אפשר להירגע, מתברר שהשיטה הקפיטליסטית אינה כוללת בתוכה את זרעי אסונה. עובדה - הבורסה בארה"ב הגיבה אתמול בחיוב להורדת הריבית של הנגיד האמריקאי, והחלה לעלות.
מה שעולה, גם יורד (צילום: פלאש 90)
הכותרות
ב"מעריב" הכותרת היא "הזינוק", על שום עליית המניות בוול-סטריט. ב"ישראל היום" הכותרת ספקולנטית קצת יותר, כראוי בכיסוי משברי הון בורסאי - "אחרי ארה"ב: הריבית בישראל צפויה לרדת". "ידיעות אחרונות", כראוי למעמדו כבכיר הטבלואידים, לוקח עד הקצה את הנטייה של העיתונות לא רק לדווח על מה שאירע, אלא גם להגיד לנו מה להרגיש. הכותרת הראשית, "זריקת הרגעה", מתייחסת במקרה זה לא רק למה שהנגיד האמריקאי העניק לוול-סטריט, אלא גם למה ש"ידיעות אחרונות" מעניק לקוראיו. בימים האחרונים אלה הולחצו והופחדו; כעת מטלטלים אותם אל עבר אופטימיות. לא קלים הם חייו של קורא טבלואידים.
אתמול היה סוף העולם, היום ניצלנו
כיוון שהצרה כבר כמעט מאחורינו, ב"ידיעות אחרונות" ניגשים למה שהם אוהבים באמת ומסקרים את הפיקנטריה. סבר פלוצקר נדחק הבוקר לטור צדדי בעמ' 2 (שם הוא מחמיא לנגיד האמריקאי על בחירתו בהורדה של שלושת רבעי האחוז ולא אחוז שלם), כשבתחתית העמוד ניתן פתחון פה למומחה כלכלי נוסף, ד"ר שקשוקה.
זה הכל כסף. שקשוקה (צילום: פלאש 90)
ניר גונטז' מביא את דברי הדוקטור, "שבמשך 25 שנה היה 'שר האוצר' של שוק החלפנים בתל-אביב", לפני שפתח מסעדה. יוסף בינו גבסו, זה שמו הרשמי, מתוודה כי "לא תיארתי שהדולר יגיע למצב הזה", אך יש לו גם המלצה, בגובה העיניים, לקוראי העיתון: "לא למכור עכשיו, למרות שהשער יכול לרדת עד שלושה שקלים". הנה, לא רק ב"כלכליסט" יודעים לחבר את ישראל לכלכלה.
ועוד במסגרת הפיקנטריה, העמוד השלישי כולו(!) מוקדש לסיפורו האישי של ברוקר גרמני שתצלום פניו הופיע אתמול על שער "ידיעות אחרונות". דירק מילר שמו, ומתברר כי הוא נוטה לככב על שערי עיתוני העולם בכל פעם שהבורסות מתמוטטות ("מאז משבר הבורסות של 1999 הוא נחשב לחביב הצלמים"). אלדד בק, כתב העיתון בברלין, נשלח לשוחח עימו, מעט בענייני כלכלה והרבה בענייני פרסום ותקשורת.
בענייני כלכלה מילר די פסימי ("המצב לא טוב"), אך בכל הקשור לפרסום אישי בעיתונות העולמית, נראה כי מעולם לא היה מצבו טוב יותר. לאחרונה הופיע בעמודים הראשונים של שלל עיתונים, שתצלומיהם מודפסים לצד הראיון עימו. אחד מהם הוא "ידיעות אחרונות", ככל הנראה עדות לכך שהעיתון עומד בשורה אחת עם טובי הפרסומים בעולם.
האם פרסום תצלומו אתמול באופן בולט על שער "ידיעות אחרונות" היה חלק מהסדר מוקדם לקבלת ראיון עם כוכב התקשורת? לא ברור. מה שבטוח הוא שמצאנו עוד גרמני עם קשר מיוחד לישראל. אמנם "מילר כבר כיכב ב'הראלד טריביון', ב'טיימס' וב'ליברסיון' הצרפתי", אבל "ההופעה ב'ידיעות אחרונות' מרגשת אותו", כותב בק, ומביא ציטוט: "זה מדהים להיות על שער של עיתון ישראלי. זה כבוד גדול. אפשר לקבל עותק?".
שמעו נא בדיחה
ואם כבר הזכרנו גרמנים המקבלים כבוד מישראל, נאומה של קנצלרית גרמניה בכנסת מדווח בהרחבה בכל העיתונים. ב"מעריב" שוב לא מפספסים הזדמנות לעקוץ את בנימין נתניהו. בעמוד המוקדש לנאום מופיעה מסגרת קטנה תחת הכותרת "למה צחקו השרים בנאום של נתניהו" [אורי יבלונקה]. מתברר כי בזמן הנאום קיבל שר האוצר רוני בר-און את הודעת ה-SMS הבאה: "תיכף ביבי יגיד שהוא זוכר בתור ילד את חיילי האס.אס ברחובות". יבלונקה מסביר כי הבדיחה מתייחסת להתבטאות של נתניהו על כך שהוא זוכר כילד את החיילים הבריטים ברחובות ירושלים, אף שנולד רק לאחר עזיבת הבריטים את העיר. בהמשך הידיעה נכתב כי בר-און "הראה [את ההודעה] לשר הביטחון אהוד ברק, שפרץ בצחוק. המכשיר עבר לבנימין בן-אליעזר, ציפי לבני ורפי איתן, וכולם צחקו יחד". לא מובאת ביקורת על התנהגות חברי-הכנסת בעת הנאום.
