי השירה, את זאת יודעות כל אם ובת וכל תלמיד תיכון מושבת, מתאפיינת בין השאר בסתימותה. רגע מדומה ראש הממשלה לתרנגולת כרותת ראש ובמשנהו הוא אתרוג פגום, אבל שמור. המשורר, כפי שיעידו שני הדימויים, הנו בן בית בתרבות היהודית ויחד עם זאת, ככל פואטיקן מודרני, אין הוא מפנה עורפו העבה לתרבות העכשווית, לטלוויזיה ואפילו לספורט, וכך, למשל, הופך אצלו אביגדור יצחקי לאקרובט, "הניצב כבר שבועות במרומי המקפצה, מבצע תרגילי ראווה, אווירונאוטיקה ופעלולים עוצרי נשימה" ולבסוף קופץ את הקפיצה המרהיבה שלו, "עם סלאלום וצוקהרה". ואם כבר מזכירים מלים בשפת ההייקו, ואת אותו יצחקי, ראו איזה שימוש רענן עושה כספית ב"צונאמי", אותו גל שכבר התנפץ אלף פעם על חופי הלשון הישראלית עד שהיה לקלישאה: יצחקי, לפיו, פיזר (לא זרה) דיסאינפורמציה, רשימת חותמים המהווה "צונאמי גדול ונורא שתכף יטאטא את אולמרט מלשכת ראש הממשלה במקלות". גם צונאמי, גם מטאטא, גם מקלות - רק ככה כנראה יוכל המשורר להבטיח לקורא סילוק ודאי.
3. שעשועון מוסיקלי (בנימה ציונית)
התאם את שלוש הכותרות המאז'וריות לתוכן המינורי (הכותרות לוקטו מ"ידיעות אחרונות" ו"מעריב"):
1. בשארה ייעץ לנסראללה: תשגר טילים על בתי הזיקוק
2. מדענים מישראל גילו כוכב חדש
3. הוליווד זה כאן
א. חברת ההפקות האמריקאית "גודניוז" תצלם בישראל סרט על ישו.
ב. חבר הכנסת עזמי בשארה חשוד כי במהלך מלחמת לבנון השנייה העביר מידע אסטרטגי על אתרים בישראל.
ג. צוות בינלאומי, שבו שותפים פרופ' צבי מזא"ה מאוניברסיטת תל־אביב והדוקטורנט אבי שפורר, גילה כוכב לכת מיוחד במינו...
גיליון 68, יוני 2007