"ישבנו בכפר גלעדי לארוחת הבוקר וסעדנו. טרומפלדור היה איתנו. דיברנו על המצב, צחקנו והתלוצצנו. והנה – יריות מצד תל-חי. ודאי יורים בחלסה, העיר טרומפלדור. אחרי רגעים אחדים נתחדשו היריות". כך מתחיל הדיווח מן הגליל העליון שפורסם ב"קונטרס", עיתונה של "התאחדות ציונית סוציאליסטית של פועלי א"י – אחדות העבודה", בכ"ב באדר תר"פ, 11 יום לאחר ההתקפה שהולידה את אתר המורשת באצבע הגליל.
וכך כתב ישעיהו ד', שנזעק עם טרומפלדור לתל-חי בי"א באדר: "תשעה אנשים, וטרומפלדור איתנו, מהרנו בשרשרת לתל-חי. כשנגשנו לתל-חי מצאנו אותו מוקף בדווים מכל עברים, ורוכבים אחדים שוטטו וירו באוויר. כשנכנסו לבית מצאנו את הכל ערוך לקרב".
לאחר חילופי דברים עם הבדואים שנכנסו למתחם עצמו החלו הרוחות להתלהט. דבורה דראכלר צעקה לטרומפלדור שלקחו ממנה את האקדח, ואז הכל החל: טרומפלדור פקד לירות באוויר ורץ אל השער כדי למנוע כניסה של עוד אנשים. "בדרך אל השער נפצע. אזי פקד לקלוע למטרה, ויצא שוב לחצר. תכף נפצע שנית. הוא עוד נתן איזה פקודות, ויצא שוב אל החצר, ויפול פצוע בבטן".
אחרי שחולץ מן החצר לתוך הבית, "ראשית דבר מסר טרומפלדור את הפיקוד לידי שנאורסון, אחר ביקש שיכניסו את המעיים שיצאו. איש מאתנו לא הרהיב לעשות עבודה כזאת, אבל הוא הרגיע אותנו, באמרו: אין דבר, רחצו את הידיים ואני אראה לכם כיצד להכניס. ובשקט ובקור רוח נפלא הביט כיצד מכניסים לו את המעיים וחובשים במגבת... אחרי שגמרו לעשות את התחבושת, אמר: אלה רגעי האחרונים, תגידו לכולם כי יעמדו עד הרגע האחרון למען כבוד עם ישראל. היריה בינתיים התלקחה בחזקה, וירו לא באוויר.
"היום רד. טרומפלדור צווה כי שלושה אנשים, ויהיה מה, צריכים לחזור לכפר גלעדי ומשם להביא את הרופא ועוד ששה אנשים איתו. שלושת האנשים עם הרובים ועם מוזרים [אקדחים] יצאו על ארבעות והגיעו בחתירה עד כפר גלעדי. כשהגיעו כבר מצאו פלוגה של 15 איש מוכנה לצאת והרופא איתם. שמו את ט' וכ' בשמיכות ושבו לכפר גלעדי. בדרך יצאה נשמתו של טרומפלדור. דבריו האחרונים בתשובה על שאלה מה שלומו היו: טוב למות בעד המולדת".
כאשר התברר לבדואים עד כמה קטן היה הכוח שהגן על תל-חי, כתב ישעיהו ד', לא האמינו. "ולא ידע הוא כי כוח אחר הוא המגביר אותנו כי קמה בנו רוח ההגנה על המולדת".
באותו גיליון מופיעים גם דברים מפי הרופא ד"ר ג' גרי על מצבו של טרומפלדור ומותו: "היו לו שני פצעים גדולים בחלקו העליון שבבטן, ופצע קטן על ידו הימנית. חבשתי את פצעיו והרגעתיו. כאשר שאלתי לשלומו הוא ענה, 'אין דבר, כדאי למות בעד הארץ'... הנחנו אותו על אחת המטות המתקפלות וכאשר התרחקנו קצת מתל-חי התאונן על כאב ראש חזק. שמנו לו תחבושת מן המים שהיו נמצאים בקרבת מקום, וכעבור רגע, בחצי הדרך מתל-חי לכפר גלעדי, כל גופו כאלו נאחז בעווית והוציא את נשמתו אחרי אשר הסב את פניו אחורנית כלפי האדמה". טרומפלדור היה אחד משמונת חללי הקרב, ובהם שתי נשים.
הגיליון כולל גם תיקון טעות על דיווח ראשוני שהוכלל ברגע האחרון בגיליון הקודם: "לצערנו הגדול נכשלנו בקונטרס כ"ח בידיעה מוטעת. כל המכתב הקטן שרשום עליו תל-חי, יום ב' י"א באדר, ושנמסר לנו מתוך אגרת של איש צבא, מוטעה בראשו ועד סופו. המכתב הגיע ביום האבל ולא היתה יכולת לברר את אמיתותו ונתענו. אנו מביעים בזה את דאבוננו הרב, על אשר נשתרבבה טעות זו לתוך ספור המאורעות של הגנת אדמתנו".