"לאט-לאט, אבל בהתמדה ובעקביות, מפסידים אנו את המערכה על דעת הקהל בעולם. חברו נגדנו אלמנטים רבים, ששילובם מספיק כדי להדביר מעצמה גדולה מאיתנו בתחום זה, אם אין נלחמים בהם ביעילות.

"[...] ראשית, סירבנו להירצח ביוני [1967]. גרוע מזה: ניצחנו. מובן מאליו שעובדה זו שיבשה במידה רבה את ה'אימאז'' שלנו בעיני דעת הקהל. שוב אין רואים אותנו כמדינה קטנטונת, מוקפת אויבים רצחניים, המאיימים עליה בהכחדה, אלא מעצמת כיבוש מיליטריסטית, המדכאה ביד רמה אוכלוסייה עוינת ומאיימת על שכניה שוחרי השלום.

"[...] מול אלה מתייצב בחזית הזאת – חזית התעמולה וההסברה בעולם – מנגנון הסברה ישראלי מפגר, נטול דמיון, נעדר תעוזה וחסר ידע מקצועי. לקרב גורלי זה על דעת הקהל יוצאים אנו חמושים במושגי העלייה השנייה, במומחים של ערב מלחמת העולם הראשונה, במקצוענים שהכשרתם העיקרית היא עריכת עלוני קיר, בתקציבים שבקושי מספיקים להחזקת פקידים שלא היה מה לעשות בהם במחלקות אחרות.

"[...] הנה מונח על שולחני מכתב טרי. רק אתמול הגיע אלי משבדיה, מצעיר המשתלם שם, צנחן לשעבר, לוחם שנפצע באחת מפעולות הקרב המזהירות בצפון. הוא מצרף תרגום של מאמר עוין לישראל, שהופיע בעיתון הנפוץ בשבדיה 'דאגנס ניהטר'. וכותב הצעיר: 'המיוחד במאמר זה – שאינו יחיד במינו. מאמרים מסוג זה, וגרועים ממנו, נהפכו לתופעה יומיומית בעיתונות השבדית. לצערי, למרות שלשבדי הממוצע קל יותר להזדהות עם ישראל מאשר עם מדינות ערב, נהפכים מאמרים בזכותנו למצרך נדיר ביותר'.

"[...] שומה עלינו להוציא את ההסברה מידי החובבנים חסרי הישע ולהתחיל להתייחס לנושא כאל אחת החזיתות המכריעות ביותר שלנו. [...] נעמיד לרשות המערכה, מלבד צוות מוחות, תקציב של יום מלחמה אחד בלבד – ונחולל גדולות.

"[...] אמר לא מזמן איש מקצוע אמריקאי בתחום התקשורת: לו ניחן צה"ל באותם יכולת וכישרון שבהם מצטיין שירות ההסברה הישראלי בעולם – כי אז היו צבאות ערב עומדים היום בתוך תל-אביב. אינני רוצה להלך אימים, אך אם יימשך המחדל הרה-האסון של ההסברה הישראלית בעולם, ייגרע הרבה גם מיכולת ההרתעה של צה"ל ובוודאי ייגרמו נזקים בל ישוערו לישראל בתחום המדיני".

מתוך: "מחדל ושמו הסברה", שלום רוזנפלד, "מעריב", 12 באפריל 1968