1. בגדי הליידי ("גלובס") החדשים (התרשמות מעלעול בגליונות 90-91)
"בחודשים האחרונים חשבנו עליכן הרבה", פונה אל קהל לקוחותיה־קוראותיה יעל וינר, עורכת "lady גלובס" (כך בדו־לשונית) החדשה (גיליון 90). "ערכנו סקר, התייעצנו עם החברות שלנו, פתחנו עיתונים מהארץ ומחו"ל, ניסינו להבין מה אתן אוהבות לקרוא, מה אתן מחפשות כשאתן פותחות את ה'ליידי'".
אז מי אתן, דיר ליידיז שאינן עלמות או לאשות, ולא מפנות ראש לקריאות כמו "את" או "מותק"?
על־פי וינר (פסי בלונד, עגילי זהב משתלשלים עד לכתף) הנכן "חכמות, אינטליגנטיות, מצליחות" - "כן, זה נשמע כמו הפרסומת לדיאודורנט של 'מיסטר ביג'. אבל וואלה זה נכון", וגם וואלה מעיד על עולמן התרבותי דקיק המסך של העורכת וקהלה. על־פי וינר (צעיף לבן מעל חולצה שחורה), "אתן, ואולי נכון יותר לומר אנחנו, יודעות ליהנות מהחיים ולא מפחדות להודות בזה. ולכן השתדלנו להכניס ל'ליידי', לצד הכתבות הרציניות, גם הרבה 'ג'וי והפינס'."
ג'וי והפינס לאשת הביזנס, ירחון כמו־מקצועי לאשת העולם גדול המדבר אלייך בשפה שאת אוהבת ומבינה ומכירה מן הנסיעות שלך לחו"ל ומן הדיוטי־פרי. "טיים אאוט", "ביץ'פארטי", "מצ'־אפ", "שופינג", "בייבי בום", "דיזיין", "סטיילינג", "דלישס" - אלו הם מקצת שמות המדורים שאליהם תוכלי להימלט - גברת מלהטטת בין הבית לקריירה שכמותך - מעול הבעל והילדים, או לחלופין, לקרוא על שכמותך ולהתנחם: ככה עושות כולן, ובעצם, מה חדש?
שני הגליונות החדשים של "ליידי גלובס", כמו קודמיהם, שורצים מצליחניות. חיוכיהן צחורי אמייל, הן לבושות בגדי מעצבים, מסופרות טיפ־טופ, מאופרות מאובזרות ומתוכשטות בשיק; קשה להבדיל בינן לבין המצליחניות הנשקפות מעמודי הפרסומות למוצרי יוקרה (שעון "קארטייה", "מדיקל ספא", טיסות "לופטהאנזה" ליעדים בסקנדינביה וכו'). איך אומרת הכותרת בפרסומת ל־Hummer, שבה נראית גברת מחויטת־חליפה משתמשת במראת הצד של רכבה כבמראת איפור לתיקוני ליפסטיק אחרונים: "האופי שלך, הסגנון שלך, ה־Hummer שלך... במידה שלך".
זוהי - שוב ושוב - אותה הגברת באותה אדרת. מה מעניין אותה? נשים כמותה, שיחה קלה על כלכלה, עיצוב, אופנה, מזון גורמה - בתנאי שמישהו אחר מתקין אותו. "לא תמצאי שם טיפים לקילוף שום", כך מבטיחה לך העורכת בחגיגיות. "ליידי" איננה "לאשה".
2. אכן, מסע אחר
גם ל"מסע אחר" עורך חדש (יחסית, מזה כחצי שנה). "נעים מאוד, שמי דרור", כך הציג עצמו, סחבק, דרור פויר (גיליון 171, דצמבר 2005), ומגיליון לגיליון הוא הולך ומבסס את דימויו כעורך וכטייל-לא-תייר, אזרח עולם מוסרי ובעל מודעות חברתית ואקולוגית השואף לחנך את קוראיו, ולא רק להציג בפניהם אוסף גלויות נוף מפעימות של פלאי תבל.
