"הסוד של אניה" היתה כותרת חשיפה של ספורט "ידיעות אחרונות", שבמסגרתה נחשף גם, לאו דווקא במתכוון, סוד התנהלותו של אחד מכתבי העיתון. שתי שורות קטנות בסוף הידיעה הן שיעור מאלף בשיקוליו של עיתונאי אם לפרסם ומה לפרסם, והזדמנות פז לקוראים להיחשף לדרמה שלמה שהשורה התחתונה שלה היא העלמת מידע.
מדובר בפרסום מאת עמיר פלג ביום שלישי, ולפיו השחיינית הישראלית הבכירה אניה גוסטומלסקי נכשלה לפני ארבע שנים בבדיקת סמים ובאיגוד השחייה העדיפו להסתיר את הממצא. לידיעה צורף תצלום מסמך של איגוד השחייה הבינלאומי, הקובע כי השחיינית נטלה תכשיר אסור, ובעקבות כך קיבלה אזהרה ונזיפה.
גוסטומלסקי הכחישה בתגובה שנטלה חומר אסור, הסבירה כי הבדיקה התנהלה בצורה חובבנית וטענה כי המבחנה שלה הוחלפה בזו של שחיין אחר. בתשובה לשאלה מדוע נשמר העניין בסוד השיבה: "זה היה פשוט סיפור מביך לישראל שהם עשו כזאת בדיקה בלי להבדיל בין הבדיקות [...] זה פדיחה".
"הסוד של אניה". הפרסום ב"ידיעות אחרונות"
תגובת איגוד השחייה למקרה היתה מדהימה. האיגוד טען כי תוצאות הבדיקה דווחו לכל "הגורמים הרלבנטיים", ובהם איגוד השחייה הבינלאומי, וכן לגורם רלבנטי נוסף: "המקרה ידוע היטב לכתב השחייה של העיתון והוא פעל לפי שיקול דעתו". כלומר, העיתון, שהאשים את איגוד השחייה בהסתרת מידע מהציבור, ספג בתגובה של האיגוד סטירה מצלצלת: האשם הוא דווקא העיתון עצמו, שכתב השחייה שלו (יש לציין שלא מדובר בעמיר פלג) ידע על המקרה, אבל בחר שלא לפרסמו.
"ידיעות" מפרסם את התגובה, לא מכחיש את המידע, אבל לא מוסר לקוראים הסבר: מה היו שיקוליו של כתב השחייה של "ידיעות" שלא לפרסם את הידיעה? האם שמה הטוב של השחיינית עמד לנגד עיניו, או שמא ניסה להסתיר את הפשלה של איגוד השחייה, שבכיריו הם מן הסתם גם כמה ממקורותיו? האם שיתף את העורך בהתלבטות או שהחליט לגנוז את הסיפור על דעת עצמו? ואולי היה זה העורך שבחר להשתיק את העניין?
"ידיעות" יוצא טוב מהסיפור בעצם פרסום הסקופ, וטוב עוד יותר בכך שהיה אמיץ דיו שלא לצנזר את תגובת האיגוד; תגובה שלפיה הכותרת לסקופ היתה יכולה להיות גם "הסוד של 'ידיעות'".
5 קטנות
אפקט המונדיאל. בשעה טובה זכה השבוע הערוץ הראשון בזכויות השידור של המשחק המרכזי בליגת-העל לשלוש שנים נוספות. בשעה טובה גם הוחלט באופן סופי שמדור הספורט של "הארץ" ימנה בקביעות לפחות שמונה עמודים. מחלקת ספורט אחת קיבלה דחיפה חיצונית, מוסף ספורט אחד זכה להערכה פנימית. הערוץ הראשון קנה מחדש את עולמו אחרי 20 שנה בצלו של האח הגדול, בעוד שספורט "הארץ", שליווה את המונדיאל בסדרת כתבות מרשימה מסוף 2009, זכה לאמון מנהלי העיתון. והכל בזכות אפקט המונדיאל.
זה נוני. בראיון מרתק עם עפר שלח בספורט וואלה אומר שלח על המאבק בין ערוץ הספורט ל-ONE: "המאבק הזה נגזר מהתחושה שהשוק היחיד שיש לו אפסייד הוא שוק האינטרנט, גם לקראת השילוב בין האינטרנט לטלוויזיה. ואז, מאחורי המאבק העיתונאי לכאורה על מי ישיג את השם של הזר הבא של מכבי, פתאום נערמים אינטרסים מדהימים. הרי מי זה ואן, אופירה אסייג והחבר'ה האלה? לא. ואן זה נוני מוזס. הוט זה נוני מוזס. הקרב בין ערוץ הספורט לוואן נהיה קרב על סכומי הכסף הגדולים ביותר במשק הישראלי. התחושה היא שמי שיישאר עומד בסופו של דבר הוא זה שישלוט במשק הישראלי. זה מה שמייצר את ההיסטריה".
הרימו את הכפפה והסירו כפפות. אחת ההמלצות שהציע מדור זה לעיתונאי הספורט לקראת עונת המלפפונים היתה תחקיר על מעורבותה של הפועל רמת-גן בהלוואות בשוק האפור. ביום ראשון הרים "הארץ" את הכפפה ופירסם את הסיפור המרתק (משה בוקר), אך הלא-ממוצה. גם "כלכליסט" רכב על שולי המתרחש בהפועל רמת-גן בכתבה על תופעת החוזים הכפולים בכדורגל הישראלי (אביתר לנג). אמנם לא חדש, אבל לאור הנסיבות האחרונות – רלבנטי מאוד.
לא עושים מילואים. מנפלאות דרכי העבודה ב-ONE. בשבת בשעה 16:56 דיווחו שם על ניצחון של ווסטהם על פנתינאייקוס במשחק אימון 0:1 וכמה שאברם גרנט היה מרוצה. שעתיים אחר-כך הם פירסמו בהתרגשות על הפסד מביך של וסטהם בניצוחו של גרנט לקבוצה מהליגה הרביעית באנגליה. הכיצד? מתברר שההפסד היה של קבוצת המילואים של המועדון. ההפסד המביך החוויר ביחס לפרסום המביך, שהוסר כמעט באותה מהירות שבה הועלה.
היום הקצר בשנה. בערוץ הספורט שמחו לבשר על עשן לבן שייצא "עוד היום" מהמשא-ומתן בין בן סהר לפועל תל-אביב. זמן הדיווח: 23:41. 19 דקות לפני שהיום נגמר. לא הרבה זמן כדי להוציא עשן.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il