רצח אופי תת-ספי
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת הבוקר ל"חשיפה" על בנימין נתניהו. ובעצם על שרה. "'הקופּה הקטנה' של נתניהו" כתוב שם, בפ"א דגושה. הדגש בפ"א עקרוני, כדי שחס וחלילה לא יקרה מצב שבו מי שמציץ לרגע בעמוד הראשי של העיתון ממרחק מטר או שניים יחשוב שבכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מספרים לנו על הקופה הקטנה של נתניהו, בפ"א רפה. במצב שכזה עלול מישהו עוד להסיק שאשת ראש הממשלה לשעבר היא-היא אותה קופה קטנה המוזכרת בכותרת, והרי שרה נתניהו איננה קופה אלא אדם. מאוד נזהרים בדברים שכאלה ב"ידיעות אחרונות".
בפועל, מי שמתבונן בתמונה הגדולה של בני הזוג נתניהו, בעמ' 3-2, תוך כדי שהוא מזכיר לעצמו ללא הרף שהפ"א בכותרת הראשית היתה דגושה ולא רפה, לא יכול להימלט בסופו של דבר מהמסקנה שהגברת נתניהו אכן מזכירה מעט קופה. זהו רצח אופי מסוג תת-ספי.
למי שמתעניין, ה"חשיפה" של "ידיעות אחרונות" מתייחסת לאותה פרשת שרה מלפני כמה שבועות, אלא שהפעם מספק יובל קרני את הפרטים המלאים. כשהתפוצצה הפרשה, כפי שמזכיר קרני, הטענות היו ששרה מתערבת בניהול הלשכה ומשום כך התפטרו כמה יועצים. כעת מתברר כי בנימין נתניהו שילם לכמה מעוזריו מכספו הפרטי, כיוון שרצה לשמור על צוות יועצים רחב ולא היו לו די תקנים לכך. נטען גם כי במקרה אחד שילם ללא תלושי שכר או חשבונית. מששרה גילתה את ההסדר, דרשה שייפסק, והדבר הוביל להתפטרות היועצים.
אפשר לדמיין כמה וכמה מסגורים עיתונאיים לספור הזה, בעיקר מסגור המדגיש את העובדה שנעברה, לכאורה, עבירה על חוקי המסים של המדינה. אבל הבחירה של "ידיעות אחרונות" ברורה. קשה לפספס את האג'נדה של העיתון בכל הקשור לנתניהו ואשתו. כך, למשל, הסיפור שמספרות כותרות הביניים בכתבה אינו משקף נאמנה את הטקסט שביניהן. כותרת הביניים "שרה נתניהו מגלה" נמצאת מעל רצף פסקאות שכלל אינו כולל את הרגע שבו היא מגלה, אלא רק נותן רקע לפרשה. רגע זה מגיע לאחר כותרת הביניים הבאה – "פגישה טעונה בלשכה". כותרת הביניים השלישית קורצת לכותרת הראשית של העיתון, "הקופה הקטנה של ביבי", הפעם ללא דגש בפ"א, ותחתיה אנו מגלים כי זה הכינוי שנתן לפרשה אחד הגורמים המעורבים בה. גם הכותרת הראשית שניתנה, המודפסת על פני כל הכפולה הפותחת של העיתון, "פעולת תגמול", לא שמה את הדגש על הסדר התשלומים הבעייתי של נתניהו, אלא על הדרישה של אשת ראש הממשלה לשעבר להפסיקו.
שחקן חיזוק
ב"ישראל היום" עושים ככל הניתן כדי לתת מענה למתקפה על ראש הממשלה לשעבר, וזאת על-ידי התקפה על ראש הממשלה הנוכחי. לא שידעו מראש על ה"חשיפה" ב"ידיעות אחרונות", הם פשוט מקפידים לתקוף את אולמרט בכל יום אפשרי. הכותרת הראשית מפחידה: "איראן גרעינית: נותרה רק שנה", וממנה משתמע כי יש צורך במנהיג נחוש שיגן עלינו, אולי אפילו יאפשר לנו לחיות בשלווה ב"מקום תחת השמש". תחתיה נמצא בשער העיתון מקום גם לידיעה המופיעה בהרחבה בכפולה הפותחת: "בישיבת מרכז-הרב רמזו לאולמרט: אל תבוא לנחם". בכותרת המשנה לידיעה מובלט ציטוט של ראש הישיבה, הרב יעקב שפירא: "תחת שלטון נבוב תעלה ממשלה חזקה" (ב"ידיעות אחרונות" מוצנעת הידיעה בנושא זה בתחתית עמ' 6, ללא ציטוט ישיר של אנשי הישיבה, וכשמרבית הידיעה מוקדשת לנושאים אחרים - ההתקפה על שרת החינוך שבאה למקום והמשך חקירת המשטרה את הפיגוע).
