שערי העיתונים מלאים היום מנהיגים מן העולם בהקשרים סקסואליים. "הארץ" משתדל לשמור על סיקור סולידי גם כשהוא מדווח על ביקור של מושל מדינת ניו-יורק בבית-זונות, אלא שקצת קשה לקרוא: העיתון שוב מכר את השער שלו למרבה במחיר, הפעם לחברה שמוכרת צבעי סיד, ולכן האותיות מופיעות בשלל צבעים. המושל שילם ליצאניות עד 5,000 דולר לשעה. מעניין כמה "הארץ" קיבל.
פרס, סרקוזי, ברוני
ביקורו של שמעון פרס בארמון האליזה בפריז מככב בשערי ארבעת היומונים - ללא יוצא מן הכלל. אף שמדובר בביקור ממלכתי של נשיא מדינת ישראל אצל נשיא צרפת, סקס הוא שם הסיפור אצל כולם. ב"ישראל היום" מגדילים לעשות ומפרסמים בגדול את תמונתה של קרלה ברוני, הדוגמנית וזוגתו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. ברוני מישירה מבט למצלמה ופורעת את שערה כבפרסומת לשמפו. פרס נראה בקצה התמונה כשהוא מביט בה. "המעריץ הנשיאותי" היא הכותרת. בידיעה עצמה, בסופה ממש, כותב יורי ילון ("שליחנו בפמליית הנשיא בפריז"): "ובערב נערכה לכבודו ארוחת ערב [...] בהשתתפותם של סרקוזי ורעייתו החדשה, קרלה ברוני, שעוררה עניין רב בקרב המשלחת הישראלית". ועניין רב עוד יותר אצל עורכי "ישראל היום".
אבל לא רק ב"ישראל היום" הורגשה עוררות עורכים בהיקף מלא. "מעריב" מפרסם בשער תמונה של פרס כשמצדיו סרקוזי וברוני מצחקקים, ומעניק לה את הכותרת "שלישייה צרפתית". "את ההצגה בקבלת הפנים [...] גנבה, איך לא, רעייתו הטרייה של סרקוזי", מספר כיתוב התמונה. היו צריכים רק להוסיף קצת רוק ולכתוב למטה בקטן "אילוסטרציה".
ב"ידיעות אחרונות" מקבלת תמונתם של השלושה מקום נכבד עוד יותר על השער, והיא התמונה היחידה בו (חוץ ממטוס קטן, השייך לידיעה מטופשת אחרת, שאולי עוד נגיע אליה). מהי הכותרת? האם גישושים בין-מדינתיים על עזרה במשא-ומתן להחזרת החיילים החטופים? הסכמי סחר? לפחות איזו הצהרת תמיכה ריקה מתוכן? דווקא לא. "ביקור החסידה" היא הכותרת. כיתוב התמונה אומר: "רעייתו של נשיא צרפת, קרלה ברוני, בהריון ולא שותה יין - רמזו הצרפתים לפמליית פרס אתמול בפריז". מעבר להיטפלות לאספקט זניח ורכילותי, המשפט עצמו נקרא כטעות עריכה: כיצד ניתן לרמוז כי מישהי "בהריון ולא שותה יין"? בכל אופן, ההיטפשות ממשיכה גם בידיעה עצמה: "זה היה הערב הגדול של פרס, כאורח נשיא צרפת: מצדו האחד ישבה קרלה ברוני ומהצד השני בר רפאלי"; "הסתפק בנשיקה", אומר כיתוב תמונה שבה מופיעים ברוני ופרס. האולי-הריון של ברוני תופס את מרכז הידיעה: "בשיחת טלפון שקיבלו אנשי פמלייתו של פרס מארמון האליזה טרם הביקור הם אולי קיבלו רמז לסוגיה שהכי מטרידה את הצרפתים בימים אלה: האם אשת הנשיא שלהם בהריון".
