בעיתונים נפרדים היום. נפרדים היום מהרגיעה (המדומה), נפרדים היום מהעבודה (בשכר מינימום במפעל טקסטיל), ונפרדים היום מהטעם הטוב (עם כותרות שער כמו "הייתי נערת המין של המושל").
העיתון המכובד לרוב
כן, באמת יש כותרת כזו היום על השער של "מעריב": "הייתי נערת המין של המושל". פלוס צילום של בלונדינית בבגדים תחתונים ופנים מטושטשות. מה עבר אתמול לעורך "מעריב" דורון גלעזר בראש? אולי גליונות ישנים של "בול". גם ב"ידיעות אחרונות" לא רצו לוותר על "הפרוצה שהפילה את המושל" והקדישו לה רצועה אדומה בתחתית השער. יש גם הבדל בסיקור עצמו: ב"מעריב" מדובר בנערת ליווי/יצאנית בעלת הכינוי "סיינה", שאמרה ל"ניו-יורק פוסט" שקיבלה טיפים גדולים (ובסך הכל 4,300 דולר לפגישה); ב"ידיעות אחרונות" מדובר בפרוצה/זונה בעלת הכינוי "קריסטן", יש לה גם שם: אשלי אלכסנדרה דופרה, והיא "לא ישנה בלילות האחרונים כתוצאה מהמתח", כך לפחות אמרה ל"ניו-יורק טיימס". רגע רגע, על מה כל המהומה? האם מדובר בתגובה של העיתונים לניסיון הנוכחי של הכנסת לאכוף עליהם את האיסור לפרסם מודעות מין?
ובכן, לא, או לפחות לא רק: הסיפור הוא פולו-אפ לסנסציה מאתמול, עת נחשף מושל מדינת ניו-יורק אליוט ספיצר כמי שנהג ללכת לזונות. היום חלה התפתחות לא בלתי צפויה: ספיצר הודיע על התפטרותו. אבל התפטרות ממשרת מושל ניו-יורק לא מספיקה כדי להביא אותך לשער של עיתון ישראלי, ואם במקרה יש מישהו שחפץ לזכות דווקא בכבוד הזה, עדיף לו לפתח קריירה בתעשיית המין ולא ללכת לפוליטיקה.
בעמודים הפנימיים, לצד תצלום של יצאנית דדנית, מביא "ידיעות אחרונות" את הסיפור העוד יותר מעניין בפרשה: המושל שיחליף את ספיצר הוא דייוויד פטרסון, שיהיה הרבה דברים ראשונים: המושל השחור הראשון של ניו-יורק, המושל העיוור הראשון בתולדות ארצות-הברית והמושל הנכה הראשון מאז רוזוולט (יניב חלילי). את סגנון הסיקור מסכם היטב משפט שכתבה טל שניידר, כתבת "מעריב" בוושינגטון: "העיתונות האמריקאית חגגה אתמול על חשבונו של המושל [...] 'מה אתה מקבל כשאתה משלם 4,300 דולר?', נאמר בכותרת העמוד הראשון של מדור הסטייל בעיתון המכובד לרוב, 'הוושינגטון פוסט'". באמת צריך שמישהו ב"מעריב" יצלצל לעיתון המכובד לרוב וילמד אותם שם פרק או שניים בהלכות כותרות. למשל: איך זה שכותרת של סיפור מין עסיסי לא כוללת את המלה "נערת מין".
רגיעה יחסית, לוחמה מוחלטת
תאמינו או לא, דברים נוספים קרו אתמול. המשמעותי ביותר, לפחות לפי שערי העיתונים, הוא החיסול בגדה: הימ"מ הרג חמישה אנשי ג'יהאד אסלאמי, אחד ליד טול כרם וארבעה בבית לחם. בין המחוסלים מוחמד שחאדה, מבוקש ותיק שאחראי, לטענת צה"ל, לפיגועים ורציחות רבים, ביניהם רצח איילת השחר, בתו של ח"כ יצחק לוי.
