רק חסרה הידיעה העיתונאית

לאחר כמה ימים שבהם יהודים טובים נפגעו ואף נהרגו כתוצאה מאש האויב, היה אתמול שקט יחסי, והפאניקה מפני חוסר דם וסבל בולטת בשערי הצהובונים. ב"ידיעות אחרונות" לא פראיירים. הם התכוננו מבעוד מועד ליום הזה, שבו המציאות הישראלית לא תספק את הסחורה, ואת השער כולו תופס הפרק האחרון בסדרת הריאליטי-חדשות שמריץ העורך שילה דה-בר. לפי הגיון הריאליטי-חדשות, אם אי-אפשר לדווח בהרחבה על אזרחים פשוטים שנפגעו, האפשרות השנייה בטיבה היא לדווח על בעלי תפקידים חשובים שהיו יכולים להיפגע.

העיתונאי ניר גונטז' ניגש בימים האחרונים לכמה וכמה בכירים, שרים וראשי ממשלה לשעבר כשבכיסו שני אקדחי דמה מפלסטיק. התוצאה מוצגת על פני רוב שטחו של עמוד השער: כותרת ענק, "אבטחת סרק"; כותרת גג, "הפקרות בשמירה על בכירים במדינה"; שלוש תמונות של גונטאז' מושיט יד ללא אקדח אל ברק, דיכטר ונתניהו ומתחת להן הכיתוב הזהה, "רק חסר אקדח"; כותרת אדומה הממוקמת בין התמונות, "חשופים לרצח", וכמובן – החותמת, שמאשרת שכל הפסיפס ההיפותטי הזה הוא בעל משמעות עיתונאית: "חשיפת 'ידיעות אחרונות'".

הסיפור מופיע במלואו על פני הכפולה הפותחת, הכוללת עוד שלוש תמונות של גונטז' לצד בכירים, ותמונה אחת שלו בפוזת ג'יימס בונד: בפרופיל, אקדח בכל יד, פניו למצלמה [צילומים: שאול גולן, אבי רוקח וחיים בורנשטיין] . גונטאז' כותב כי "מטרת הפרסום היא לחשוף את הקלות הבלתי נסבלת שבה יכול כל אדם להגיע לאיש הציבור המאובטח". השב"כ, בתגובה, אומר: "הניסיון לבחון את מערך האבטחה באופן זה הוא מעשה לא אחראי ויכול היה לגרום לתקרית מיותרת". ואכן, הסכנה מהתנקשות טרם חלפה. לפי מסורת הביקורת על התקשורת שהתקבעה במלחמת לבנון השנייה, יהיו ודאי מי שיתלוננו היום בתוכנית "יש עם מי לדבר" כי "ידיעות אחרונות" מגלה למחבלים צמאי הדם כי כל מה שצריך כדי להגיע אל אישי הציבור החשובים ביותר במדינה הוא לגייס לשרותיהם איזה כתב חביב, להלבישו ז'קט וג'ינס, לגלח את שערות ראשו, ולהרכיב לו משקפיים אופנתיים.

גונטז' מסיים את דיווחו בסיפור על האירוע היחיד שבו "הניסיון שלי נכשל, והאבטחה הצליחה" - כינוס שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב, שאליו הוזמן סגן הרמטכ"ל דן הראל. הפרטים שאינו מספר על האירוע מובאים בעמ' 5 של "ישראל היום", תחת הכותרת "כתב שלף אקדח פלסטיק לעבר האלוף". הידיעה, שעליה מקבל קרדיט "כתב 'ישראל היום'", מתחילה דווקא בתגובה של גורם צבאי: "ניסיון מטומטם ליצור דרמה".

