הסיפור הגדול של היום הוא חג הפורים, שלא יהיה גשום השנה, כך מבטיחים החזאים. סתם, נראה לכם? הנפילה של שווקי ההון ברחבי העולם, וגם אצלנו, תופסת את תשומת לב העיתונים, שמקדישים לה שערים ראשיים ועמודים פנימיים רבים. אמרתי נפילה? ובכן, טעות. נפילה היא אקט אחד, בודד, אפילו אם מדובר בנפילה של עצם גדול וכבד: סלע, בית-השקעות או בורסה מקומית. ב"הארץ" לא מדברים על נפילה אלא על אחותה הגדולה והשמנה, המפולת: "מפולת שערים בת"א; חשש מקריסת עוד בנקים בארה"ב" היא הכותרת הראשית. ב"מעריב" זו "מפולת" ותו לא, כותרת בת מלה אחת. כך גם ב"כלכליסט". גם ב"ידיעות אחרונות" מסתפקים במלה אחת בכותרת הראשית של העיתון: "לחץ". מגדיל לעשות "ישראל היום", שעוזב את השדה הגיאולוגי, על מפולותיו ולחציו, לטובת זה המטיאורולוגי, עם "צונאמי בשווקים".

המפולת בשווקים בעולם

ב"ידיעות אחרונות" הולכים על כל הקופה עם סיקור הקופות הריקות של הבורסות: שבעה עמודים מוקדשים לעניין. כוכב השער הוא סבר פלוצקר, עם הכותרת "נקודה של אור ביום שחור". נקודת האור היא התערבותו של הבנק המרכזי של ארצות-הברית במשבר הפיננסי וההלאמה של בנק ההשקעות שקרס, בר-סטרנס. הטור רצוף אפוריזמים רליגיוזיים: מהפתיחה "עיני העולם שוב נשואות לאמריקה", דרך "אם יצליחו לנווט לחוף מבטחים את ספינתו הטרופה של שוק הכספים האמריקאי, כולנו ניצלנו. אם לא, ירחם על כולנו האל", ועד "סוף סוף מורגש שיש בעל בית לכלכלת העולם, ולא בעל בית שהשתגע. רק שלא נתבדה בתקוותינו אלה. כי אז, כאמור, ירחם עלינו השם".

מעניין היה לראות שיתוף פעולה בין ניק קייב לסבר פלוצקר, אולי בכתיבת מערבון כלכלי שעלילתו תתרחש בין בית-כנסת ג'רמוקי בירושלים למשרד של גובה מהשוק האפור בבת-ים. אבל ברצינות: פלוצקר מגבה במידע את האמוציות הפובליציסטיות שלו (בכל זאת, לא כל יוצאים מהגטו של מוסף הכלכלה ש"כלכליסט" נושף בעורפו כל העת): לדבריו, הלאמת בנק בארצות-הברית לא קרתה קודם לכן מעולם, והניתוח שלו את פעולת הבנק המרכזי בארצות-הברית מעניין: "נוצרה הפרדה ברורה בין הצלת עסקים להצלת בעלים. הכל - לעסק, כלום - לבעל העסק".

עוד "בידיעות אחרונות" על המשבר הפיננסי: יניב חלילי הסתובב בוול-סטריט ולא מצא ברוקרים קופצים מהחלונות, ובמקום זאת הוא פוצח בתיאורי רגשות פיוטיים כמו "גם אור השמש, שהציצה לרגע, לא מצליח להאיר את הפנים הקודרות". ויש גם אינפוגרפיקה: "מילון המשבר" (עדר: "ביטוי שגור אצל כלכלנים לתיאור המצב בבורסות") וטבלת "כמה הם הפסידו אתמול", המוקדשת לעשירי ישראל, כלומר לחברות הבורסאיות שלהם: סמי עופר מוביל עם הפסד של מיליארד שקל, לב לבייב עם 378 מיליון שקל, שרי אריסון במקום השלישי עם 351 מיליון שקל. גאידמק מסתפק בהפסד של 30 מיליון שקל. יש לי הרגשה שתפריט ארוחת הבוקר שלהם לא השתנה. עמ' 6 מוקדש לבנק להמן-בראדרז, שמנייתו קרסה ב-19% והוא תפס את מקומו של בר-סטרנס בתורנות הענק הפיננסי בצרה.

