פיצה שרגא? גם את לא ידעת על דבר קיומו של מוסד בשם זה עד לאותו ערב בשלהי נובמבר, שבו קיבלת הודעת דוא"ל: "פיצה שרגא בדיזנגוף סנטר – שומר נפשו ירחק: סיפור אמיתי על אי-קבלת השונה".
כמה אנשים מלבדך קיבלו את הדוא"ל הזה? רבים, כך הסקת משורת המבוא שצירפה השולחת (האמינה והמוערכת) אל הכתובת שלך שבתוך רשימת התפוצה של בית-הספר הסופר-דופר-הומניסטי-פלורליסטי שבו לומד בנך, בין השאר, לזעוק נגד עוולות הנגרמות לאותו "שונה".
התחלת אפוא לקרוא: "שלום, הייתי חייבת לשתף אתכם בחוויה הקשה שעברנו אתמול (23.11.08) בפיצה שרגא שבקניון דיזנגוף סנטר בתל-אביב". המשכת וקראת את זעקתה המפורטת של המתלוננת, עמית וולפמן, היא "אמא של סער", אוטיסט "מקסים ובתפקוד גבוה", כהגדרתה, אשר חווה התעלמות מקוממת מצד בעל המקום ולאחריה תגובה גסת רוח ומעליבה. קראת עד הסוף, עד לאותו שלב מוכר שבו נקראת לדגל: להעביר את המכתב לרשימת התפוצה שלך, לקרוא לחרם צרכנים על אותו מנוול מוכר פיצות, וכמובן, להדיר את רגלייך מאותו מקום שממילא לא התכוונת לפקוד.
האם תעבירי? האם תחרימי? לעת עתה היית טרודה בקריאת תגובות המותניים-משתנסות של כל מיני נפשות טובות ופעלתניות ממך, אחייך ואחיותייך לרשימת התפוצה, שהזדרזו לשגר אל רשות הרבים את זעזוען העמוק או הזוגי מן המקרה ("טושי ואני, שנינו נדהמים: איזו אטימות!!!!!"), מן האדם ("הזהו אדם?"), ובכלל מן היחס "שלנו כחברה" אל "בעלי צרכים מיוחדים", עוד ביטוי שמאז ומתמיד עורר בך דחייה. גם את, נבהיר, לא נותרת אדישה לאם ולבנה, אך כמו במקרים דומים, חשת מסויגת נוכח מה שנראה כמעט כמעשה לינץ' וירטואלי בלחיצת מקש.
לקחת ללב, לא העברת את המכתב הלאה.
למחרת, למרבה תדהמתך, גילית שמה שחשבת למדורתם הזעירה של כמה מזועזעים לב-תל-אביביים, התלקח בלילה לכדי שריפת ענק בצורת כתבת שער ב-Ynet. "ילד אוטיסט? לא מגיעה לך פיצה" היתה אמנם כותרת עילגת, אך לצדה הוצב תצלום הנער סער "בפגישה עם ראש הממשלה" (תצלום ארכיון). הכתבה לא היתה יותר מרדוקציה למכתב שכבר קראת, אך עצם קיומה היה הוכחה ניצחת לעוצמתו של הדוא"ל ככלי להפצת דעות/עשיית נפשות. אילו היו כולם שקולים וזהירים כמוך, חשבת, היו הדברים נותרים בגדר צקצוק שפתיים אימפוטנטי.
אגב צקצוק, פרסום הכתבה ב-Ynet כמו נתן אות למטח מיילים נוסף עם שורת הנושא "פיצה שרגא" ולפולמוס זעיר נוסף בשאלה, "האם פשעו של שרגא אנושי או בלתי אנושי?", כל זאת בעקבות קריאתו הנרגשת של דוני, אבא של עתליה, לסלוח לו לשרגא, שאותו הוא מכיר "אישית, מזה שנים רבות, כאדם שחייו היו אומללים ולכן הוא נרגן".
"ואני", הוסיף לץ שמן למדורה, "מכיר אותו מהצבא. היה מרטיב וופלים באוהל בלילות!".
"ומציץ למקלחת של הבנות!", החרתה החזיקה לצה.
"לשרוף אותו בתנור לבנים!", שירבב ליצן אחר לפני שקול אחר פרץ אל הזירה בתחנונים: "אולי די כבר עם הנושא הזה!", ומישהו אחר, ברנש אסרטיבי עם ניסיון מוכח בהייטק, פנה "אל כל מי שנמאס לו כבר מהאי-מיילים האלה שמפריעים לעבוד", וסיפק הוראות, בחמישה שלבים, איך לסמן דואר נכנס כדואר זבל.
