בקיץ 1930 התכנסה בירושלים "ועדת הכותל", שהוקמה על-פי החלטת מועצת חבר הלאומים בעקבות ממצאי ועדת שאו הבריטית. הוועדה חקרה את העימותים האלימים בשנת 1929, שהחלו ליד הכותל והפכו ל"מאורעות תרפ"ט". "ועדת הכותל", בראשות השבדי ה' לופגרין, התבקשה לדון בתביעות היהודים והערבים ביחס לאתר הקדוש.

יום לאחר ישיבת הפתיחה של הוועדה דיווח "דבר": "שעה קלה לאחר גמר הישיבה קיבלה הוועדה לשיחה את חברי אגודת כתבי חו"ל, כ-15 איש. בא-כוח האגודה מסר בכתב החלטה, המציעה שישיבות הוועדה תהיינה סגורות. ההחלטה אומרת: 'אולי אין זה רגיל, ואולי מחוסר תקדים, שעיתונאים יציעו כדבר הזה. אולם האגודה מציעה זאת רק מדאגה לטובתה של הארץ. הרגשות הדתיים והפוליטיים סביב שאלת הכותל הם כאלה שלא ירוככו על-ידי פרסום כל המתהווה בוועדה. פרסום כזה עלול לגרות את היצרים ולהזיק לשלום הארץ'" ("דבר", 24.5.1930, עמ' 1).

על-פי הדיווח הדגיש יו"ר הוועדה בתשובתו כי "בוועדות חבר הלאומים נהוגות ישיבות פתוחות, ורק אם הוועדה תראה סכנה בדבר, תעיין בו מחדש. הוועדה מקווה שהעיתונאים יעזרו לה לעבוד מתוך שקט".

העיתונאים, כך מתברר, היו מודעים בעצמם לכך שמדובר בצעד יוצא דופן ובעייתי. יום קודם לכן דיווח "דבר" על הדיון באסיפת "עיתונאי חו"ל" (כתבי העיתונות הזרה), שבה השתתפו גם נציגי ארבעת העיתונים היומיים שהופיעו בארץ: "יו"ר האגודה, בא-כוח ה'טיימס' הלונדוני, ד"ר דנבי, עורר את השאלה אם לטובת שלום הארץ הוא שישיבות הוועדה תישארנה פתוחות לעיתונות.

"בוויכוח הזה השתתפו רבים. תומכי ההצעה הדגישו שהעיתונאים, היודעים איזו התרגשות עלולה שאלת הכותל לגרום כשיפורסם יום-יום כל הנעשה בוועדה – מחויבים להעיר על כך באוזני הוועדה, ולהודיע שהעיתונאים מוכנים לוותר על ישיבות פתוחות בתנאי שהוועדה תפרסם פעמיים ביום הודעות רשמיות על המתהווה בה. ד"ר דנבי הדגיש שעל העיתונאים לעשות הכל כדי לאפשר לוועדה עבודה מתוך שקט.

"המתנגדים טענו שאין לעיתונאים עצמם להציע ישיבות סגורות. דבר זה ישמש תקדים מסוכן וגם לא ימנע אחרים מלפרסם מה שירצו. ברוב של 8 נגד 5 הוחלט לקבל את הצעת ד"ר דנבי" ("דבר", 23.5.1930, עמ' 1).

אגב, הישיבה הראשונה של הוועדה היתה סגורה לעיתונאים, אם כי הוועדה הקפידה להוציא בתום הדיון הודעה רשמית לעיתונות. העיתונים לא הסתפקו בהודעה, ובהמשך לידיעה על בקשת העיתונאים הזרים לדלתיים סגורות הביא "דבר" דיווח על מה שנאמר בישיבה. כותרת הידיעה: "שמועות על פרטי הישיבה". בלשון מאוחרת יותר: הדלפות.

האיש שיזם את ההצעה לסגור את דלתות הוועדה לעיתונות, ד"ר הרברט דנבי, היה כומר אנגליקני, מתומכי הציונות ומומחה לעברית שתירגם לאנגלית את שישה סדרי משנה. לאחר שובו משהותו בארץ ישראל כאיש דת וככתב ה"טיימס" בפלשתינה ובעבר הירדן, היה פרופסור לעברית באוקספורד.