"העולם", כך הוא מזכיר לנו בפתח הגיליון הראשון בעריכתו, "הוא לא רק נופים עוצרי נשימה ודילים משגעים לסוף־שבוע רומנטי, הוא גם מקום מסוכן, מזוהם וקשה באופן כללי (...) העולם הוא מקום שצריך להיות בו. להיות בו באמת, עם הידיים והרגליים וקלקולי הקיבה וכיווצי השרירים וגיהוצי כרטיס האשראי". אכן, העולם ההולך ונחשף בגליונות הבאים עשוי להנחיל קלקולי קיבה ובחילה לתייר הנהנתן המצוי. למעשה, כבר לגיליון זה, אשר במרכזו סקירת "100 המקומות והמסעות הנבחרים לשנת 2006", מכניס פויר עז חתרנית בדמות "העשירייה האומללה" - "עשרה מקומות שיעשו לכם חשק להישאר בבית" (ובהם אתרי מלחמות אזרחים, ניצול מיני, פשע, אסונות טבע וכד'). עוד באותו גיליון כתבה של תמר גולן על ליבריה השסועה וכתבה חשובה ועוכרת שלווה המהווה כמו מנשר רעיוני, "באנו, ראינו, הרסנו" (מאת גלי וולוצקי) על התיירות כניאו־קולוניאליזם (מלווה בשעשועון בחן־את־עצמך סרקסטי, "האם אתה תייר ניאו-קולוניאליסט?").
גיליון זה אינו אלא סנונית ראשונה המבשרת את בוא... החורף. בששת הגליונות הבאים צוברת המגמה תאוצה בדמות כתבות מצולמות על מלחמת האזרחים בסרי־לנקה, אסון רעידת האדמה שהחריבה את סן־פרנסיסקו ב-1906, על ילדים נפגעי הרעלה בטנזניה, על האופנים שבהם מנצלות חברות מערביות משאבי טבע באיים נידחים וזאת מבלי לתגמל את תושביהן העניים, על סמים, פשע והפלות באירלנד ועוד כהנה דיווחים ממבחר מחוזות שלא תבחרו לבלות בהם ירח דבש או חופשה חלומית. אחד משיאי המגמה, בגיליון 174, היה הכתבה המצולמת ובה "תמונות קשות לצפייה" על טקס קבורת השמים הבודהיסטי, כתבה אשר עוררה לא מעט תגובות קשות ונזעמות מצד קוראים רגישים ש...באו ליהנות.
אך לא רק הכתבות, גם דבר העורך החודשי של פויר מעיד על התגייסות למשימת חינוכו של התייר-טייל הישראלי. כך, למשל, בפתח הגיליון השני בעריכתו, בפתחה של שנה אזרחית חדשה, כותב העורך מחרב המסיבות: "האם העולם הפך להיות מקום טוב יותר מאשר בשנה שעברה? חוששני שלא. (...) העולם נעשה מלוכלך יותר, חם יותר, פחות ופחות צודק. (...) לא הכל מעגלי. (...) אפשר להרוס חוף ולבנות בו מלון, לדוגמה, אבל אי אפשר להרוס מלון ולבנות במקומו ריף" (שם).
לצד אלה - כמעין מס עינוגים - מתקיימים, בבועתם הנהנתנית, מדוריו הקבועים של המגזין שבהם נסקרים אתרי סקי וגאדג'טים (חפיצים - מחידושי האקדמיה) לטיילים משוכללים, כגון מערכת ניווט לווייני אישי, קומקום המגיב לאס.אם.אסים ומצלמת וידיאו מתחברת לקסדה לעוסקים בספורט אקסטרים.
יישר כוח מר פויר! העולם זקוק לשכמותך.
גיליון 63, יולי 2006