האם ההריון של אשת הנשיא הוא אכן הסוגיה המרכזית שמטרידה את הצרפתים? אני בטוח שדני אדינו אבבה, הכתב של "ידיעות אחרונות" במשלחת הנשיא לפריז, לא ערך סקר דעת קהל בעניין. אני מוכן להתערב שהוא גם לא קרא אחד כזה. אלה שבשבילם זו הסוגיה הצרפתית המרכזית הם לא הצרפתים ובטח שלא הישראלים, אלא כתבים ועורכים מודחקים מינית. לא מדובר כאן ב"זווית אנושית" או "ניו-ג'ורנליזם", אלא בפורנוגרפיה מהסוג הגרוע ביותר - זה המשעמם.
"הארץ", כרגיל, היה מאופק וסולידי יותר, אם כי גם הוא לא נמנע מלמסגר את הסיפור כאישי - "החיבוקים הוכיחו 'סיפור אהבה אמיתי' בין פרס לסרקוזי" - כאילו הגיבורים הראשיים הם פרס וסרקוזי ולא מדינת ישראל ומדינת צרפת, וביתר דיוק, אזרחי אותן מדינות, כלומר אנחנו.
שמעון פרס בביתו בירושלים (צילום: פלאש 90)
שפיצר, סילדה, זונה אלמונית
סילדה, אשתו של מושל מדינת ניו-יורק אליוט שפיצר, לא יפה כמו קרלה ברוני. אבל היא עמדה לצדו במסיבת העיתונאים שכינס לאחר שחקירה של האף.בי.איי חשפה, כנראה במקרה, שהוא מבקר אצל זונות. ב"ישראל היום" זיהו את משכב-הפרוצה כבעיה אתית מהתחום הסקסואלי: הוא "הבטיח לבוחריו מצע מוסרי", אומרת הכותרת בשער העיתון. עורכי "הארץ", לעומת זאת, הם אנשים ליברלים כשהדברים מגיעים לאותו תחום, כלומר הסקסואלי, והם מעדיפים לראות כאן בעיה מוסרית-אזרחית. הכותרת שלהם היא "המושל שנלחם בפשיעה המאורגנת הוא לקוח של רשת זונות".
ומה חושב על כך שפיצר עצמו? הוא מצטער ש"איכזב את משפחתו", אבל לא התפטר ולא הודיע כי יתפטר בעתיד. מי הוא, בעצם, שפיצר? דמוקרט, יהודי, בן 48, נשוי ואב לשלוש בנות, "מועמד פוטנציאלי לנשיאות ארה"ב" (אם כי, כשהדברים נוגעים לפונטציאל, הרשימות נעשות ארוכות למדי).
אף שב"ישראל היום" הידיעה מיוחסת ל"סוכנויות הידיעות" וב"הארץ" ל"שלמה שמיר, כתב 'הארץ' בניו-יורק", הרי שבשתי הידיעות מצוין הפרט הפיקנטי הבא: שפיצר "טרק את הדלת מאחוריו" עת מיהר לצאת בסיום מסיבת העיתונאים. נראה ששמיר היה במסיבת העיתונאים, וראה במו עיניו כיצד טורק שפיצר את הדלת.
משבר מים
רשות המים הוציאה בימים האחרונים הודעות לעיתונות המכריזות על משבר המים החריף ביותר זה עשור. רק ב"הארץ" חשבו שמדובר בנושא ראוי לשער (ולכפולת עמודים פנימיים). לא, רגע, קבלו תיקון, רק ב"הארץ" חשבו שמדובר בנושא ראוי לסיקור. ידיעה בעניין נעדרת כליל משלושת העיתונים האחרים (תיקון-עדכון: "ידיעות אחרונות" מקדיש את כתבת השער של "24 שעות" לנושא). נראה שב"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" לא שותים מים, רק לוגמים יין ומפנטזים על קרלה ברוני.
פרץ חובר לגאידמק, קצת פייגלין
הסיפור הראשי של "מעריב" היום עסיסי במיוחד: מיה בנגל מדווחת כי "למרות שמפלגתו של עמיר פרץ מציגה מועמדים בבחירות המקומיות, יו"ר העבודה לשעבר מריץ דווקא את מועמדי תנועת צדק-חברתי של גאידמק. בעבודה זועמים: 'הוא יורק לבאר ממנה הוא שותה'. פרץ בתגובה: אני תומך במועמדים שקרובים למחנה החברתי". בידיעה עצמה ניתן להבין כי מדובר בשיתוף פעולה של עם-אחד, המפלגה לשעבר של פרץ, עם צדק-חברתי, התנועה הפוליטית של ארקדי גאידמק. מי יודע, אולי עוד כמה שנים יזכה גאידמק בראשות הממשלה, וימנה את פרץ לשר הביטחון.
