האסון בכרמל מאפשר הצצה נוספת להתנהלותם של מדורי הספורט בעיתונים בעתות משבר; מי מחבק בחום ומעצים רגשות פטריוטיים, ומי מתבונן במתרחש בצורה מרוחקת וקרה.
מבט ראשון בכותרת שער הספורט של "הארץ" ביום ראשון – "פרויקט שיקום" – הטעה לרגע לחשוב שהיא מרמזת על הטרגדיה. אבל רק לרגע. כותרת המשנה החזירה את הקורא לשגרה הספורטיבית; הכוונה היתה לנצחונות של שלוש קבוצות בליגת-העל. ההתעלמות הכמעט גורפת של ספורט "הארץ" מהאש בכרמל הידהדה את טורו של עורך המדור, שלומי ברזל. הטור, רגוע ויומיומי, עסק במכבי תל-אביב ובאבי נמני, וחתם בפסקה קצרה ועניינית: "היה צריך לשחק אתמול כדורגל. זה לא הוזיל את הטרגדיה בכרמל, רק איפשר לחזור קצת לשפיות, שכאן היא לעולם זמנית בלבד".
במובן זה דומה ש"הארץ" הגדיר מחדש את המושג "אליטיזם", שמוטח בו חדשות לבקרים: במדינה שבה הנורמלי הוא הלא-נורמלי, להתעקש על מדור שגרתי כולל כתבות על כדוריד נשים ורץ מרתון ביום שכל הארץ מרותקת לדיווחים הדרמטיים, פירושו להיות שפוי. זו בחירה לגיטימית, ובכל זאת נושב ממנה ריח קל של ניכור. אני בספק אם קוראי הספורט של "הארץ" מנותקים כל-כך עד שבמיוחד עבורם ייצרו מערך כיבוי משוכלל שמונע מהריח השרוף לחדור אל האטמוספירה שלהם.
בספורט "ידיעות אחרונות", כמו תמיד, מלחמה, אסון או בחירות הם חלק בלתי נפרד מההוויה הספורטיבית. מי שציפה לכתבות ברוח "איפה תפסה הדליקה את כדורגלנינו המצוינים", לא התאכזב. הפעם כיכבו כמה שחקנים מליגה ג' המשמשים ביום-יום כבאים ואף השתתפו בכיבוי השריפה, וכמה מלים על אימון הפועל עוספייה בצל האש.
הכותרת הבולטת בעמודים 2–3 של יום ראשון העבירה את המסר בפשטות בציטוט מפי אנשי מכבי חיפה: "קשה להתרכז בכדורגל". הכפולה הפותחת עסקה כולה באירוע הדרמטי, כיאה לעיתון שמדורת השבט מוזנת מהניירות שלו ממש: סחיטת כל סנטימטר סנטימנטלי מלבבות הקוראים, מתוך שכנוע עמוק שזה מה שהעם רוצה.
ספורט "מעריב", במיומנות של לוליין בקרקס מדראנו, נע על קו הזהב שבין לבין: האסון הוזכר בשער באופן מינורי, והיה גם טור שביקר את ההחלטה לשחק בשבת למרות השריפה הגדולה. בסך-הכל הפגינו שם מידתיות נכונה.
מ"ישראל היום" אי-אפשר ללמוד הרבה. אין לו שער ספורט שייתן מושג מה חושבים עורכיו בסוגיית הנורמליות והמידתיות. יתר השטח תלוי בהחלטה של המנהלים אם להעניק לספורט כפולה פותחת נקייה ומכובדת, או לדחוף לו מודעת אבל ועוד אחת לסילוק פטריות ברגליים, כמו שקרה השבוע. אבל זה כבר סיפור אחר.
אי-אחידות ועצלות מחשבתית
לפני כשנה החליטו ב"ידיעות אחרונות" להרחיב את גליון הציונים המסורתי והשנוי במחלוקת שמעניקים העיתונים לשחקני כדורגל, והוסיפו למספרים כמה מלות הסבר. דוגמה מהשבוע: רוברטו קולאוטי – 5, והנימוק: "חלוד". מאיר כהן – 5: "לא היה מספיק ערני". סטפן אוהרלו – 4: "אומלל". עדן בטיט – 3: "התרגש יותר מדי". דניאל היידמן – 2: "מה תפקידו?".
אלא שדווקא ההרחבה הזאת, לכאורה דוגמה להשקעה עודפת ועודף פדגוגיות, יוצרת לא פעם פרדוקסים משונים. למשל, פער גדול בין ההערכה המספרית להערכה המילולית עד שדומה שהעיתונאי מסוכסך עם עצמו, או עם העורכים שלו, תלוי כמה ידיים מפשפשות בשוק ההערכות הזה.