בלילה נורו קסאמים על שדרות, אחרי כמה ימים של רגיעה יחסית. כל העיתונים מסכימים שהיתה רגיעה יחסית ועכשיו איננה וכי ראש ממשלת חמאס, אסמאעיל הניה, דרש להפסיק את פעילות צה"ל בשטחים כחלק מהפסקת האש הלא-רשמית בינו לבין ישראל, ולא נענה. "ידיעות אחרונות" נותן לסיפור את הכותרת "השקט התפוצץ", כלומר, השקט שלנו, הישראלים. ב"מעריב" בחרו ב"המסר: בשטחים לא תהיה רגיעה", כלומר, רגיעה להם, לערבים. אבל גם לישראלים שקוראים "מעריב" לא תהיה רגיעה: עמיר רפפורט מקבל שער + כותרת ענק בעמ' 2: "סכנה משלוש חזיתות". לפי רפפורט, החזית הפלסטינית "היא לא החזית היחידה [...] גם באיראן ובחיזבאללה חלות בימים אלה התפתחויות מדאיגות". כמה מדאיגות? תאי טרור רדומים שיתעוררו, טילי שיוט עם ראשי נפץ גרעיניים. מדאיג למדי.
ומה עם המחבל שרצח את הנערים במרכז-הרב בשבוע שעבר? השר אבי דיכטר, שנעשה לוחמני משהו מאז שהתחילו לזרוק לו טילים על הבית, קורא ב"מעריב" להרוס את בית המשפחה בג'בל-מוכאבר. גדעון עשת מגחיך את ההצעה ב"ידיעות אחרונות" וטוען כי אין בה שום תועלת.
פולגת והעובדים כבר לא
תמונת השער של "ידיעות אחרונות" מציגה שני זוגות נשואים, כולם עובדי מפעל פולגת בקריית-גת. "בין 300 המפוטרים שבעה זוגות נשואים שאיבדו את הפרנסה ביחד", אומר כיתוב התמונה. הכתבה מקבלת את הכפולה הפותחת, ובה הידיעה המרעישה: בין המפוטרים - אמא של נינט. נו, אם את אמא של נינט מפטרים, אז באמת אף אחד לא בטוח. הכתב עודד שלום מקיים במפעל "אחרי מות קדושים אמור": "בימים ההם פולגת היתה שם דבר, ה-מפעל של קריית-גת, לא פחות". הוא גם מוצא את האשמים בסגירתו. מסתבר שאלו לא היו בעלי המפעל: "באיחור של יותר מעשור חיסלו הסינים את פולגת". הסינים האלה, עכשיו זה פולגת ואמא של נינט, מחר הם יגיעו גם אליך.
עם משפט אחד בכתבה קשה להתווכח: "עצוב מאוד בחצר המפעל", במיוחד כשבידיעה סמוכה כותב דוד רגב, הכתב לענייני רווחה של העיתון: "אף אחד לא מחכה ל-300 עובדי פולגת שיאבדו בחודש הבא את מקומות העבודה שלהם [...] ממתינה להם מחוץ למפעל אבטלה קשה [...] מספר דורשי העבודה בקריית-גת כפול מהממוצע הארצי ועומד על 7%". ב"מעריב", עמ' 6, כותרת משנה: "עובדי מפלגת העבודה שלא קיבלו שכר עברו אתמול מדיבורים למעשים. הבאים לישיבת הלשכה נתקלו בדלתות סגורות בשרשראות ברזל" (מיה בנגל).
עובדי פולגת המפוטרים הגיעו רק לשער של "ידיעות אחרונות", אבל הדולר צנח אל השערים כולם עם השפל חסר התקדים שלו: 3.48 שקלים. ואמא של נינט מוזכרת בכל העיתונים, כולל הפניה בשער "הארץ" למוסף "הארץ": "אמא של נינט מדברת על סגירת פולגת". על התחקיר אחראית נעמה לנסקי.