ב"מעריב" על השער: "הנגיד האמריקאי לשעבר גרינספאן מזהיר: 'זה המשבר החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה'". גם כאן מופיע "מילון המשבר", אבל הוא מצומצם הרבה יותר ואין בו הההגדרה "עדר". בכל זאת, "מעריב" מנסה קצת להגביה מצח.

והמצב הכלכלי אצלנו

כותרות עמ' 3 ב"מעריב": "הבורסה בתל-אביב צנחה ב-4 אחוזים"; "הנגיד לא התערב, הדולר צנח ל-3.426". ב"הארץ" גג הכותרת הראשית הוא: "הבורסה בישראל צנחה ב-9% בתוך 3 ימים".

ב"ידיעות אחרונות" כותרת עמ' 4: "החשש: גל פיטורים המוני". התאחדות התעשיינים מדווחת על גל פיטורים - 350 עובדים פוטרו ממפעלים בחודש האחרון. לתעשיינים יש אינטרס בהאדרת המשבר: הם מעוניינים שהמדינה תתערב ו"תציל" את הדולר. בעמ' 5 טבלה מציינת "כמה הפסדנו", כלומר, כמה כסף הפסידו קופות הגמל, ההשתלמות והנאמנות הישראליות השונות. הסכומים לא קטנים, אבל למטה, בקטן, כתוב "על-פי הערכות בלבד".

בעמ' 8 מגוייס גדעון עשת כדי להסביר לנו, ההמונים, כיצד משפיע עלינו המשבר הכלכלי. ובכן, מסתבר שבינתיים הוא לא כל-כך משפיע, אלא אם כן יש לנו בנק (ואין לנו). לקחים? "לעולם אל תתפתו להחזיק יותר משליש החיסכון שלכם במניות". עשת ממשיך שמאלה מהקו הקפיטליסטי המתון של פלוצקר (שצהל למראה ההתערבות של הרשויות בארצות-הברית במשבר), וכותב: "הממשלה לא לומדת לקח. היא והבנק המרכזי מאמינים ב'כלכלת שוק' כמו שאנשים מסוימים מאמינים בקמעות", ו"יש ללחוץ על הממשלה לחדש בישראל את החיסכון הסולידי". האם המשבר הכלכלי יוציא מהנפטלין את עיתונאי הכלכלה הישנים, הסוציאליסטים? אפילו נחמיה שטרסלר, על שער "הארץ", מכתיר את טורו בכותרת "משלמים על תאוות הבצע".

ובלי קשר למשבר הכלכלי: בעיתונים מתפרסמת מודעה של בנק ישראל בזו הלשון: "לידיעת הציבור: בנק ישראל מודיע כי החל ב-13 בחודש באפריל ייכנס למחזור שטר חדש בערך 20 ש"ח, העשוי מפולימר (מעין חומר פלסטי)". למעוניינים, במרץ-אפריל יתקיימו בבנק הדרכות "למשתמשים במזומן". תתקשרו ל-02-6552895, מי יודע, אולי מחלקים דוגמאות.

נתניהו בלונדון: סיכום זמני

"ידיעות אחרונות" לוקח חופשה מנתניהו. ב"מעריב" ממשיכים להכות בברזל: על שער העיתון מתפרסמות תוצאות סקר שערך העיתון, שלפיו 60% חושבים כי "התדמית של נתניהו נפגעה" (זו גם הכותרת), ו-50% חושבים ש"שרה נתניהו פוגעת בתדמית של בעלה". כותרת הטור של בן כספית המופיע על השער מתכתבת עם הכותרת הראשית של השער: "מפולת עצמית". "ויכוח אחד כבר מאחורינו", הוא כותב, "פרשת 'קונוטגייט' פוגעת קשה בתדמיתו של נתניהו. ביבי  היה צריך לעשות הכל כדי לתת לסיפור הזה למות צעיר. במקום להוריד פרופיל [...] התעקש נתניהו לייצר מפולת עצמית".

