1.
ראשית, גילוי נאות: אני אוהב מאוד את מעדני החלב של חברת "מולר". הם טעימים, הם נימוחים, ויש בהם שילוב מאוזן להפליא בין יוגורט, רכז פרי וסוכר; אבל את הפרסומת החדשה של "מולר" אני ממש לא סובל. למי שהחמיץ, כוכבי הפרסומת הם חבורה של מדענים (החלוקים הלבנים והמשקפיים מסגירים אותם מיד) המכרכרים באתרים שונים באיזו שוויץ או הולנד, בעודם שרים ללחן להיט-העבר "האו דו יו דו" של להקת-העבר "רוקסט", את המילים (באנגלית עם כיתוביות בעברית): "איך הטבע עובד/ אנחנו לא ממש יודעים/ חיפשנו סביב/ אבל תשובה לא מוצאים ... איך פרה מייצרת חלב/ אני רוצה לדעת עכשיו/ אין לי מושג/ אנחנו לא יודעים איך" – ועוד כהנה וכהנה תהיות פיזיות ומטאפיזיות. לפתע מופיע נהג משאית חייכני הפותר מיד את הבעייה במבטא סקוטי (או שמא אירי) כבד: "מה זה משנה איך הטבע עושה את מה שהוא עושה, כל עוד הוא טוב בזה!" ולבסוף מכריזה קריינית: "אף אחד לא יודע איך הטבע עושה את מה שהוא עושה, אבל אנחנו ב"מולר" יודעים לעשות מהטבע יוגורט מעולה".
אני מבין שזאת רק פרסומת, אבל יש משהו מעצבן במיוחד בתצוגת האינפנטיליות הבוטה הזאת. מה פשר ההכרזה, "אף אחד לא יודע איך הטבע עושה את מה שהוא עושה"? האם לא שמעו ב"מולר" על ניוטון ועל גליליאו, אינשטיין ודרווין? כנראה שלא, ובאיבחה אחת קלילה בוטלו כל הישגי המדע בארבע מאות השנים האחרונות. למרות שב"מולר" לא יודעים "איך פרה מייצרת חלב", מנגנוני ייצור החלב בגופם של יונקים דווקא מוכרים היטב לביולוגים; וקביעתו של נהג המשאית החביב, "מה זה משנה איך הטבע עושה את מה שהוא עושה", מרתיחה את דמו של כל חובב מדע מצוי. מה זה משנה? זה משנה מאוד.
מלבד זאת, יש משהו מעצבן גם בטענתה של "מולר" ש"אנחנו יודעים לעשות מהטבע יוגורט מעולה". היוגורט של "מולר" – כמו כל יוגורט אחר – אינו מוצר "טבעי". יוגורט, כך יודע כל מי שאינו עובד בשירות משרד הפרסום של חברת "מולר", אינו גדל על העצים ואינו נופל מן השמיים. הוא תוצר של הליכים מלאכותיים לחלוטין, וכמו בכל ייצור תעשייתי, גם ב"מולר" מוסיפים ליוגורט חומרים רבים – כגון ג'לי דגים, חומרי טעם וריח וצבעי מאכל – שהטבע אפילו לא היה חולם לשים בו. צבעו הכתום והמפתה של היוגורט בטעם תפוז, למשל, נוצר כתוצאה מהוספת כורכום, ואין לו שום קשר לצבעם של התפוזים ש"ייצר" הטבע. היוגורט של "מולר" אינו טבעי, ובעצם אין בכך שום דבר רע: הטבעי אינו תמיד "טוב", והמלאכותי אינו תמיד "רע". ב"מולר" צריכים להתגאות ביוגורטים הטעימים שהם מייצרים, ולעזוב את הטבע במנוחה.
2.
אותה רוח שטות מתיילדת ביחס למדע שולטת לא רק בפרסומות, אלא גם בחלק מכתבות העיתונות. כך, למשל, הכריזה כותרת ב"ידיעות אחרונות" מה-20 במאי: "אושר החוק: הכלאה בין אדם וחיה". למקרא הכותרת עלו במוחי תמונות מתוך ספרו של ה. ג'. ויילס, "האי של דוקטור מורו", ועוד מיני בלהות מסרטי מדע בדיוני. מקריאת הכתבה עצמה התברר כי מדובר בחוק שהעביר לאחרונה הפרלמנט האנגלי בהנהגתו של ראש הממשלה גורדון בראון, במטרה להרחיב את אפשרויותיהם של חוקרים להכליא גנים אנושיים וגנים של בעלי-חיים בייצור של תאי גזע (ולא יצורים בוגרים). כתב "ידיעות", מודי קרייטמן, ידע לספר כי המתנגדים לחוק חוששים בין היתר מ"ניסויים שיולידו מפלצות בנוסח פרנקנשטיין". האמנם יש סיבה לחשש? ומהו בעצם הקשר בין הכלאה של בני אדם וחיות ובין המפלצת מסִפרה של מרי שלי? כזכור, פרנקנשטיין (שהוא שמו של הרופא ולא שמה של המפלצת), הרכיב חלקי גופות של פושעים שנידונו למוות והפיח בהם רוח חיים. הוא ניחם על מעשהו לאחר שהניסוי הוליד יצור דמוי-אדם רצחני. האם החוק האנגלי קשור באופן כלשהו לסיפור אימים זה? לא ממש. לאמיתו של דבר, ובניגוד למשתמע מכותרת הכתבה, אין שום טעם לחשוש מהופעתו של חצי-אדם-חצי-דוב-נמלים בזמן הקרוב. המחקר שבו מדובר לא נועד כדי ליצור "הכלאה בין אדם וחיה", אלא כדי למצוא תרופות למחלות חשוכות-מרפא כגון אלצהיימר ופרקינסון. זה מעניין וזה חשוב, אבל מִזה, כנראה, לא עושים כותרת.