גראונד זירו, ניו-יורק, אתמול (צילום: רחל קרוט)

גראונד זירו, ניו-יורק, אתמול (צילום: רחל קרוט)

באחד מפרקי העונה ה-13 של הסדרה "סאותפארק" מקבל אריק קרטמן לידיו את תפקיד האחראי על שירותי הכריזה של בית-ספרו, ומתחיל מניה וביה לשדר את דעותיו בנוגע לתפקודה הקלוקל של ונדי, יו"ר מועצת התלמידים המכהנת.

כל צופה טלוויזיה ממוצע זיהה מיד שקרטמן שואב את עיקר השראתו משדרן רשת פוקס הפופוליסטי גלן בק (שביקר לאחרונה בישראל), ובייחוד מהרטוריקה שלו: אף שההאשמות שקרטמן מעלה נגד שלטונות בית-הספר מופרכות מיסודן, הוא מקפיד לציין שוב ושוב ש"אני רק שואל שאלות קשות"; באופן זה, ועל-ידי העמדת הפנים המיתממת של ספקנות בריאה, הוא מצליח לסחוף את דעת הקהל של התלמידים ולהסיתם נגד יריביו.

לאחרונה הראה האתר "מקו", של זכיינית ערוץ 2 קשת, שגם אצלו יודעים "לשאול שאלות". לרגל יום השנה לציון אסון התאומים פורסמה באתר כתבה נרחבת העוסקת במתקפה שנערכה ב-11 בספטמבר, ושבה מתיימר הכתב, אורן דותן, להעלות את "השאלות הפתוחות" בנוגע לאירוע, ושעליהן ה"תחקיר הרשמי לא עונה":

"מה גרם לקריסת התאומים ובניין 7 הסמוך, למה אף מטוס קרב לא הוזנק לאוויר באותו בוקר, מה ה'שדרוג' שביצע אחיו הקטן של בוש בתאומים, מדוע נגרסו השיחות עם מגדלי הפיקוח, האם באמת מטוס התרסק לתוך הפנטגון ואיפה שרידי הטיסה שהתרסקה בפנסילבניה?".

כאמור, כל אלו הן "רק שאלות", אבל לא צריך להיות קורא רב-ניסיון כדי להבין מיד במה מדובר: השאלות התמימות שמעלה כתב מקו לא נועדו אלא לפמפם את תיאוריית הקונספירציה הקובעת שהממשל האמריקאי(!) הוא שעומד מאחורי מתקפת הטרור החמורה ביותר בתולדות ארצות-הברית.

כמובן שקריאה בכתבה מגלה חיש מהר שאין מדובר ב"שאלות" בלבד, אלא גם בהרבה מאוד תשובות. כך, למשל, נטען בכתבה ב"מקו" כי "תיעוד הרגעים הארוכים שלפני קריסת התאומים מראים מתכת נוזלית רותחת זורמת מצדי הבניין. כל מומחה יספר לכם שכדי להמיס פלדה צריך חום רב בהרבה ממה ששריפה או אפילו התנגשות מטוס בבניין יכולה להפיק, ורבים מהם מאמינים שמדובר בכלל בחומר דליק מאוד, המשמש לחיתוך של פלדה באתרי בנייה, בשם תרמיט".

ומיד בהמשך: "איכשהו מצפים מאיתנו להאמין ששריפת משרד, שפרצה באחת הקומות הרחוקות ממוקד ההתרסקות, הצליחה להמיס את יסודות הפלדה עד שהם נשפכו כמו בבית-יציקה מהחורים בדופן חלקו התחתון של המגדל? שימוש בתרמיט עונה בקלות על שתי השאלות האלה, כך שהשאלה הגדולה היא לא מדעית – כי ההסבר קיים וברור – אלא איך התרמיט הגיע לשם, ומי שם אותו שם?".

כאמור, במסווה של "שאלות קשות" ושל "פתיחות מחשבתית", מציג כתב "מקו" את הטענה שפגיעת המטוסים בבנייני התאומים לא היתה יכולה להמיס את יסודות הפלדה של הבניינים. טענות נוספות מסוג זה מופיעות אף הן במסווה של "שאלות", וכל הכתבה יוצרת את הרושם החד-משמעי שעובדים עלינו בעיניים.

קרטמן וחבריו מתבשרים על נסיבות הירצחו של כרוז בית-הספר (צילום מסך: "סאותפארק")

קרטמן וחבריו מתבשרים על נסיבות הירצחו של כרוז בית-הספר (צילום מסך: "סאותפארק")

לקראת סיום כתבתו טוען דותן כי "האמת במקרה הזה יכולה להיות מאוד מטרידה, אבל חובה על כולנו לעקוב אחר הראיות ולדרוש חקירה מקיפה יותר של המתקפה ששינתה את העולם. הבעיה היא שהראש ישר קופץ למסקנות – 'מה, הממשל האמריקאי מרמה את כל העולם?'. אולי, ואולי לא. אבל ברור שיש פה המון שאלות פתוחות הדורשות מענה אמיתי". ולבסוף: "יש עוד הרבה עדויות חד-משמעיות, והוכחות חותכות, שרק מבלבלות עוד יותר את הקורא הסקרן והאינטליגנט, אבל בחרתי להביא רק את הדברים שקל יותר להבין".

את כתבתו של דותן באמת קל להבין. קשה הרבה יותר לתפוס מדוע "מקו", המתיימר להיות אתר חדשות, מפרסם כתבה כה מטופשת, שמעלה טענות מופרכות רבות כל-כך (גם אם הן מופיעות במסווה של "שאלות קשות"). על-פי עדות הכתב עצמו, החומרים שעליהם התבסס נלקחו מאתר האינטרנט "אמת אחרת", המתמחה בכל מיני תיאוריות קונספירציה מטורללות, וזו של אסון התאומים היא רק אחת מהן (ולאו דווקא הטיפשית ביותר). האם זהו אכן סוג התחקירים הנעשים ב"מקו"? האומנם מדובר באתר אינטרנט מהסוג הבזוי ביותר, שהכתבות בו לא נועדו אלא להפיץ סנסציות המתחזות לעיתונות? ובמלים אחרות, האם "מקו" הוא אתר זבל? אני לא יודע, אני רק שואל שאלות קשות.

ועוד הערה בשולי הדברים: לשאול שאלות יודעים לא רק ב"מקו". מנחה התוכנית "לילה כלכלי" של ערוץ 10, שרון גל, התפרסם לאחרונה לאחר ששאל את דפני ליף אם היא סבורה שאדם שלא שירת בצבא ראוי להנהיג את המחאה החברתית. לאחר שניתכו על ראשו ביקורות רבות, טען גל להגנתו ש"זכותי לשאול שאלות קשות". באופן זה הדגיש גל כי כוונתו לא היתה לטעון שדפני ליף פסולה מלהנהיג את המאבק, אלא רק לשאול את "השאלות הקשות". והרי מה יותר לגיטימי מזה? הרטוריקה הפופוליסטית של גלן בק – ושל אריק קרטמן – חיה ובועטת גם כאן.

(תודה לאבי בליזובסקי על עזרתו בהכנת המאמר)