ועוד בשער "ישראל היום", מעל הכותרת הראשית, הבשורה החגיגית: "מרדכי גילת מצטרף ל'ישראל היום'". הידיעה הקטנה בעמ' 2, שאינה חתומה על-ידי איש, מציינת מיד בתחילתה כי גילת כתב עד לאחרונה ב"ידיעות אחרונות", אחר-כך מספרת בשבחיו של העיתונאי ומבטיחה כי "ב'ישראל היום' ימשיך מרדכי גילת לעסוק בנושאים הקשורים בטוהר המידות ובנושאים חברתיים, ואחת לשבוע יפרסם את המדור האישי שהיה לו ב'ידיעות אחרונות'". יהיה מעניין לראות אם גילת יקבל יד חופשית לחשוף מעל דפי "ישראל היום" שחיתויות שלטוניות גם אם בעתיד יהיה בנימין נתניהו ראש הממשלה. במקרה הגרוע יוכל אולי לכתוב נגד נתניהו בעיתונו הקודם.
עוד על השערים
פרט ל"חשיפה" של "ידיעות אחרונות" על עוזריו של נתניהו, שער העיתון נדיב הבוקר בהפניות למוספיו השונים וממליץ לקוראים לעיין לא רק בראיון עם אייל גולן, המתפרסם ב"24 שעות", אלא גם במיזם מיוחד של המוסף "ממון" (האם יש מיתון?) ובידיעה בלעדית ל"כלכליסט" (סוף החסות של עלית לקבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב). זו הפעם הראשונה שבשער העיתון יש הפניה הן למוסף הכלכלה היומי של העיתון והן לעיתון הכלכלה היומי (של העיתון). ב"כלכליסט" יכולים להתנחם בכך שהם עדיין הבן המועדף. הפניה לכתבתם על מכבי תל-אביב מופיעה גם ככותרת גג למוסף הספורט של "ידיעות אחרונות".
ב"מעריב" מוקדש חלק ניכר מהשער ל"תחקיר" המגלה כיצד הופעלה פרוטקציה במשטרת ישראל במהלך חקירת בנו של מפקד מחוז מרכז. בתחקיר עצמו, המתפרש על פני עמודים 15-12, מביאים אבי אשכנזי ויובל גורן את פרטי הפרשה, וזאת לפי פרוטוקולי החקירה שהודלפו להם.
ואילו ב"הארץ" הכותרת הראשית מלמדת על מעין הפסקת אש לא-רשמית בין צה"ל לחמאס. "צה"ל התבקש לרסן את ההתקפות על חמאס", מספרים עמוס הראל, ברק רביד ואבי יששכרוף. לדבריהם, המסר התקבל מ"הדרג המדיני", כ"חלק מהבנות חדשות, עקיפות, המתגבשות בימים אלה בין ישראל לחמאס".
מבצע הולך ומבצע בא
כפולת עמ' 9-8 ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת לסיכום ביניים של מבצע עידוד העסקים בשדרות שיזם העיתון (לאחר ש"מעריב" נתן חסות לשיירה הראשונה). תמונה קבוצתית של בעלי עסקים, דיווח על "קניון שדרות" שנפתח בהאנגר 11 בנמל תל-אביב, חצי עמוד לדברי תודה של תושבי שדרות למבצע, וכמובן חותמת הזהב "שדרות - זה העסק שלנו", שמלווה את המיזם מתחילתו.
כמה עמודים אחר-כך משיק "ידיעות אחרונות" מיזם חדש, המוקף מסגרת ירוקה, הפעם נגד זיהום האוויר. העיתון, אתר ynet ועיריית תל-אביב יוזמים קריאה שלא להשתמש בחשמל במשך 60 דקות ביום חמישי בסוף החודש, וזאת במקביל לצמצום הצריכה בערים אחרות בעולם. עמיר בן דוד פותח את דיווחו בטון דרמטי למדי: "שעה אחת שתעשה את כל ההבדל", אך עוד באותה פסקה סותר את עצמו וכותב "שעה אחת שלא תעצור את הזיהום הגובר, אבל תיתן לנו 60 דקות לחשוב כיצד עושים זאת". גם ההסבר שהוא מציע לחשיבות המיזם לא ילהיב את הירוקים הוותיקים מבין קוראי העיתון: "אחרי הכל, אנחנו כבר קצת עייפים מלשמוע שעד 2050 הקרחונים ימסו, הים יעלה, החום יגבר, צמחים ייעלמו ודגים ייכחדו". באמת? כבר התעייפנו? ואם אנחנו עייפים, אז מדוע להקדיש 60 דקות למחשבה על העניין? אולי עדיף היה להקדיש כמה דקות למחשבה על נושא הידיעה.
