לפני כמה ימים הכריזו כותרות בעיתונים ובמהדורות החדשות בטלוויזיה על הגילוי המדעי התורן: "גברים עם טסטוסטרון גבוה מרוויחים יותר כסף בבורסה" (כך לפי אתר "דה מרקר"). מדובר במחקר שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג', שבחנו את רמות ההורמונים טסטוסטרון וקורטיזול בגופם של 17 סוחרים בבורסה של לונדון במשך שמונה ימים. החוקרים ערכו את הבדיקות פעמיים ביום, לפני יום המסחר ולאחריו, ומצאו שהסוחרים שרמות הטסטוסטרון בדמם היו גבוהות, הרוויחו יותר מחבריהם בעלי הטסטוסטרון המועט.

החוקרים שיערו שרמות גבוהות של ההורמון ה"זכרי" (הנמצא גם אצל נשים, אם כי בשיעורים נמוכים יותר על פי רוב) גרמו לסוחרים לסחור ביתר "אגרסיביות" ובביטחון עצמי רב יותר, כך שהסיכונים שלקחו, ובהתאם לכך גם רווחיהם, היו גבוהים יותר.

האם אכן מצדיקות תוצאות המחקר את הכותרות שהופיעו בעיתונים בארץ (ובעולם)? האם מכאן והלאה רצוי שנבחר את מנהלי תיקי ההשקעות שלנו לפי גבריותם? ספק רב. לאמיתו של דבר, אפילו החוקרים עצמם גילו ספקנות רבה בנוגע לקיומו של קשר סיבתי פשוט בין רמת הטסטוסטרון בדם ובין הצלחה בבורסה. התוצאות היו אמנם מובהקות מבחינה סטטיסטית, אבל לא חזקות מספיק כדי להצביע על סיבתיות.

מלבד זאת, יש לזכור שהמחקר בדק את הקשר בין ההורמון ובין ההצלחה במסחר רק בטווח זמן קצר ביותר (שמונה ימים, כאמור). פירושו של דבר שבטווח הקצר, מי שמשקיע בבורסה באופן "אגרסיבי" עשוי אמנם להגדיל את רווחיו (זה קורה בדרך כלל כששוק ההון כולו נמצא בעלייה); אלא שבטווח הארוך, מי שמרבה בסיכונים עלול גם להפסיד הרבה. לאמיתו של דבר, סוחרים מסוג זה (כלומר, אלה הנוהגים באופן אגרסיבי) נוטים להפסיד בסופו של דבר יותר משהרוויחו.

אילו נפרש המחקר על תקופה של כמה שנים, ואילו כלל משך הזמן שנבדק גם את החודשים האחרונים (שבהם צנחו בורסות העולם בשיעורים ניכרים), כי אז יכלו הכותרות להכריז על ההיפך הגמור ממה שהכריזו. במילים אחרות: "גברים עם טסטוסטרון גבוה מרוויחים פחות בבורסה".

יתרה מזו, החוקרים גילו גם (אם כי עורכי העיתונים ומהדורות החדשות המצולמות הצניעו את הגילוי) כי רמות גבוהות מדי של טסטוסטרון עלולות לפגוע בביצועי הסוחרים ולעודד אותם לבצע מעשים בלתי-מחושבים. פירושו של דבר, שקרחת מתקדמת, שרירים מפותחים, או שיעור-יתר של הגוף – המאפיינים (כביכול) גברים בעלי רמות טסטוסטרון גבוהות – עשויים להעיד על סוחר בלתי-שקול הנוטה לסיכונים מיותרים. החוקרים העלו את ההשערה שבּועות פיננסיות (כמו בועת ההיי-טק של שנות התשעים) הן אולי תוצאה של עודפי טסטוסטרון בשוקי ההון. סוחרים פחותי-טסטוסטרון – כאלה שאינם "עושים מכה" אבל גם לא מפסידים סכומי כסף עצומים בזמן קצר – היו עשויים להימנע מהנפילות המתרחשות בדרך כלל בעקבות בועות כאלו.

לבסוף יש להעיר גם משהו על אמינותו של המחקר, שפורסם על ידי כתב העת של האגודה האמריקאית למדעים (PNAS): מבחינה רפואית אין משמעות להבחנה בין רמות "גבוהות" ו"נמוכות" של טסטוסטרון – לפחות בהנחה שבשני המקרים מדובר בתחום הנורמלי. רמות-על של טסטוסטרון, המתבטאות בין היתר בהתנהגות אגרסיבית, מופיעות בדרך כלל כתוצאה מנטילת תרופות (על ידי ספורטאים למשל), אבל לא במקרים של בני אדם "רגילים", שאינם סובלים מבעייה רפואית כלשהי. גם רמות נמוכות של טסטוסטרון (שעשויות להתבטא בדיכאון ובפגיעה בחשק המיני) אינן מופיעות באופן נורמלי, אלא (למשל) כתגובה לתפקוד לקוי של האשכים (הנגרם, למשל, על ידי גידול). קשה להאמין שבקבוצת המחקר הקטנה (כאמור, 17 נבדקים בסך הכל) נמצאו גם כאלה הסובלים מבעיות תפקוד מסוג זה. המסקנה השגורה במקרים כאלה: דרושים מחקרים נוספים. אבל זה לא חומר שממנו עושים כותרות.