אחר-כך מוציאים קצת את האוויר מהסקופ של העיתון המתחרה על-ידי כך שמדווחים כי הן מאבטח שהיה במקום והן נציג דובר צה"ל פנו לצלם שליווה את גונטאז' כדי לברר עימו אם מדובר בכתב העיתון, וזה אישר להם את הזיהוי. "כשהגיע סגן הרמטכ"ל", נכתב בידיעה, "שלף לעברו הכתב אקדח צעצוע ושאל כיצד ייתכן שהוא הגיע אליו חמוש". מיד מובא ציטוט נוסף של "גורם צבאי" השואל, "מי מתאר לעצמו שכתב יביא אקדח צעצוע?", ואמנם נראה שזו המסקנה החשובה ביותר שיכול השב"כ להסיק מכל האירוע – מהיום על כל המאבטחים לקחת בחשבון כי במציאות התקשורתית של ימינו קיימת האפשרות שעיתונאים ייגשו לאנשי ציבור עם אקדחי צעצוע שהכינו מראש. אולי בשב"כ מוכנים לחיות בעולם שבו קיימת אי-סכנה שכזו, אבל לא בטוח שקוראי העיתונים יחזיקו מעמד.

השערים האחרים

ב"מעריב" נתפסים הבוקר עם המכנסיים למטה: אין הרוגים יהודים (רק כמה חמושים ותינוקת פלסטינית הנחבאת אי-שם בכל אחד מהעיתונים), והשער נראה כמו מקבץ של ידיעות שבכל יום חדשותי ראוי לשמו היו נדחקות לעמ' 16 והלאה. הכותרת הראשית, אם אפשר לקרוא לה כך, שכן היא אפילו לא תופסת את מלוא רוחב העמוד, מספרת על היערכותם של תושבי אשדוד לחטוף טילים. ודאי לא תופתעו אם נגלה לכם כי המילה הראשונה בכותרת הגג לידיעה זו היא "החשש".

לצד בהלת האשקלונים: הפניה ל"תחקיר" המתפרסם במגזין ועוסק בקשרים שבין ראש עיריית תל-אביב ליהלומנים; הפניה ל"חשיפה" [יובל לידור] של מחקר המלמד כי המורים לחשבון אינם יודעים כמה זה שתיים ועוד שלוש (זו לפחות המסקנה מתמונת האילוסטרציה הצמודה לכותרת "המורים לחשבון לא יודעים ללמד". ניתן להניח כי מדובר בהגזמה, אך רק מי שיקרא את הידיעה עצמה בעמ' 10 ועוד 4 יידע לבטח); והפניה למוסף "עסקים" שאינה אלא תמונה אופטימית של "זוג יהודים מפריז שהגיע במיוחד לישראל כדי לרכוש פה בית". הייחוד: "השניים רכשו דירה בבניין שספג רק אתמול פגיעה ישירה".

ל"הארץ" יש הפריבילגיה להיות עיתון שמכירותיו אינן תלויות במבט חטוף של קוני סיגריות בקיוסק, והדבר ניכר גם היום בשערו הקוסמופוליטי. הכותרת הראשית מביאה אזהרה מאמ"ן: "נשק מאיראן לחיזבאללה עובר דרך שטח טורקיה" [ברק רביד], ולצד ידיעה זו, בין היתר: תמונה גדולה ומובלטת של הילרי קלינטון, לקראת נצחונה האפשרי בפריימריז שנערכו אתמול בארה"ב; דיווח על המשבר בדרום אמריקה בין ונצואלה לקולומביה; ידיעה ירוקה [צפריר רינת] על המשך הזיהום בנחלים ובחופים; וקדימון לראיון שיתפרסם במוסף סוף השבוע עם לב לבייב [אנשיל פפר] תחת הכותרת: "איש העסקים לבייב: הציונות פשטה את הרגל".

גם ל"ישראל היום" הפריבילגיה לא להיות תלוי במכירות המבוססות על דחף רגעי, אך דווקא עיתון זה הוא היחיד שממשיך להעניק הבוקר את הכותרת הראשית לפעילות הצבאית בעזה. והרי היתה אתמול פעילות צבאית בעזה, או כפי שהכותרת הראשית בעיתון מלמדת בגופן לבן על רקע אדום: "צה"ל חיסל בכיר ג'יהאד ברצועה". כותרת המשנה יודעת לספר על זהותו של ה"בכיר": "ראש הג'יהאד במרכז רצועת עזה, יוסוף סמירי".