שר האוצר רוני בר-און (צילום: פלאש 90)
ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מדווח צביקה ברוט על האירוע, אך כנראה משום שלא הצליח להשיג את תוכן ההודעה, המסגור כולו שלילי. "מול עיניה של מרקל: השרים שיחקו בסלולרי", זו הכותרת, ותחתיה תיאור ביקורתי של התנהגות חברי-הכנסת, שאינם מכבדים את המעמד ומעדיפים לצחקק מול מכשיר סלולרי.
על נאומה של מרקל כותב שבח וייס ב"מעריב" כי "הנאום של אנגלה מרקל היה מפגן גדול של המשך הידידות של גרמניה ושל העומדים בראשה למדינת ישראל ולעם היהודי", ומסביר גם מדוע היה זה נאום "חשוב ביותר".
ב"הארץ" קובע שחר אילן כי נאום מרקל היה "נאום ציוני נלהב", ואילו תום שגב מציין כי "מי שלא ידע היכן היא מדברת, לא יכול היה לנחש אתמול שמרקל נמצאת בעיר אשר כשליש מתושביה חיים זה 40 שנה תחת כיבוש וכיום חומת בטון גדולה חוצה אותה, המזכירה את חומת ברלין".
ובתחתית עמ' 2 של "הארץ", מודעה הנתונה במסגרת שחורה: "אני שולמית שוקן מבית פייגנברג, ניצולת שואה מווילנה, מוחה בזאת על כך שניתן לקנצלרית גרמניה אנג'לה מרקל לנאום בשפה הגרמנית בכנסת ישראל".
קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, אתמול בכנסת (צילום: פלאש 90)
השער של "הארץ"
רק ב"הארץ" מוקדשת הכותרת הראשית לעניינים שאינם כלכליים. בכלל, בימים האחרונים, כשיתר היומונים פותחים במשבר הכלכלי, ב"הארץ" מקפידים לתת את מרכז הבמה לנושאים אחרים ולהשאיר את הטיפול במשבר ל"דה-מרקר".
היום הכותרת היא "מו"מ מואץ בתיווך מצרי להשגת הסדר ממושך בעזה" [עמוס הראל, אבי יששכרוף, ברק רביד ויואב שטרן], ותחתיה מדווח כי "ראש האגף המדיני-בטחוני במשרד הביטחון, עמוס גלעד, ביקר אתמול בקהיר בפעם השנייה בתוך כשבוע ונועד עם בכירים בממשל המצרי". אגב, בגוף הידיעה מוזכר כי אתמול תקף חיל האוויר מכונית ובה פעילים של הג'יהאד האסלאמי, וכי לדברי צה"ל, אחד הפצועים ירה בחודש שעבר את "רקטת הקסאם שפצעה קשה שני אחים ממשפחת טויטו בשדרות". ב"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" לא כתוב הבוקר דבר על התקיפה, כך שאין לנו כל דרך לדעת מה היה מצב רוחו של טויטו הצעיר לאחר ששמע על הבשורה.
התצלום שנבחר להופיע על שער "הארץ", מעל הקפל, מתייחס לידיעונת בת פיסקה אחת המופיעה בתחתית עמ' 4 ועוסקת בביקורו בישראל של המועמד הרפובליקאי לנשיאות ג'ון מקיין. מדוע להבליט תצלום של ידיעה כה שולית? כיוון שהוא מצוין ומלא משמעות. הסנטור היהודי ג'ו ליברמן נראה בתצלום [איי.פי] כשהוא עוזר למקיין להצמיד כיפה לראשו, ממש מייהד אותו. ברקע, קיר אבנים ביד-ושם.
ג'ון מקיין ביד-ושם, אתמול (צילום: פלאש 90)
גילת חזר
ב"ישראל היום" מתהדרים הבוקר במדור הראשון של הרכש החדש, מרדכי גילת. בתחתית שער העיתון מופיעה הפניה בולטת. מבט ראשון במדור עצמו, המופיע בעמ' 15, מעלה את הרושם שב"ישראל היום" בחרו במכוון לחקות ככל הניתן את המראה החיצוני של המדור של גילת מימיו ב"ידיעות אחרונות" - מהעימוד הכללי, דרך עיצוב קרדיט הכותב, ועד לסגנון כותרות הביניים.