טוויטו, עזה ופרומו לקשת
אושר טוויטו התעורר וקיבל מאביו את הבשורה שאיבד את רגלו, ומוטיב הכדורגל, שמלווה את פציעתו למן ימיה הראשונים, ממשיך לככב. ב"ישראל היום" כותרת המשנה מצטטת את הילד: "'אתה בטוח שנוכל לשחק כדורגל?', שאל אושר את מפקד מחוז הדרום קטוע הרגל שבא לעודדו". זיוה מוגרבי, הכתבת לענייני בריאות של העיתון, לא מדווחת על התשובה. ב"מעריב", לעומת זאת, מספרים אורי בינדר ואפרת זמר כי הקצין הבטיח לטוויטו ש"יוכל לשחק כדורגל כשיחלים", ואף התעניין אצלו מי היא קבוצתו האהודה, "כדי לתכנן ההפתעה המרגשת הבאה עבורו". כך שלא רק שמסתמן סיום טוב לפרשה העגומה, נראה שהוא גם יימרח על פני עמודים שלמים בעיתונות.
בעמ' 3 של "הארץ" מדווחת מיכל גרינברג על הלווייתו של סמל לירן בנאי, החייל שמת מפצעים שספג בגבול עזה ביום חמישי. לצד הדיווח על ההלוויה מופיעה ידיעה של קתרין אורמסטאד, המתעדת את השכול בעזה, בעיקר את האבל של משפחת אבו-סאיף, שאיבדה את ספא בת ה-12 במהלך מבצע חורף-חם (נורתה מירי צלף צה"ל). בסיום הידיעה מצוין כי "הכותבת היא עיתונאית שבדית שחיה בישראל". נראה שב"הארץ" מצאו דרך לעקוף את ההגבלות על הכנסת עיתונאים לרצועת עזה, שעליהן התריע ביום שישי האחרון גדעון לוי. למעשה, הכתבה של אורמסטאד די מזכירה את מדוריו של לוי, כולל התגובה של דובר צה"ל שמובאת בסיומה.
ב"הארץ" וב"מעריב" מבצעת מחלקת הפרומו של קשת תעלול בקוראי העיתונים, ומנסה לגרום להם להאמין כי העיתון שהם מחזיקים בידם עולה באש. כך מודפס עמוד שלם של ידיעות סרק שנראה כאילו הוא נשרף, ובעמוד שאחריו מתברר כי המדובר בחום העולה מלהיט הריאליטי החדש של הזכיינית. עמוד ידיעות הסרק, שמקבל בראשו את המלה "מודעה", מותאם גרפית לעיתון שבו הוא מודפס הן מבחינת הגופנים והן מבחינת העימוד. הטקסטים עצמם פחות מוקפדים, וכוללים פסקאות שחוזרות על עצמן ומשפטים הנגמרים בלא סיום. יחד עם זאת, מי שיקרא רק את הכותרות וכותרות המשנה, כמו מרבית קוראי העיתונים, לא ישים לב כי מדובר בידיעות סרק.
חדשות תקשורת
צבי הראל מדווח ב"ישראל היום" שראש מועצת גן-יבנה, אהרון דרור, הואשם אתמול כי בשנת 2004 הורה לשניים מעובדי המועצה לגנוב עותקים של מקומון שבו היתה אמורה להתפרסם כתבה שלילית עליו, להשליכם באזור התעשייה באשדוד ולרשום למקומון דו"חות בגין "השלכת פסולת ברשות הרבים".
אסף כרמל מדווח ב"הארץ" כי ינון מגל משתכר כ-50 אלף שקל לחודש, לא כולל תוספות שהביאו את שכרו החודשי האחרון לכמעט 70 אלף שקל. הכותרת מטעה, שכן היא מתייחסת לסכום של 70 אלף שקל כשכר קבוע. כרמל מזכיר כי גאולה אבן לא נבחרה להגיש את מהדורת החדשות של ערוץ 1 מפני שדרשה סכומים דומים (70 אלף, לא 50 אלף).
יעל ולצר מדווחת ב"דה-מרקר" כי לפי ד"ר דוד אלכסנדר, יו"ר ועדת הטלוויזיה במועצת הרשות השנייה, "גם ליאור שליין הוא סוגה עילית". כך לפחות נאמר בכותרת. בידיעה עצמה אלכנסדר מצוטט כמי שאומר: "אני חושב שיש להכיר בחלק מהתוכנית של שליין כז'אנר מיוחד". כיוון שתוכניות מז'אנר מיוחד נחשבות לסוגה עילית, העורך מצא לנכון לקחת לעצמו את החופש העיתונאי ולייצר כותרת קצת יותר סקסית.
לילך ויסמן טוענת בטור הפרשנות שלה ב"גלובס" כי זהבה גלאון צריכה להודות למנכ"ל הכנסת על מועד פרסום נתוני הוצאות חברי-הכנסת למימון הקשר עם הבוחר. לדבריה, כיוון שהנתונים פורסמו בשעת ערב מאוחרת, לא הספיקו העיתונים היומיים להיערך כראוי, ומהדורות החדשות של יום המחרת לא התמקדו בנושא. "אם כבר הוציאה גלאון כמעט 98 אלף שקל, היא בהחלט יכולה להרשות לעצמה להוציא 100 שקל נוספים על זר פרחים גדול ולמען אותו ללשכת מנכ"ל הכנסת", מסכמת ויסמן.