מעניין לראות כיצד עיתונאים ופרשנים מטפלים פחות ופחות בנושאים עצמם, ויותר ויותר במראית העין התקשורתית שלהם. כלומר, במקום לדבר על הבעייתיות האתית או הפלילית של התנהלותו של נתניהו, אם בכלל יש כזו, הם נותנים לו עצות כיצד להתנהל מול התקשורת. כשבן כספית כותב שנתניהו "יצר מפולת עצמית", הוא בעצם כותב שלא חשוב אם נתניהו מושחת, לא ראוי מוסרית או טהור כשלג; הוא כותב שזה בכלל לא משנה. מה שמשנה הוא מראית העין, ובזה, כותב כספית, נתניהו כשל. הוא לא מספיק תכמן. אבל אם מה שאנחנו מחפשים במנהיג הוא תכמנות, מה אכפת לנו אם הוא מבזבז מאות אלפי שקלים על פינוקים? הרי זו רק הוכחה להצלחתו כתכמן. לכן, כמו שאמרו אתמול ירון לונדון ואמנון אברמוביץ' ל"העין השביעית", ייתכן שהפרשייה הזו רק תעצים את הפופולריות של נתניהו. בקיצור: עיתונאים שמתנהגים כמו קיביצערים במשחק פוקר לא חוקי כורתים את הענף מתחת לאותם עיתונאים שמנסים לעסוק בעיתונאות ממש.

באותו עיתון, בילי מוסקונה-לרמן נוזפת חמורות בכספית על הטור המביך שלו מאתמול, שבו הוא כותב, לטענתה, ש"אם נתניהו לא יודע לנהל את אשתו, איך ינהל את המדינה". הציטוט המדויק הוא "אם הוא לא מסוגל לנהל את הלשכה הקטנה שלו, איך ינהל את המדינה הקטנה שלנו". קצת פחות מביך.

מוסקונה-לרמן כותבת על ניסיון אומלל שהיה לה עם שרה נתניהו, שאותה נשלחה לראיין פעם ולא פירסמה את הריאיון לאחר שנתניהו ניסתה לקבוע מה יהיה הפתיח. אחרי שהוכיחה כי אינה מוטה, היא כותבת על כספית שהוא שוביניסט, אבל מקדישה את רוב הטור לרטוריקה אנטי-נתניהו. אגב, כספית מסיים את הטור שלו היום כך: "הימין עדיין מחזיק רוב מוצק בכנסת הבאה. הציבור אומר עדיין 'כן' לביבי, אבל תעשה טובה, הוא מבקש, תשאיר את שרה בבית".

ולו בשביל המידע ההיסטורי, אי-אפשר בלי לצטט את איתן הבר, שכותב ב"ידיעות אחרונות" כך: "מדי פעם, באין רואים, אני חוזר לגיליון 'ידיעות אחרונות' מערב יום כיפור, 5 באוקטובר 1973. יממה אחת בלבד לפני פרוץ המלחמה הקשה, שבסופה איבדו את חייהם כמעט 2,700 צעירים, שעות ספורות לפני ששני צבאות אדירים [...] ובמה התעניינה אז מדינת ישראל? לא להאמין: זאיר ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים איתנו, עובדי התעשייה האווירית בחרו בשמואל קישלס כמזכיר הוועד שלהם, ברונו קרייסקי, הקנצלר האוסטרי, ננזף על שלא הגיש אפילו כוס מים לגולדה מאיר בפגישתם בווינה [...] על מה ולמה אני נזכר בימים העצובים ההם? משום שהעיסוק באמבטיה של ביבי נתניהו בלונדון אולי חשוב מאוד, אבל כדאי לדעת ולהפנים שמדינת ישראל ניצבת בימים אלה לפני איום קיומי של ממש".

הסכסוך, זוכרים?

המשבר הכלכלי דחק מסדר היום את הנושא האהוב על כולנו. רק ב"הארץ" כותרת אחת הידיעות על השער היא "לאחר ההתנקשות בבכירי הג'יהאד, בבית-לחם מדברים על עוד אינתיפאדה". ובעמ' 3: "ביקורת במשטרה: תפקוד הכוח בג'בל-מוכאבר היה ביזיון". הכפולה הפותחת מוקדשת לעניינים האלה וכך גם מאמר המערכת. בשאר העיתונים: הגיע השלום.

האמריקאים באים, הגרמנים כבר כאן

ביקורה של אנגלה מרקל בישראל זוכה לתמונה הראשית על שער "הארץ". הכותרת של ברק רביד: "מרקל הפגינה ידידות ותקפה את הגרעין האיראני". מדובר, כמובן, במתקפה מילולית בלבד. לא צריך להיכנס למקלטים.

ג'ון מקיין מגיע היום לישראל. "לפני שהמריא למזרח התיכון יצא ג'ון מקיין לניו-המפשייר המושלגת להודות לתושביה שבחרו בו", כותבת אורלי אזולאי ב"ידיעות אחרונות". "בחזית בניין עיריית אקסטאר, עיירה קטנה וציורית, המתינו לו - למרות הקור העז - עשרות מפגינים זועמים שבאו למחות נגד המלחמה בעיראק". נראה שכאן יהיה למקיין ביקור קל יותר. ב"הארץ" קובע אמיר אורן כי מקיין הוא המועמד המועדף מנקודת מבטו של האינטרס הישראלי.

