הרשמה לניוזלטר

מחוברים

הערוץ הראשון מתעשת ומשדר את קריית-שמונה | ב"ידיעות אחרונות" ובערוץ הספורט הכסף מדבר | וב"הארץ" דווקא לא הלכו לישון מוקדם

שלמה מן 02.12.2010

סיבוב משחקי ליגה כמעט שלם צריך היה לעבור עד שבערוץ הראשון יחליטו שגם המובילה עירוני קריית-שמונה ראויה להיות משודרת תחת הכותרת "המשחק המרכזי". יופי רוממה. ביום שני הקרוב תזכה גם הפריפריה הצפונית לשידור בפריים-טיים ובחינם, מול פריפריה מקופחת אחרת – הפועל באר-שבע. ולא שקריית-שמונה הצטרפה לצמרת לפני שבוע. העולה החדשה לליגת-העל נמצאת שם החל מפתיחת העונה, ובכל זאת מקבלי ההחלטות במחלקת הספורט לא ספרו אותה מקילומטר.

אם היה מדובר באחד מהערוצים המסחריים או בערוצי הגזל למיניהם, שמשדרים באופן מוצהר רק משחק שבו מעורבת אחת מארבע הקבוצות הגדולות, לא היה צורך להידרש לעוול הזה. אלא שמדובר בערוץ ציבורי, שכבר הוכיח לא פעם שהרייטינג עבורו אינו חזות הכל. רק לפני שבועיים שידרו בערוץ הראשון משחק נשים בכדורסל במקביל לשידור משחקה של מכבי תל-אביב ביורוליג בערוץ 10. כך גם השבוע, כשהלכו ראש בראש מול מסי ורונאלדו ושידרו את מכבי נתניה נגד מכבי תל-אביב.

בערוץ הראשון יכלו להקדים את המשחק ליום ראשון, אבל החליטו להיצמד ללוח המשדרים הרגיל, או שסתם האמינו במוצר שנקרא כדורגל ישראלי. הרייטינג, כצפוי, צנח במחצית השנייה (שבה החל המשחק בברצלונה) לשפל של 4.7% לעומת 7.5% במחצית הראשונה.

לפני שבועיים טעו בערוץ הראשון כשלא שידרו את משחקה של קריית-שמונה בבלומפילד מול מכבי תל-אביב (רציתם קבוצה גדולה? הנה, קיבלתם). תחת זאת הם העדיפו את הדרבי החיפאי. קריית-שמונה אירחה עד כה בביתה רק קבוצות "קטנות" (אשקלון, מכבי נתניה, מכבי פתח-תקווה ועוד), ולא נראה היה שמישהו יטרח להגיע אליה. לצ'רלטון, המשדרים בשבת וביום ראשון שלושה משחקים בליגת-העל, יש אינטרס מסחרי ברור נוסף לשיקולי מרחק ועלויות. אבל מה הסיפור של הערוץ הראשון?

לפני שנים, כשהערוץ הראשון וערוץ הספורט שידרו ברוטציה את המשחק המרכזי בליגת-העל בכדורסל, הערוץ הממלכתי היה נלחם כדי לשדר את משחקי הפועל גליל-עליון. הוא עשה את זה בעיקר להצדקת האמירה: אנחנו נגיע לכל מקום בארץ, מאצבע הגליל ועד לפאתי הנגב, כדי לחבר את הפריפריות הנידחות אל המרכז. זהו תפקיד מובהק של ערוץ ציבורי. הטלוויזיה רוצה לייצר רייטינג, אבל יש רגעים שהיא צריכה להעדיף ערכים אחרים. בשלושת החודשים האחרונים מעל הערוץ הראשון בשליחות הזו לטובת הרייטינג.

בערוץ הראשון מתקנים כעת, באיחור ניכר, את העיוות גם בגלל תלונות מצד אנשי קריית-שמונה. נראה שעורכי ומנהלי הערוץ הממלכתי שרויים עדיין באופוריה מחודש המונדיאל המופלא, שהחזיר אותם לתודעה והעמיד אותם לכמה רגעים באותו מגרש עם הערוצים המסחריים. הגיע הזמן שיתחברו מחדש אל כלל צופיהם. העם, כידוע, לא מתגורר רק בתל-אביב, ירושלים וחיפה.

7 קטנות

ממסמסים. יום המשחק של מכבי תל-אביב מול ז'לגיריס ביורוליג לימד שיעור בסדרי העדיפויות של העיתונים: ספורט "הארץ" – פריביו בחצי התחתון של עמ' 3, כשמעליו ידיעה על נצחון הפועל תל-אביב בליגה השנייה. "מעריב" – כפולת אמצע. "ידיעות": עמודים 2–3, כולל חצי עמוד על מבצע בחירת השחקן הגדול של מכבי בכל הזמנים. ונא לא לשכוח לשלוח את הבחירה שלכם ב-SMS שעלותו שקל. על החתום: רפאל נאה.

לוזרים. הטוטו מזרים בשנים האחרונות תקציבי ענק לפרסום הווינר. מדורים ופינות מטעם המערכות שעסקו בהימורים ובניחושים ("מעריב", "ידיעות אחרונות", וואלה ועוד) נפתחו ונסגרו לסירוגין. הטרנד האחרון הוא "החיים על פי שוקו" – סדרת וידיאו סאטירית, הזוכה למקום בולט באתר ערוץ הספורט. מי שירצה לצפות יגיע לאזור המציע שלל המלצות וטיפים למהמרים. אלא שהפרסומת מזדחלת גם לתוכני מערכת – כמו כאן, ב"פליי ביי פליי" מהליגה האנגלית. מישהו מתאר לעצמו שבטור מהלכי המשחק ב"מעריב" תופיע פתאום השורה "ראיתם כבר את המודעה בעמ' 13"?

שוקעים. מייל מקורא: "אני פשוט לא מבין את אתרי הספורט. נבחרת ישראל בשחייה חזרה השבוע מאליפות אירופה מאוד מוצלחת. למרות זאת, אף גוף תקשורת לא חשב לשלוח צוות וידיאו לפגוש את הספורטאים שהביאו כבוד למדינה. זאת בשעה שלכל האתרים היה וידיאו מנחיתתו של מייסיאו באסטון, שנחת שעות בודדות לפני כן. אותי אישית זה מקומם. העיקר שבוואלה חשבו שיש מקום לידיעת סנוקר, ובערוץ הספורט לידיעת אִגרוף. שחייה? ישראלית? נו באמת".

תלושים. בטור הקודם תקפתי את עיתון "הארץ" על כך שבכמה מהגליונות שהדפיס ביום שישי לא הודפס העדכון על משחקה של מכבי תל-אביב ביורוליג, וייחסתי זאת לסגירה מוקדמת של העיתון, שלא חיכה לתוצאות המשחק. אחרי פרסום הטור נמסר מ"הארץ" כי הסיבה למידע החסר לא היתה סגירה מוקדמת, אלא תקלה שמנסים לאתרה.

הנה ההסבר המלא של "הארץ": העיתון נסגר כרגיל והודפס עם סיקור המשחק, אלא שמודעה שכיסתה בחלקה את השער הראשי של העיתון נתלשה בגליונות רבים ולקחה ביחד עימה גם את השער האחורי ואת עמ' 25, שבו הודפס סיקור המשחק. כך הפך עמ' 24 (העמוד הימני בספורט, שמוקם בכפולה הסוגרת) לשער אחורי, מה שגרם להסיק בטעות שהנהלת העיתון שוב לא ספרה את קוראי הספורט.