תחת כותרת זו בשורה משמחת נוספת ושתי בשורות פחות מעודדות: "טיל הרג מתכנן הפיגועים בישראלים בקניה", כך לפי ה"וושינגטון טיימס", ולעומת זאת מופיעה על השער תמונה של המון ערבי מפגין באום אל-פחם [צילום: פנט] תחת הכותרת: "ראש ועדת המעקב: 'יש מי שמתכנן שואה חדשה'". ואם לא די בכך, יש גם ציטוט מזרה אימה של מנהל בית-החולים נהריה, ד"ר מסעד ברהום: "היהודים הרגו את ישו, עכשיו תשלמו על כך" [דניאל סיריוטי]. כך נע ונד לו קורא העיתון "ישראל היום" בין תחושת אופוריה לאימה, תמצית החוויה שמציעה תעשיית האקטואליה.

בשולי העיתונים

כמעט כל העיתונים מדווחים בהרחבה על הסדנה להגנה עצמית שאירגן מנכ"ל הכנסת לרגל יום האשה הבינלאומי, על האיום בעונש קולקטיבי לעובדות הכנסת שלא תגענה, על המכות שחטפו והחטיפו אלה שכן באו והשתתפו. ב"מעריב" הדיווח זוכה לעמוד שלם. ב"הארץ" הדיווח ממוקם על השער האחורי. אין אפילו עיתון אחד המדווח, מזכיר או רומז, לא בידיעות אלה ולא בידיעות נפרדות, על כך שאתמול הוגשה הצעת לתיקון חוק על-ידי ח"כ זהבה גלאון, אף זאת לרגל יום האשה הבינלאומי, המגבילה עוד יותר את פרסום הזנות בעיתונות ומחמירה את העונשים על מו"לים ומפרסמים שיעשו זאת (יש לציין כי ידיעה בעניין פורסמה אתמול ב"ישראל היום").

העיתונים הכלכליים מדווחים על הרוכשת החדשה של מניות קשת, חיה למלבאום, או ביתר דיוק, מדווחים על הרכישה עצמה. השקפות עולמה של למלבאום ותכנוניה לזכיינית החזקה בישראל עדיין לא מפורטים, אם כי ניתן להבין כי לא יהיו עימותים בינה לבין בעל השליטה מוזי ורטהיים. ב"כלכליסט" כותבת עירית יוסלביץ' כי ללמלבאום "רקע בענף הטלוויזיה": "בעבר עבדה כמפיקה באולפני הרצליה ובתחנת הטלוויזיה channel 46 בארצות-הברית". ב"דה-מרקר" מביאה יעל ולצר מדברי מקורביה של הזכיינית החדשה: "היא אשה נחושה וקשוחה, ואם היא רוצה משהו, היא תשיג אותו".

עמירה הס מפרסמת בעמוד המאמרים של "הארץ" טור ביקורת עיתונות, בעקבות ביקור בתל-אביב. היא כותבת על הידיעה הסלקטיבית שמעניקות כותרות העיתונים לתושבי העיר, ומנתחת אותן: "החיים בעיר מתנהלים כסדרם. לכן מה שמפחיד, דהיינו כותרתי, הוא מה שעלול לערער את הסדר הקיים".

במדור התרבות של "גלובס" כותב מתן שירם על "ערוץ ההידברות" שאמור לעלות ממש בימים הקרובים ב-yes, כחלק מחבילת הבסיס. על-פי הכתבה זהו ערוץ מיסיונרי, שישדר ברצף, 24 שעות ביממה, תכנים המעודדים חזרה בתשובה, וזאת לצד ענייני ניו-אייג' כגון סיאנס וקבלה. הערוץ ממומן על-ידי "תורמים עשירים מחו"ל, כאלה שחרדים לגורלו של העם היהודי", ונמצא תחת הנהגתו של הרב זמיר כהן.

ב"24 שעות" מדווח רז שכניק כי כתבת חדשות 2, ענת סרגוסטי, מתכוונת לעבור להתגורר בשדרות, "לשהות בעיר לפחות שנה", ולדווח באופן קבוע מהאזור.

ואסף כרמל מביא ב"הארץ" דיווח מהלווייתו של אהוד אשרי. חלק מהספדו של העיתונאי אבנר אברהמי מצוטט. הוא פנה לאשרי ואמר כי מאז שחלה "הכתיבה היתה עבורך סימן לניצחון ואתה ניסית לנצח לפחות פעמיים בשבוע, פלוס מדור לשבת".