עמרי שרון מדבר?

המופע השני של בן כספית על שער "מעריב" היום מוכתר במשולש הצהוב של "בלעדי". מה הפעם? "עמרי שרון מדבר מהכלא". "בשיחה נדירה מכלא מעשיהו" אמר שרון לכספית: "אם הייתי רוצה, הייתי מבקש חנינה בעצמי. אבל אני לא אבקש, ואני יודע שלא אקבל".

עמרי שרון מופיע גם ב"ידיעות אחרונות": צביקה ברוט, איתמר אייכנר ודני אדינו-אבבה מונים גם הם את שמותיהם של ששת השרים, סגן השר ו-22 חברי-הכנסת שחתמו על בקשת חנינה לשרון שנשלחה לנשיא פרס, שמצדו אומר שכל עוד שרון לא פונה בבקשת חנינה בעצמו, אין לו מה לעשות. והפלא ופלא! מופיעות כאן אותן ציטטות פחות או יותר מעמרי שרון, אלא שכאן הן מיוחסות ל"חברים שבאו לבקרו".

עוד בחדשות: צמרמורת וקוריוז

"החינוך החילוני נעלם מירושלים" היא כותרת הכתבה של רוני מלול ב"מעריב". "מוסדות החינוך החילוניים בירושלים הולכים ונעלמים מהמפה. רק בשנה האחרונה חלה ירידה של כ-26% במספר הילדים הנרשמים לכיתות א' בבתי-הספר החילוניים. עיריית ירושלים: הנתונים מתונים יותר מאלה".

צמרמורת בעמ' 11 ב"ידיעות אחרונות". כותרת הגג של ידיעה על ספר חדש המתעד את ימי ההפצצות בשדרות היא "בקרוב בחנויות: הסיפורים המצמררים שטרם שמעתם על החיים בצל הקסאם" (מתן צורי); ידיעה על קמפיין לשחרור החיילים החטופים מוכתרת בכותרת "'משלוח מנות' מצמרר לח"כים" (צביקה ברוט); בכותרת הידיעה האחרונה לא מופיעה המלה צמרמורת: "היום: המבנים הממוגנים של גאידמק יגיעו לשדרות" (עופר פטרסבורג ויוסי יהושע).

ועוד בחדשות: היועץ המשפטי מני מזוז שוקל העמדה לדין של השופטת לשעבר דליה מארק-הורנצ'יק בעבירות של מרמה, הפרת אמונים ושימוש לרעה בכוח המשרה. החלטה סופית תתקבל לאחר השימוע. רק ב"הארץ" הכותרת החלטית יותר: "מזוז החליט: השופטת [...] תואשם". שאר העיתונים עוד זוכרים מפרשת קצב את כוחו של השימוע.

כל העיתונים עוסקים בצירוף המקרים שלפיו שלושה תלמידים מבית-ספר בחיפה נהרגו בתוך שבעה חודשים. קוריוז.

חדשות חוץ

"מהומות דמים בקוסובו: עשרות פצועים לנאט"ו" היא הכותרת של אלדד בק ב"ידיעות אחרונות". אותו עמוד, כותרת אחרת: "חמש שנים למלחמה בעיראק: כ-4,000 הרוגים אמריקאים. מספר ההרוגים העיראקים אינו ידוע: ההערכות מדברות על כ-150 אלף". ב"מעריב" מקדישים לציון יום השנה החמישי למלחמה בעיראק כפולה שלמה. הא לכם טעימה מהכותרות, שאומרות הכל: "5 שנים והבוץ עמוק מתמיד" (טל שניידר); "הג'יהאד של בוש" (עפר שלח); "אופטימיות של בית-מטבחיים" (ג'קי חוגי).

כותרת חדשות החוץ ב"הארץ": "האיחוד-האירופי: חרם על האולימפיאדה בבייג'ין לא ישיג דבר". יובל דרור כותב ב"ידיעות אחרונות" על חסימת כלי התקשורת האלקטרוניים ואתרי האינטרנט הגדולים על-ידי ממשלת סין "בניסיון לבלום את זרם הדיווחים על המהומות בטיבט". בקיצור, נראה שהסינים ימשיכו להכות בטיבטים.