כן, זה רעיון מעולה, אמרת לעצמך, כשבזווית עינך קלטת הודעת דואר חדשה עם כותרת סנסציונית: "כל הסיפור של שרגא מפוברק".
"היתה לי הרגשה", מילמלת בינך לבינך למקרא דבריה של אורנה, אמא של לילה, אשה סמכותית שפתחה את מכתבה בנזיפה כללית בכל מי שהזדרז לזעוק חמס בלי לברר תחילה את העובדות, עברה להרצאת בזק על סכנות האינטרנט, וחתמה בלינקוק הכתובת שבה תוכלו לקרוא "את הסיפור האמיתי".
גלשת לשם ומה מצאת?
אתר ששמו "היתוך קר למפגרים", שבראשו צורחים יחד ברווזון מגומי וחציל: "רק אל תיקחו אותי ברצינות".
ושם, תחת הכותרת המפוצצת "להבין את עולם המדיה החברתית והשפעתו: פיצה שרגא כמקרה מבחן", קראת איזה סיפור תמוה על מכון מחקר שכביכול קיבל הזמנה מכביכול רשת פיצריות חדשה להמציא פיצרייה חאפרית פיקטיבית, היא "פיצה שרגא", שתגרום כביכול עוול לאותו אוטיסט מפוברק, מודבק לשמעון פרס באמצעות פלאי הפוטושופ, וזאת מתוך הנחה שסיפורו האנושי יעורר התגייסות אינטרנטית, קרי "אקט ויראלי" שיניב רשימות איכותיות של צרכני פיצה שבהן תוכל להשתמש הרשת החדשה ככלי שיווקי – – – ואחרי זה, כפי שהזהיר מראש, באותיות קטנות, הבלוגר יהונתן קלינגר, באות הטפה ארוכה וסדרת קושיות מטרידה: "מי מכם יכול לאמת את המקרה? מי מכם יכול להוכיח שיש במציאות פיצה שרגא?", וטענה כלפי "אתם שרוצים לעשות שיווק ויראלי (...) אתם לא אוהבים שמתייחסים אליכם כמו אל מטומטמים, אז למה אתם עושים את זה ללקוחות שלכם?".
ועכשיו, חרף החציל והברווז, ובתוך סלט המסרים הסותרים והאשמת הגולשים בטמטום, התבלבלת, כפי שהתבלבלה האם הנוזפת, כמו גם המגיבים הרבים שלא הבינו: אז יש או אין פיצה שרגא בדיזנגוף סנטר? אז זו בדיחה או לא בדיחה? על חשבונו של מי? של שרגא המסכן? של סער ואמו?
בשלב זה, ואף שבינתיים בפורטל "נוער" צפית בסרטון וידיאו של הכתב יואב מאור שבו רואים בחי את שרגא (אנטיפת, כמו שהובטח) במקום שזיהית בוודאות כתחתיות דיזנגוף סנטר, איבדת את אמונך בכל מה שמציג הצג ושלחת את בעלך שידווש לשם על אופניו ויביא לך, אם לא את ראשו של השרגא הזה, אז לפחות משולש פיצה.
וכך היה. וכעת את יודעת שיש פיצה שרגא ויש (לאחר חקירה נוספת) נער אוטיסט ואם שנפגעה ופירסמה מכתב בפורום מצומצם, ושקראו אותו בתוך כמה ימים כמה אלפים טובים, והגיע ל-Ynet, ועד היום הוא מתגלגל באתרים, בבלוגים ובתיבות הדוא"ל. אגב, ממש היום הוא שוב נחת לך בתיבה בגרסתו הראשונה ממישהי שקיבלה ממישהו שהזדעזע ומיהר לשלוח וכו'.
המלצתי: הקליקו בגוגל "פיצה שרגא", ומובטח לכם מסע מרתק ומחכים בחלל הווירטואלי וברחבי הבלוגוספירה. ואת המסקנות תסיקו כבר בעצמכם. איך נאמר בהודעה המקורית: "שומר נפשו ירחק".
לקריאה נוספת
מגזין "פירמה" ב"גלובס": מוכר הפיצה שהתעלם מילד אוטיסט: "נכון, אני אנטיפת, מחייך רק למי שבא לי ולא מאמין שהלקוח תמיד צודק. זה אומר שאני נאצי? שצריך להרוס את חיי ופרנסתי?"