מבחינת התוכן, גילת מקבל חופש פעולה מלא לתקוף את מי שבעיתון הקודם נחשבו ליקירי המערכת. חיים רמון, למשל. על הדרך הוא תוקף גם את העיתונות. הוא פותח בביקורת על "בעלי תפקידים מרכזיים בתקשורת", ש"היו ונשארו בכיסו" של רמון, ובעזרתם הוא "מתעתע בדעת הקהל". "השר המורשע התרגל לראות את חייליו ומעריצותיו בעיתונות יורים אש תופת לעבר מי שהעזו לקום עליו במסגרת תפקידם", כותב גילת, וכל זאת בעקבות הביקורת שספג השופט אדמונד לוי לאחר שכלל דברי ביקורת על רמון בדעת המיעוט שכתב בפסק הדין בעניין משה קצב.
לסיום מעניק גילת שתי עצות ידידותיות גם לבנימין נתניהו: למתן את הנהנתנות ולמשוך את תביעת הדיבה נגד רביב דרוקר. "היא לא רצינית", הוא קובע.
בשולי העיתונים
סקופ ל"ידיעות אחרונות", שאינו מופיע הבוקר בכותרות העיתונים האחרים, ולמען האמת גם ב"ידיעות אחרונות" לא ממש מככב, אלא מופיע בצניעות יחסית בתחתית עמ' 6. הסיפור: "פשיטה משטרתית על מנכ"ל עיריית ירושלים", כחלק מחקירת פרשת הבית בכרמיה של משפחת אולמרט [אורון מאירי ודני אדינו-אבבה]. לפי הידיעה, בשבוע שעבר הגיעו חמישה חוקרים של היחידה הארצית לחקירות הונאה אל לשכת המנכ"ל והחרימו מאות מסמכים הקשורים לפרשה. ועוד מוסיפים הכתבים: "ל'ידיעות אחרונות' נודע כי באחרונה הגיע לחוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה חומר חדש הקושר את אולמרט לפרשה". מקרה מעניין של ניגוד אינטרסים בין העבודה העיתונאית לדימוי העיתון כתומך נלהב של ראש הממשלה הסתיים הפעם בפשרה.
"מעריב" ממשיך לחשוף אי-סדרים והתנהלויות מדאיגות בצה"ל. הפעם, תוך הפניה בולטת בשער, מספר עמי בן דוד על נוהל חדש לפתיחה באש על מפגינים נגד גדר ההפרדה, המתיר ירי בכדורים חיים. לפי הידיעה, אישור מיוחד של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה הכניס לפעולה בהפגנות רובה מסוג רוגר, ש"יוצר במקור לצורך תחרויות ספורט הקליעה, אולם בישראל הוא משמש, לאחר הרכבת טלסקופ, לרובה צלפים". בן דוד מספר שבחודש האחרון בלבד נורו ברגליהם 13 מפגינים באמצעות רובה הצלפים, ולא קשה לדמיין כי עבור חיילים מסוימים מדובר עדיין בסוג של ספורט קליעה, גם אם בשונה מתחרויות אחרות, מותר להם להשתמש בטלסקופ. לצד הדיווח מובאת דעתו של פעיל האנרכיסטים יונתן פולק, המתייחס בעיקר לסעיף אחד באישור לירי חם, המבדיל בין מפגין פלסטיני למפגין ישראלי או בינלאומי. הוא קורא לזה אפרטהייד.
טובה צימוקי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" על הצעת חוק חדשה של שר המשפטים והשר לבטחון פנים, שתגביל בזמן חקירות משטרה. מובן שהיא מקבלת מסגור חיובי ותומך באופן מוחלט. הדיווח אינו כולל תגובה מצד המשטרה; בעז אוקון כותב טור פרשנות תחת הכותרת "זריקת עידוד לצב החקירות"; ובתחתית העמוד, אזכור לשתי חקירות שמתמשכות כבר שנים ארוכות, נגד אביגדור ליברמן ונגד אריאל שרון.
עוד ב"ידיעות אחרונות", כתבת תדמית להפרטה המוצלחת של המטבח בבסיס צה"ל בקריה [יוסי יהושוע וראובן וייס], שעבר, כפי שמצוין כבר בתחילת הטקסט, ל"חברת עידית שבבעלות משותפת של רשת מלונות דן ושל שתי חברות נוספות". "בענף המזון של צה"ל", מספרים לנו, "ציפו שהחיילים יאהבו את המטבח המשודרג, אבל אפילו שם לא ציפו לכזו הצלחה". מספר הסועדים הוכפל. בהמשך הכתבה שלל ציטוטים מחיילים מרוצים, ולצד הידיעה מסגרת מאת השף ירון שלו ממסעדת טוטו בתל-אביב, שאף הוא הופתע לטובה: "מצאתי רמה גבוהה ואווירה רצינית. המנות היו רבות, מגוונות ומתאימות לכל חך [...] גם התוספות היו מצוינות, ובירקות ניכרה הטריות".
וידיעת תקשורת אחת: ב"דה-מרקר" מתפרסם הבוקר [אופיר בר-זהר] כי דוד אלכסנדר, אייל בוחבוט ונועם סמל, החברים בוועדת המכרזים של הרשות השנייה, בחרו להיעדר מהדיונים וההצבעות על מכרזי הרדיו שנערכו השבוע, וזאת משום שהצהירו על ניגודי עניינים עם גורמים בקבוצות המתחרות.