עוד מדווחת מיה בנגל כי ממשלת בריטניה אוסרת על משה פייגלין, יו"ר "מנהיגות יהודית בליכוד", להיכנס למדינה משום שהוא מסית. פייגלין בתגובה: "במצב המוסרי אליו הידרדרה אומתכם, לא נותר לי אלא לראות במכתבכם מחמאה גדולה". ב"הארץ" מצוטט מכתב של פייגלין לממשלת בריטניה: "ראוי להתחקות אחר הסיבות ליוזמה המוזרה הזו כלפי אישיות פוליטית בישראל".
סדר היום של "ידיעות אחרונות"
ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים לעקוב אחר הפרשייה שחשפו אתמול, שלפיה שילם בנימין נתניהו ליועציו מכיסו. הפעם: "נתניהו יוזמן לרשות המסים. החוקרים ישאלו את רה"מ לשעבר: האם שילמת ליועצים שכר בלי לדווח" (גד ליאור). ירון דורון מביא את דבריו של "השוטר שלא הסתער" בזמן הפיגוע בישיבת מרכז-הרב. "אני לא פחדן [...] רציתי למנוע מאזרחים להיכנס לישיבה ולהיפגע". ועל השער מתנוססת גם תמונת מטוס לצד הכותרת: "כתובות נאצה במטוס ישראלי במילאנו". הסיפור המטופש הזה זוכה לכותרת הראשית של העיתון ולעמוד הפנימי הראשון. "גורמי ביטחון חוקרים איך הצליח אלמוני לרסס 'מוות ליהודים' בערבית בתא המטען של מטוס הנוסעים הישראלי" (מנחם גנץ ואריה אגוזי). מה יהיו תוצאות הפאניקה ש"ידיעות אחרונות" מנסה לעורר? האם בעתיד לא יורשו לעלות למטוס מי שבכליהם יימצאו טושים?
עוד בחדשות
ומה עוד קרה היום (כלומר אתמול): שר האוצר בר-און פנה לנשיא ולשר המשפטים בבקשה שיחונו את עמרי שרון. בר-און הגיש את הבקשה "כאזרח פרטי ולא כשר או כאיש פוליטי", כותב בן כספית ב"מעריב".
עוד ב"מעריב": שכוונה אל מדווחת על עימות בין פרקליטתו של הקבלן דוד אפל, ליאורה גלט-ברקוביץ', שפוטרה מהפרקליטות לאחר שהדליפה מסמכים, ובין אחד העדים במשפט של אפל, ניצב בדימוס משה מזרחי, שהואשם על-ידי הסניגורית כי הדליף מסמכים. מבולבלים? נסו לקרוא "ישראל היום".
ועוד כותרות: ממשלת ישראל מעכבת את הלוויית המחבל שרצח שמונה נערים בישיבת מרכז-הרב, מחשש שתהפוך למפגן תמיכה בחמאס; נשיא זימבבואה, רוברט מוגבה, אוסר על לבנים להחזיק בתי-עסק במדינה; פרקליט המדינה הנכנס, משה לדור: "המערכת הציבורית נגועה בשחיתות" (עמ' 6 ב"ידיעות אחרונות", השער של "ישראל היום").
חדשות תקשורת?
העיתונים מדווחים על תקיפתו של ארי שמאי, עורך-דין שעלה לכותרות כשייצג את יגאל עמיר, שדר רדיו, אדם המרבה להתבטא בתקשורת בנושאים ספורטיביים (ובכל נושא שמישהו יטרח להעלות בפניו), ובכלל - בעל פה גדול. שמאי הוכה באלה בפתח תחנת הרדיו שבה הוא משדר, והוגדר פצוע בינוני. לטענתו, "אין לי מושג מי עשה את זה ולמה", אבל זה לא מפריע לעיתונים להאשים את אוהדי בית"ר, נגדם התבטא שמאי לא פעם בחריפות.