עוד חדשות
"ידיעות אחרונות" עם כתבה פרידמנית: "14 מתוך 17 שופטי בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע לא יקיימו דיונים היום", "הסחבת משתוללת שנים, נאשמים סובלים מעינוי דין – אבל בית-הדין בבאר-שבע יהיה היום שומם" (אדוה כהן).
ברק רביד ב"הארץ" עם הכותרת "מורת רוח בארה"ב: ישראל לא עושה מספיק לשיפור חיי הפלסטינים בגדה". יורם ירקוני מדווח ממשפט הדיבה שמנהלים חיילי מילואים נגד השחקן מוחמד בכרי, יוצר הסרט "ג'נין ג'נין". בכרי הודה בתחילת השבוע כי את הסרט מימנה הרשות הפלסטינית.
טובה צימוקי מביאה חדשות מהיועץ המשפטי מני מזוז: "יביא לאישור הממשלה הצעה לגיבוש קדנציות קצובות לבעלי התפקידים הבכירים". הכותרת היא "סוף עידן הג'ובים הפוליטיים".
כל העיתונים ממשיכים לחפש התארגנויות יהודיות-דתיות-ימניות לנקמה על הפיגוע בישיבת מרכז-הרב. הפעם נמצא כרוז של כמה רבנים קיצוניים (בהם חבר המחתרת היהודית לשעבר ואדם שהורשע בהסתה לגזענות). "הארץ" מקדיש לכך את מאמר המערכת שלו, "שוליים מסוכנים", הנוטף מתינות ומנסה ללכת על חבל דק וגם לאחוז בו בשני קצותיו (נגד הקיצונים, בעד המתונים, אבל שהרבנים יגנו, לא שאנחנו מאשימים, אבל דחילק, אל תהיו רופסים, אנחנו זוכרים שרצחתם את רבין, מצד שני, לא עשו כאן הפיכה צבאית בזמן ההתנתקות. בקיצור: מסובך, בואו נכתוב על זה מאמר). "ידיעות אחרונות" מקדיש לעניין טור פרשנות של אורי אורבך תחת הכותרת "מודעות סרק". "נוקמים יהודים לא צריכים מודעות של רבני כהנא בירושלים כדי לפעול", הוא כותב. "יהודים שחלילה ילכו להרוג ערבים לא פונים לרבנים לקהל היתרים, אלא לנשקייה".
חדשות תקשורת
התקשורת מגיעה היום לשער של התקשורת. "מלחמת עולם ברדיו" היא כותרת שער של "מעריב", המפנה לכתבה של שלום ירושלמי על מאבקים ברשות השידור. מנהל הרדיו יוני בן-מנחם התלונן אצל היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה ונציבות שירות המדינה על מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר. לטענת בן-מנחם, הרשות מתנהלת ב"השמצות, מכרזים תפורים למקורבים, הצקות אישיות ובזבוז כספי ציבור". שקלאר: "טענות הזויות מכל וכל".
"ידיעות אחרונות" מפנה מהשער לכתבה של רז שכניק שתתפרסם מחר במוסף "7 לילות" תחת הכותרת "ערוץ הבזבוז": "תחקיר: מה קרה לטלוויזיה החינוכית".
רוני שקד וצבי זינגר מדווחים "בידיעות אחרונות" על החרם של משרד החוץ מאתמול על תחנת הרדיו הערבית אל-גז'ירה: "הכעס הגיע לשיאו בעקבות הסיקור של פעולת חורף-חם בעזה וההתבטאות 'שואה פלסטינית'". ב"מעריב" מביאים את דבריו של "בכיר עיתונאי רשת אל-גז'ירה בישראל", וליד אל-עומרי: "גם בראשית האינתיפאדה רדפו אותנו והקפיאו את תעודות העיתונאי שלנו. פנינו לבג"ץ, והוא קבע שזו התנהגות בלתי חוקית".