ניקח לדוגמה את הציון 6: אביחי ידין קיבל את הציון מהכתב זאב גולדשמיט בנימוק שהיה "טוב ויציב". במשחק אחר העניק יוסי וקנין ציון 6 לנאסטיה צ'ה עם ההסבר "פעיל, אבל לא מספיק". גם יוסי דורה קיבל אצלו 6, והפעם הנימוק היה "בישול נהדר".
בתיאור השער שזיכה את דורה בציון הטוב כתב וקנין: "דורה הגביה כדור קרן ובן-בסט הכניס את הראש בתוך פקעת שחקנים". כלומר, בסך-הכול כדור קרן תמים שהוגבה לשטח מצומצם שעליו הסתערו עשרה שחקנים, ולמרבה המזל הוא הגיע לראש הנכון. מקרי לחלוטין, בטח לא בישול נהדר שבזכותו הוא ראוי לציון מיוחד. 6 אחר כיכב בציון שהעניק הכתב אלי סניור לשחקן עידן סרור, תוך שהוא מנפק את הנימוק התמוה "לא ממוקד". אותו סניור העניק ציון 6 רב-פרצופי לאלי לוי, שנתן "יופי של מלחמה". לך תבין.
גם המספרים האחרים מסתבכים בין רגלי השחקנים: לצד הציון 5 שהעניק גולדשמיט לשחקני הפועל תל-אביב הוא כתב על באדיר: "ידע ימים טובים יותר" ועל פרנסמן "לא היום שלו". תיאורי הציון 4 שהעניק לכמה משחקני הפועל פתח-תקווה, שהובסו באותו משחק, היו דווקא סלחניים יותר. גיא צרפתי "מסוגל ליותר", דודו ביטון "לא שיחקו עליו", ואיאד חוטבה "טעון שיפור". ואלו רק דוגמאות מקריות מהשבוע.
מוסד הציונים היה מאז ומתמיד מפוקפק בגלל בעיות אתיות (קשרי הכתב עם השחקנים שהוא מסקר) ומקצועיות (אף עיתונאי אינו יכול לדייק בציונים ל-22 שחקנים). ב"ידיעות" ניסו לשדרג את התעודה ולהפוך אותה למעניינת יותר, אבל הציון שהם מקבלים על כך הוא 4. הנימוק: אי-אחידות ועצלות מחשבתית.
עוד על ציונים, כדורגלנים ועיתונאים:
3 קטנות
חוב אבוד. בספורט "ידיעות אחרונות" התעלמו מכתבה שפירסם ניר איסקוב במקומון "ידיעות תל-אביב", ולפיה מאמן הנבחרת, לואיס פרננדס, עלול להיות מושעה על-ידי התאחדות הכדורגל הבינלאומית בגלל חוב לקבוצה מקטאר, שאימן בעבר. הכתבה פורסמה ביום חמישי האחרון בכותרת הראשית של ספורט ynet, ולפי כללי הטקס הנהוגים בקבוצת "ידיעות אחרונות", גם עיתון האם היה אמור לתת במה לסיפור הראוי. אלא שב"ידיעות" התעלמו משום מה. ההתעלמות תמוהה במיוחד לאחר שביום ראשון הם הבליטו בכותרת ענק, השמורה לדרמות של ממש, ידיעת רכילות שלפיה פרננדס עזב בזעם את בלומפילד אחרי שעוכב בכניסה למשחק. מוזר מאוד.
תלכו. "אל תלכו לשום מקום", הקלישאה של מגישי הטלוויזיה לפני היציאה לפרסומות, הפכה למלכודת פתטית גם ליהונתן כהן, המגיש האינטליגנטי של ערוץ הספורט, שהפציר כך בצופיו ביום חמישי שעבר, דקות לפני שהשידור עבר למשחקה של מכבי תל-אביב מול ז'לגיריס. זה קרה כמה שעות לאחר שהחלו להתברר ממדי האסון בכרמל, בערב שרובו עבר מול מהדורות החדשות בטלוויזיה ושלא היה בו ראש לשום דבר, גם אם מדובר באוהד שרוף של מכבי תל-אביב (ואני לא).
דווקא נתניה. הניצחון בשנייה האחרונה של ברק נתניה על אשקלון בילבל גם את עורכי "ערב הכדורסל של ישראל" בערוץ הספורט, שבכתובית התוצאה העניקו את הניצחון לאשקלון.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il